פס רחב על דנה

ביום שני נדחתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשתה של הזמר/ת דנה אינטרנשיונל לאסור על בזק בינלאומי ומשרד הפרסום (אדלר חומסקי וורשבסקי) להמשיך ולהקרין סרט פרסומת המשתמש בדמותה.

אני לא מתכוונת לנתח את הפסיקה הזו מהיבטיה המקצועיים, אבל קביעת השופטת כי "צו כזה יגרום למשיבים – בזק - נזק בלתי הפיך" נראית לא מובנת ואפילו מסתורית להגיון הפשוט. זו פסיקה יבשה, אבל היא יוצרת נתז חומצה קטן על חוש הצדק הבסיסי שלי.

על מאזני המשוואה האנושית עומד מצד אחד גבר שעבר ניתוח לשינוי מין והפך לאנדרדוג אגדי עם זכייתו באירוויזיון, תחרות שבעיני רבים מגחיכה את המשתתפים בה.

מנגד מוטלים האינטרסים של בזק ושל משרד הפרסום שלה, שמשתמשים בגימיקיות של דמותה הטרנסקסואלית באופן מלעיג יותר מגדולי מתקיפיה, כשהיא מוכרת להמונים פס רחב לאינטרנט. דיוה שמוכרת פס רחב, היא סיטואציה שנראית וולגארית גם לקריקטורה הנשית המודעת והאירונית שמציג ירון כהן (דנה אינטר'). אבל ההומור הנחות הוא הבעיה היותר פעוטה כאן.

ואכן לא על זה, לפחות לא לפי מה שמשתקף בכתב התביעה, יצא קצפה של הזמרת.

לפי התביעה, מתואר מאחורי הקלעים של הפרסומת הזו מהלך עסקי מעורר שאט נפש: הנתבעים (בזק בינלאומי) הציעו לדנה אינטרשיונל באמצעות פרסום אדלר חומסקי וורשבסקי להשתתף בקמפיין בדמותה. הצדדים לא הגיעו להסכמה בנושא הכספי וכך התפוצץ המו"מ. חודשיים לאחר מכן העלו בזק בינלאומי את הקמפיין, ללא דנה האמיתית, אבל עם אנימציה שלא מניחה לצופים קמצוץ אחד של אמביוולנטיות לגבי ההשראה ליצירתה. שמלת הנוצות הגרוטסקית מהאירוויזיון, ההופעה הדראגית והפתיינית, השיר על פי "ישנן בנות", הקול הדומה להדהים. כסף קל לקריאייטיב ולמי ששילם להם.

תרגיל ברוטלי, נבזי ומכוער על גבה של דנה, ולא מצד זייפני דיסקים עלובים בתחנה המרכזית, אלא מצד קונגלומרט, אותה חברה ממש ששילמה סכומי עתק לאוסף סלבריטיז שחלקם נודע הרבה פחות מדנה אינטרנשיונל בקמפיינים קודמים שלה, כדי להנחיל לעם את סיסמת "זה מה זה פשוט", באמצעות אלי לוזון, שלומי שבת גילה אלמגור ואחרים.

אם מי מהם היה מסרב להופיע בקמפיין מטעמיו, אני מרשה לעצמי להניח, המפרסמת לא הייתה מעזה לנכס לעצמה את דמותו. הם פשוט חזקים מידי. מבין החומרים שמרכיבים את הצלחתם אין מוטיב אחד של חולשה או מרכיב שנוי במחלוקת, כזה שעלול לעורר כלפיהם לעג או נידוי חברתי. הם בשום אופן לא יתפסו כקוריוז.

נכון, לא צריך להיות בעל אבחנה מעודנת במיוחד כדי להבין שדנה אינטרשיונל עצמה משתמשת בשואו שלה בלעג עצמי ובאירוניה כדי לתקוף את מי שסולדים מדמותה המוקצנת, אבל במקרה שלה, במיוחד במקרה שלה, רק לה מותר לעשות את זה. לה ולסטיריקנים מקצועיים מתחום המדיה שלא ישתמשו בקניינה כדי למכור לנו מוצר. מהקניין הזה היא הרי קונה את עולמה, את חייה וזהותה. בזק בינלאומי ומשרד הפרסום שלה עושקים את הניצחון המוסרי והחברתי שדנה עמלה עליו כה קשה. הדמות הזו נאנסה להופיע בתשדיר פרסומת ללא הסכמה. סממניה, מוגזמותה, הקיטש שמשמש לה חומר יצור עצמי ואג'נדה מרכזית, והטשטוש בין דמותה הבימתית לדמותה בחיים - כל זה שייך שייכת לדנה אינטרנשיונל עצמה. הדמות היא הנשק שבאמצעותו הגיעה אל לב הקונסנזוס הישראלי בהישג ראשוני ויוצא דופן. בזק, תחזירו לה את הדמות.

ריקי כהן היא עיתונאית ב - YNET. מאמר זה הוא דעה אישית ואינו משקף עמדה של המערכת