ההרוג בפיגוע בואדי ערה: סמל שלמה אלמקייס

הלוויתו של חייל צה"ל, סמל שלמה אלמקייס, בן 20, שנהרג בפיגוע הירי בכביש ואדי ערה, נערכה הערב (יום א') בשעה 17:00 בבית העלמון הצבאי בנתניה.
שלמה יצא לטיול בצפון יחד עם חברים ובני משפחה, ביניהם גם עדי מזרחי, חברתו מזה כשנה. הם בילו בסוף השבוע בצפון ולאחר צאת השבת החליטו לחזור לנתניה. שלמה התנדב לנהוג במקום ידידתו, אשר שכחה את המשקפים, ובעת הירי ישב במושב הנהג ונהרג במקום.
שלמה, שלומי בפי אוהביו, יליד נתניה למד בפנימייה הדתית רמת החייל. בסיום הלימודים התגייס לצה"ל ושירת כנהג בחיל התחזוקה ובמסגרת ההסעות נהג להסיע חיילים לשטחים. "הוא היה נשמה, תמיד אהב לעזור", מספרת דודתו שלי בדמעות.
לפני כשש שנים עברה משפחת אלמקייס טרגדיה. אם המשפחה שחלתה בסרטן נפטרה והשאירה אחריה בעל ושלושה ילדים. "שלומי, שהוא הבכור, מייד לקח על עצמו אחריות והחל לעזור לאביו לטפל בגידול שני אחיו. היה איכפת לו מהמשפחה והוא תמיד דאג לה. זה היה הדבר החשוב ביותר אצלו", מספרת דודתו.

הפיגוע ליד אום אל פאחם

מעדותם של היושבים ברכב עולה כי סמוך לצומת אום אל פאחם שבכביש ואדי ערה, בעת שעמדו ברמזור, עצרה לידם מכונית. הרוצחים פנו לאלמקייס, והחליפו עמו מספר מילים על מנת לוודא שמדובר ביהודים - ואז פתחו באש.
מהירי נפצע אלמקייס באורח אנוש, ונפטר כמה דקות לאחר מכן. ארבע נשים שהיו במכונית נפצעו באורח קל, שתיים מרסיסים ושתיים מהלם.
מעדותה של אחת הנשים עולה כי הירי בוצע ממכונית מסוג פג'ו, ובה שלושה חשודים. השלושה נמלטו על פי ההערכה לתוך אום אל-פאחם. כוחות גדולים של משטרה ניהלו מצוד אחריהם.

"הכל היה סבבה"

חברתו של ההרוג, עדי מזרחי, התראיינה היום בתוכניתו של גדי סוקניק בערוץ 2.
"הכל היה סבבה, שמנו מוזיקה, רקדנו כמו תמיד, צחקנו, הצטלמנו, שלומי היה בן אדם מאוד חי ושמח שתמיד כייף להיות בחברתו. בקיצור, עצרנו בצומת ומשמאלנו עצרה מכונית קטנה ולבנה והם ביקשו ממנו לפתוח את החלון לשאול אותו משהו. אז שלומי פתח, הם שאלו איפה זה אום אל פאחם וחבר שלי אמר שהוא לא יודע ומכיוון שהוא הרגיש כנראה שמשהו לא בסדר הוא סגר מהר את החלון ואמר לנו גם שעדיף שלא נענה להם. כנראה שהוא הבין שמשהו לא בסדר מכיוון שאום אל פאחם היתה ממש משמאל, וגם כנראה הבחין במשהו באוטו שלהם, אני לא שמתי לב. בקיצור, מהצומת המשכנו טיפה לסוע, הוא נסע טיפה באיטיות כי הוא רצה שהחבר'ה האלה יעקפו אותנו, חשב שיסעו יותר מהר, ולפתע, במאית השניה שמענו יריות נורא חזקות, בומים אש וניצוצות, נורא מסנוור וחזק, מהר התכופפתי לרצפה, כל הזכוכיות נפלו עלינו, כולנו התכופפנו וחבר שלי שלומי איבד את ההכרה, כבר באותו רגע ועזב את ההגה, האוטו המשיך להדרדר קדימה ועצר באמצע הכביש הראשי הזה.
"ראיתי שהוא בלי הכרה וניסיתי לעצור את הדם שלו עם היד שלי, לחצתי חזק וזה לא ממש עזר במשך חצי שעה ניסו להחיות אותו ואני כל הזמן הזה בינו לבין חברה שלי, ראיתי מה שלומה. בינתיים חברה שלי גם דיממה, ניסיתי לעצור את הדם שלה עם איזה דגל ישראל שהיה זרוק על הצדרכה ועצרתי לה את הדם".