הנגיד ישיר לנו סולו

נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין, מרבה בימים האחרונים בהופעות פומביות, שבהן הוא מגן על מדיניותו כנגד כל המלעיזים. העיתוי של פרץ המלל הפתאומי הזה מזכיר קצת את הסיפור מילקוט הכזבים, על המרצה ששלחה 'ההגנה' לאחד הקיבוצים. בסוף הערב מצאו החבר'ה מההכשרה את הפתק עם ראשי הפרקים של ההרצאה. בנקודה שהתייחסה לפרשת הסגרת אנשי האצ"ל לבריטים, ציין לעצמו המרצה: "הסיזון (להרים את הקול – הטיעונים לא משכנעים)".

נגיד בנק ישראל, כידוע, מעולם לא מרים את קולו. נהפוך הוא, קליין נוהג לדבר בקול שקט ובמתינות, ובניגוד לדעה הרווחת, ניתן למצוא בדברים שהוא משמיע גם לא מעט קטעים מבדחים. אבל הסגנון, מסתבר, לא תמיד עוזר כאשר הטיעונים לא ממש משכנעים. ואם הטיעונים לא משכנעים, ולא נעים להרים את הקול – מכבירים במילים.

בשבוע שעבר, למשל, נאם הנגיד בכינוס מועדון המנכ"לים של איגוד תעשיות האלקטרוניקה. כדרכו, התפלמס קליין עם המתנגדים למדיניותו והעלה את הטיעון הבא: בתקופה מסויימת היו כאלה שטענו כי הורדת ריבית יכולה לתרום להגברת הצמיחה והתעסוקה. אבל דיבורים אלה נחשבים כבר לנחלת העבר, כי הדיון בנושא זה בעולם הסתיים מזמן.

נגיד בנק ישראל, סביר להניח, סבור באמת ובתמים כי מדיניות הריבית מסוגלת להשפיע רק על רמת המחירים. אבל בעולם הגדול דווקא מייחסים לריבית השפעה בעוד כמה תחומים. עשרה ימים לפני ההרצאה של קליין הודיע הנגיד האמריקני, אלן גרינספאן על הורדה נוספת של 0.5% בריבית. בהודעה שפירסם אז הפדרל ריזרב הוסבר כי הריבית הופחתה לפני המועד המתוכנן בשל הצורך להתמודד עם ההאטה המתמשכת במשק האמריקני.

גם הטענה שהשמיע קליין אתמול (ד'), לפיה בלי הנתונים הכלולים בארבע החוברות עבות הכרס של מחלקות הבנק אין ביכולתו לקבל החלטה על הריבית, אינה ממש רצינית. פעמיים בשנה מפרסם בנק ישראל את דו"ח האינפלציה. מדובר בדו"ח צנוע מידות, משהו כמו 20 עמודים כולל תוכן העניינים. גם הבנק אוף אינגלנד מפרסם דו"ח אינפלציה. אבל הדו"ח האנגלי הוא כבר ספר ממש, שהחוברת הצנומה של בנק ישראל ניראית לידו כמו חסמבה ושודדי הסוסים ליד יוליסס של ג'ויס.

מה ניתן ללמוד משני הדו"חות? שההתייחסות של הבנק אוף אינגלנד לאינפלציה יותר רצינית מזו של בנק ישראל? או אולי שהגרפים עתירי הטכניקולור אכן חשובים, אבל אפשר להסתדר גם בלעדיהם.

ועוד משהו בעניין הנתונים: כתב כלכלי אחד בירושלים מדווח מדי חודש, במשך שנים, על החלטת הריבית של בנק ישראל יומיים לפני פירסומה הרשמי. בדיקה לאחור תגלה כי את הטעויות בחיזוי החלטת הנגיד, שביצע אותו כתב בעשר השנים האחרונות ניתן לספור על כף יד אחת. וזאת מבלי שיעמדו לרשותו ארבע החוברות המפורסמות של בנק ישראל, או שמישהו מסביבת הנגיד ילחש על אוזנו את ההחלטה לפני פירסומה.

בנושא הריבית, מוצא עצמו הנגיד בודד מיום ליום. גם אלה שתמכו בעבר במדיניות בנק ישראל, כמו למשל נשיא התעשיינים עודד טירה, מותחים היום ביקורת גלוייה על הקצב הנמוך של הפחתת הריבית. אבל בקומה השביעית בבניין בנק ישראל, קולות המחאה אינם נשמעים. גם לא בשש הקומות שמתחתה. כל מי שהתנגד למדיניות הנגיד, הקודם והנוכחי, מצא את את עצמו איכשהו מחוץ למשחק.

רשימת בכירי בנק ישראל לשעבר המותחים היום ביקורת גלוייה על מדיניות הריבית הגבוהה הולכת ומתארכת מיום ליום: ד"ר רפי מלניק, לשעבר המשנה למנהל מחלקת המחקר והיום מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה; ציפי גל-ים, לשעבר כלכלנית בכירה במחלקת המחקר והיום ראש אגף כלכלה באוצר; פרופ' אבי בן-בסט, לשעבר חבר ההנהלה הבכירה של הבנק והיום מנכ"ל האוצר; ד"ר ליאורה מרידור, לשעבר מנהלת מחלקת המחקר והיום יו"ר בזק בינלאומי; פרופ' ליאו ליידרמן, לשעבר הממונה על מחלקת המחקר וכיום כלכלן בכיר בדוייטשה בנק; ד"ר רמי אמיר, לשעבר כלכלן בכיר במחלקת המחקר והיום הכלכלן הראשי של בנק דיסקונט.

לפני די הרבה שנים נשאל נגיד בנק ישראל לשעבר, פרופ' מיכאל ברונו ז"ל, מה תגובתו למסמך שחיבר מי שהיה אז שר האוצר, שמעון פרס, בזכות הפיחות. ברונו עיין במסמך, חייך וענה בשלוש מילים: "צריכים שניים לטנגו".

בניגוד לפיחות, לריבית, מסתבר, מספיק אדם אחד. ועד שתוקם גם אצלנו מועצת נגידים יוכל קליין להמשיך לפעול לפי עניות דעתו הקובעת, מבלי להתייסר בייסורי מצפון. כי בנושא הריבית, אין בבנק ישראל מקהלה. גם לא רביעיה קמרית או אפילו צמד רעים. הנגיד שר סולו וכל ההמון עונה אחריו קדוש, קדוש קדוש.