רגע עם עפרה

שרון דוראני, כוכבת הטלנובלה הישראלית "לגעת באושר", מרגישה שעשתה את זה. היא מקבלת באהבה ובחום את גלי ההערצה ברחוב, ולא מנסה להדוף מעליה אף אחד. כשהלכה לבקר את אמא שלה בחולון וניגשה לסופר המקומי, עמדו עשרות אנשים על המדרכה ממול ולא הפסיקו למחוא לה כפיים ולקרוא "עפרה, עפרה".
אחרי 118 פרקים, שצולמו במשך חצי שנה בנווה אילן, דוראני מרגישה שהדרך סלולה לפניה, לא חוששת מסטיגמות, ושלא כרבים אחרים על הסט היא לא חשה התנשאות כלפי הז'אנר. האמפתיה שלה לדמות שגילמה היתה מקסימלית. היא בכתה, דיברה בשטף של אמוציות, שיחקה מהבטן ועשתה מלודרמה שריתקה את הצופים.
עד ל"לגעת באושר", דוראני, 27, מי שהיתה נסיכת היופי לשנת 93', דיגמנה ללא הפסקה על המסלול ובפרסומות. בין היתר הצטלמה ל"סופר סנטר", שמפו "קמיל" ומפעל הפיס. אחר כך למדה משחק אצל יורם לוינשטיין ועשתה סדנה אצל רות דייכס. "התחלתי ללכת לאודישנים של משחק והייתי סבלנית. ביום שהחלטתי שאני רוצה רק לשחק - כי עד אז למדתי במקביל פסיכולוגיה - קיבלתי את התפקיד ב'לגעת באושר'".
היא לוקחת את התפקיד ברצינות. "התחברתי לעפרה בקטע הרגשי, באהבה שלה, בדאגה, בזה שהיא לוקחת אחריות על אמא שלה (גאולה נוני), על אחותה (שירה ארד) ועל דודתה (אילנה אביטל). גם אני כמוה באה ממקום של אושר, אושר פנימי שלי. גם אני קשורה מאוד למשפחה, אנחנו דואגים אחד לשני ותומכים זה בזה. אמא שלי היא החברה הכי טובה שלי".

- את יכולה לתאר סצינה קשה שעברת על הסט?

"כן, כשאמא שלי בסידרה מתה. קודם כל זה רגש שאני לא מכירה, כי אמא שלי חיה, ברוך השם, והייתי צריכה להרגיש אובדן של מישהו כל כך יקר, ולהגיד מונולוג מאוד ארוך לאמא שמתה בחדר בית החולים. לא הצלחתי לדמיין איך זה יכול לקרות באמת, אבל בזמן הצילומים, כשנכנסתי לחדר וראיתי את האמא שוכבת שם, לא הייתי שרון אלא עפרה וזה יצא לי. בצילום הראשון לא יכולתי להפסיק לבכות".
דוראני נולדה וגדלה בבת ים לאם פולניה ולאבא תימני יליד הארץ. "היתה לי ילדות מקסימה. הייתי טום בוי, תמיר מסופרת קצר כי לא רציתי שיסרקו אותי. חוץ מזה, אחי היה מתאמן עלי בקונג פו... אמא שלי תמיד הלבישה אותי יפה וקיוותה שאולי אהיה קצת ילדה, אבל איך שהייתי חוזרת מהבית ספר, הייתי שמה את התיק וחולצת את הנעליים בחדר המדרגות וישר הולכת לשחק בשכונה. ברחוב בלפור היינו מלא ילדים, היינו בונים אוהלים ומשחקים ב'סכין' (במלעיל), מין משחק שזורקים סכין אמיתית וכובשים יעדים דמיוניים. ואז כמובן הייתי חוזרת הביתה כולי מלוכלכת".
עד כיתה ז' לא אהבה ללמוד. "לא היתה לי סבלנות וראו את זה בתעודה. ואז, בכיתה ז', היתה לי מורה בשם מזל, שאהבה אותי וגרמה לי לקחת את עצמי בידיים ולהיות תלמידה טובה. בתיכון כבר הצטיינתי. לא היה לי שום מרד נעורים, אני חושבת שזה בגלל החינוך שקיבלתי. אמא שלי תמיד נתנה לי את הביטחון שהיא סומכת עלי. אף פעם לא לחצה עלי, לא כפתה דברים ותמיד עודדה אותי להיות מה שאני, העיקר שאהיה מאושרת. זה נתן תחושה של שלווה, שתמיד נתקבל באהבה הכי גדולה על ידה".
אחרי התיכון שירתה דוראני כצלמת צבאית בשרשרת החיול בבקו"ם, למרות שעד אז לא ידעה לצלם, ומאוחר יותר היתה רל"שית של סגן מפקד הבקו"ם. תוך כדי שירותה הצבאי הוכתרה לנסיכת היופי, ובמסגרת התואר נסעה הרבה סביב העולם. "בקולומביה היו השבועיים המדהימים בחיי. יש שם נופים עוצרי נשימה, והייתי מוכנה להישאר שם יותר".
אחרי השיחרור למדה פסיכולוגיה, ובקרוב היא אמורה להשלים תואר ראשון במכללת רמת גן. בינתיים היא ממשיכה לקנות את ליבם של צופי הטלוויזיה, כמושא אהבתו של הבעל הבוגד נדב (דן תורג'מן) וכמי שהפכה אם פונדקאית לאשתו הנבגדת (נטע הבר). דוראני היא סינדרלה היפה והענייה, שזוכה בסוף באהבה.

- ומה הלאה?

"קודם כל אני צריכה קצת שקט, לעשות את הדברים שלי עם עצמי. אני חושבת שמה שיגיע לי זה מה שהכי יתאים לי. אני פתוחה לקבל את הדברים כמו שהם".

- את מוכנה לקבל את התואר שחקנית הטלנובלות הישראלית?

"למה לא? זה יכול להיות כיף".

- ולא היית פוחדת "להישרף" כשחקנית?

"אני לא לוקחת את זה כמו רבים אחרים. אם אתה שחקן טוב, אתה יכול לעשות הרבה דברים. אני יכולה לעשות דרמה או קומדיה ולגוון את הדמויות שאני משחקת".
דוראני, המתגוררת במתחם בזל עם החתולות תולי ולוקה ומרבה לצייר, לא ממהרת לנדב פרטים על חייה הפרטיים. לפני שנתיים סיימה קשר של ארבע שנים עם בחור שהיא מעדיפה שיישאר אנונימי. "נכון להיום אני בוחרת להיות לבד. כשיגיע האדם המתאים, אדע. כשאתה בעצמך מלא באהבה, אתה יכול להעביר אותה הלאה. האהבה שלי תגיע בזמן הנכון ובמקום הנכון".

- אני בטוחה שיש לך הרבה מחזרים. מה עם רומנים, סטוצים?

"אני לא מסוגלת לסטוצים. אני טיפוס שמרני, צריכה לאהוב מישהו. בשנתיים האחרונות שאני לבד למדתי להכיר את עצמי ולדעת שהאושר לא תלוי באף אחד, אלא בעצמך בלבד".

- ומה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי שלך?

"אני אוהבת לראות סרטים ולקרוא ספרים. לאחרונה ראיתי את 'בילי אליוט', שהמסר שלו ענק. ספר שמאוד עשה לי טוב זה 'המסע הביתה' של קריון. אני קוראת הרבה בתחום הרוחני, עושה מדיטציה בכל מקום שאני נמצאת בו. בבית אני אוהבת לשמוע מוסיקה שקטה ולהדליק נרות. זה נותן אווירה כייפית".

- הנהייה אחר רוחניות חדשה אצלך?

"זה בא לי בשנים האחרונות וזה מדהים. זו דרך חיים, שעוזרת בכל דבר. פשוט מצאתי את עצמי. קודם דברים יכלו לעצבן ולהכעיס אותי מאוד. היום אני מבינה שאם נפגעתי בחרתי להיפגע, ואם כעסתי בחרתי לכעוס. זו הבחירה שלי בלבד. אני מבינה את מקורות הכעס שלי, ומכל סיטואציה מוציאה את הטוב והחיובי. אם אתה באמת בא ממקום של אהבה והרמוניה, אתה חי עם עצמך באושר ובשלווה".

פורסם ב"פנאי פלוס"