כה אמר ואגנר

המצדדים בהשמעה הפומבית של מוסיקת המלחין הגרמני האנטישמי ריכרד ואגנר בישראל רואים בניצולי השואה את מתנגדיהם. יש בגישה הזו התנשאות כלפי מי שהגורל התאכזר אליו והוא תובע התחשבות יתר. וכי אניני הטעם, אשר ימלאו את האולמות לשמוע את דניאל ברנבוים מנצח על תזמורת גרמנית מנגנת ואגנר בפסטיבל ישראל, ואתם בעלי האופקים הרחבים, "אזרחים העולם", הם וכל צאצאיהם היהודים עד דור אחרון, אינם ניצולי שואה?

"אהספר" היא אגדה מימי הביניים ביהודי שסירב לסעוד את ישו בדרכו לצלב וקולל להיות "יהודי נצחי" נודד, שגאולתו תהיה רק במותו. וכך פנה ואגנר אל היהודים: "דעו שרק דבר אחד יכול לגאול אתכם ממעמסת הקללה הרובצת עליכם – גאולתו של אהספר, הכיליון".

מדוע, בעצם, רובצת קללה על המאזינים היהודים, ביחד עם מנצחם הדגול? את התשובה מתורתו של המלחין כדאי להפיץ ביניהם, ביחד עם תוכניית הקונצרט, למען יידעו מה דעתו עליהם:

"העם שונא את היהודים באופן אינסטינקטיבי, האישיות והמהות היהודית דוחות"; היהדות רקובה עד העצם, האנטישמיות – תגובה טבעית"; "היהודי המתורבת הוא חסר הלב מכל יצורי אנוש"; "אני רואה ביהודי את האויב מלידה של כל מה שאצילי באדם"; "היהודי יכול להיות רק תובעני, תאב וערמומי"; "היהודי טפיל".

בספרו "היהודים במוסיקה" טען ואגנר שהיהודים מושלים בכלכלה ובתרבות באמצעות הכסף, ומכוח גזעם הנחות הם חסרי כוח יצירה. כשהגיעו אליו הידיעות על רציחת היהודים בפוגרום הדמים ברוסיה (1881) כתב: "זה מה שנותר לעשות, זה ביטוי לכוחו של העם".

ואגנר ייחל לשואה: "לטוב ולמיטב, היהודים ייגמרו", ו"פתרון גדול" יהיה זה, כשהיהודים לא יהיו עוד". לא לחינם אמר היטלר כי "מי שרוצה להכיר את גרמניה הנציונל-סוציאליסטית, חייב להכיר את ואגנר".

טוענים שסופרים ואמנים רבים היו אנטישמים. אך ואגנר היה גדול מפיצי האנטישמיות הגזענית שגרסה שליהודי אין תקנה, אף לא בהתבוללות ובהמרת דת, כי אם רק בחדלונו. כהיטלר, הוא העמיד את שנאת היהודים במרכז "ההתעוררות מחדש" של "האינסטינקט הגרמני", ראה ברוח היהודית ובמוסר היהודי סכנה קיומית לרוח הגרמנית, ומכאן ההכרח וגם ההצדקה לחיסולם הפיסי.

כך היה ואגנר לנאצי הראשון, וקוני הכרטיסים צריכים לשאול את עצמם, האם היו באים לשמוע את המוסיקה שלו גם אם מחברה היה היטלר בעצמו.

ברנבוים, שנולד בארגנטינה, גדל בישראל וביתו בברלין, עשה את ואגנר למרכז עיסוקו המוסיקלי. אף שכבר נכווה שם באנטישמיות ארסית, הוא אומר על עצמו שהוא שליש ארגנטיני, שליש יהודי ושליש גרמני. לקהל מאזיני המוסיקה בישראל הוא מציע להאזין ולמחוא כפיים למי שרמס את כבודנו כעם וכבני אנוש, ושלל את זכותנו לחיים.

הבאים לקונצרט ירגישו ודאי פורצי דרך וליברלים גדולים. אבל איך זה ש"אנשי הקדמה" אצלנו תומכים מצד אחד בדיקטטור כעראפת ומצד שני בגזען נאצי כוואגנר?