הונדה סטרים - שביעיית המופלאים

אתה עלול למצוא את עצמך, כמו שסיפר פעם דיוויד ביירן, מאחורי הגה של מכונית ענקית (וכמובן עם אישה יפה ובית נאה) ולשאול: איך הגעתי לכאן? אני הרי רציתי להיות צעיר לנצח עם GTI אדומה. להונדה יש פתרון עבורך ולכל ילדי ה-GTI שגדלו, התבססו והפכו לבעלי משפחות: מיניוואן ספורטיבי. כן, שמענו על הבשורה מאמריקה עם הטויוטה מאטריקס, אך הונדה הייתה קודם וגם מציעה שבעה מושבים. הייתכן כדבר הזה?

עידן המיניוואן

התרגלנו לראות בהונדה יצרן מכוניות ספורטיביות, אלא שזו למדה על בשרה שגם אם תדמית זו משרתת אותה היטב, אסור לשכוח את הכלים הרב-תכליתיים. בתחילת שנות התשעים נמצאה הונדה במשבר פיננסי עם ירידת מכירות. הרכב שהחל במלאכת השיקום, שהקפיצה בהמשך את הונדה לגבהים מפתיעים, היה דווקא השאטל המוכר: מיניוואן לא יוצא דופן שנעזר בתדמית ובגישה המעט שונה של הונדה ושקצר הצלחה גדולה. אחר כך בא תורו של ה-CRV, מתחרה לראב4 שהפך להיט גדול ביפן ובארצות הברית. בהונדה הפנימו זאת היטב ומי שרגיל להונדה ספורטיבית יופתע ממבחר המיניוואנים של היצרן. ביפן הם מציעים את ה-Z, הלייף, הקאפה, הוואמוס, ה-X-SM, הסטפוואגון (שלמרות מראה קובייתי הפך להיט ענק), ואת השאטל המוכר. מארצות הברית מגיע גם הלגרייט הגדול עוד יותר. סיפור הסטרים, שמצטרף למגוון, מעניין לא פחות.

גרסת מיניוואן למיניוואן

לפני יותר מחצי שנה, בתערוכת פאריז, חשפה הונדה את הסיוויק 5 דלתות והצביעה על כיוון חדש למכונית הקומפקטית. מבחינת עיצוב ומידות היא הייתה קרובה יותר למיניוואן מאשר לקומפקטית המוכרת, כזו שיכולה להתחרות גם בפוקוס וגם בסניק. ואז טרפה הונדה שוב את הקלפים עם הצגת הסטרים, לכאורה גרסת מיניוואן למיניוואן...

בהונדה ידעו שהם צריכים להציע הבדל מהותי ולכן האריכו את בסיס הגלגלים ב-4.5 ס"מ, את הרכב כולו ב-29.5 ס"מ והגביהו אותו ב-9 ס"מ. דרישה מרכזית הייתה שבעה מקומות ישיבה, כמו לזפירה של אופל. התוצאה, מיניוואן נמוך יחסית (159 ס"מ) שעומד מבחינת אורך (457 ס"מ) בין מובילי הנוסעים הגדולים (מאזדה MPV) לקומפקטיים (רנו סניק, אופל זפירה). אורך בסיס הגלגלים עם זאת ממקם אותו בקבוצה הקומפקטית (לקסארה פיקאסו בסיס גדול יותר).

חיצונית התוצאה מרשימה: הסטרים נראה פחות "וואן" מרוב המתחרים. החרטום הקצר עם הדמיון לסיוויק 5 דלתות, המרכב הארוך, ושמשת הצד האחורית המעוגלת, יוצרים יחד עם דלת אחורית ויחידות התאורה שסביבה מראה ייחודי שבהחלט מעורר סקרנות. הסטרים נראה ארוך ונמוך, לא מיניוואן טיפוסי, אבל עוד פחות מכך סטיישן.

פשוט אך אפקטיבי

עיצוב הפנים פחות ייחודי אבל עדיין נעים ויעיל. בסביבת הנהג בולט במיוחד בורר ההילוכים שדילג מעלה אל מתחת לפקדי בקרת האקלים, כדי להבטיח רצפה נקיה וחופשית למעבר. סביבת הנהג אינה עשירה במיוחד או עתירת מתגים, אבל מינימליזם זה נעים לעין, בין השאר בגלל איכות החומרים והתאמת הגוונים. זה בולט בבקרת האקלים הפשוטה לתפעול ובלוח המחוונים הברור, שאינו מכיל עודף אינפורמציה. קצת פחות מלהיבים הם תא כפפות פשוט, תאורת מפות לא ממוקדת, העובדה שגם בסיוויק זו אין שעון אינטגרלי (יש כזה במערכת השמע התקנית אבל בכל זאת), והחוסר במספיק תאים שימושיים. מנשא ספלים, הפופולארי בכלים אלה, יש מלפנים רק לנהג והוא ממוקם כך שאף אחד לא ישתמש בו. תנוחת הנהיגה טובה, לא גבוהה מדי כמו במיניוואנים, וזה מעניק תחושה של נהיגה במכונית לא גדולה. כיוון גובה המושב מסורבל.

הנוסע השביעי

השאלה המעניינת היא איך נדחקת השביעיה הסודית לתוך תא הנוסעים? הכניסה לספסל האחורי קלה (המושב האמצעי זז קדימה כמו בקומפקטית בעלת שלוש דלתות) ומרחב המחייה בו סביר בזכות מבנה הרצפה השטוח והנמוך. כל זאת בתנאי שהנוסע מלפנים מתחשב מעט ומזיז את מושבו קדימה. זה כמובן תלוי במושבים הקדמיים. כך שסידור מרחב הפנים תלוי בגבהים וביכולת ההתחשבות ההדדית של הנוסעים. זה לא מיניוואן גדול ומרווח כמו ה- MPV. מאידך, בניגוד לספייסוואגון, הספסל האחורי אינו מוגבל לילדים או גמדים, הישג של ממש עבור הונדה, אם מתחשבים בגובה הצנוע של הסטרים. התלונה היחידה של הנוסעים מאחור נגעה דווקא לגבי המזגן הלא מפוצל וההמתנה הארוכה לאוויר הצונן.

הבעיה האמיתית היא לדחוק נוסע שביעי למרכז השורה השניה. זו מחולקת לשני מושבים שביניהם משענת יד רחבה שמתפקדת כשולחן. עם הרמתה היא הופכת משענת אבל כמו הכרית שתחתיה היא לא נוחה.

הזזת וכיוון המושבים (כיוון מלא- מפוצל לשניים -לשורה המרכזית, רק כיוון משענת באחורית) קלה. תא המטען בסידור הרגיל קטן- 158 ליטר - ולא מכוסה!! אך עדיין ניתן לאכסן בו עגלת ילד וכמה תיקים. קיפול השורה השלישית, שמצריך למידה, מתגלה, בזכות המנגנון שהושאל מהשאטל, כיעיל ויוצר רצפה שטוחה ונפח טעינה ענק- 458 ליטר. במצב זה יש כיסוי.

המנוע

אחד המרכיבים המעניינים בכל הונדה, הוא המנוע ולסטרים יחידת כוח חדשה בנפח 2.0 ליטר. לזו מערכת תזמון משתנה מהדור החדש של הונדה (שמכונה I-VTEC) וגם סעפת יניקה משתנה. כל זה מספק 156 כ"ס ו-19.5 קג"מ ב-4000 סל"ד. בנוסף מצויד הסטרים בתיבה אוטומטית עם תפעול ידני בעלת חמישה הילוכים. כל המתחרים מסתפקים בארבעה.

הונדה מדברת על ביצועים ספורטיביים ונתוני הגרסה הידנית לא סותרים את האמירה היומרנית: זינוק למאה קמ"ש ב-9.4 ש' ומהירות מרבית של 204 קמ"ש. הגרסה שלנו (האוטומטית) עושה זאת קצת יותר לאט- 11.2 ש' ו-200 קמ"ש. ועדיין הסטרים, גם אם לא ממש חורך אספלט, מציג ביצועים טובים כמעט בכל מצב. המנוע החדש אמנם חובב סל"ד גבוה, כרגיל בהונדה, אך מושך טוב ממה שאנו רגילים בסל"ד נמוך. בדרך הוא גם מצליח להתגבר על תיבת הילוכים ארוכה למדי- הילוך שלישי מסוגל למשוך כאן ל-170 קמ"ש. משם אגב, ההתקדמות הופכת איטית יותר אבל איך שהוא זה נראה די מספק למיניוואן בגודל כזה.

התיבה האוטומטית מצוינת: פועלת היטב במצב הרגיל ובידני ננעלת כהלכה ולא מחליטה עצמאית על קיק-דאון או העלאה. ניצול הסכמת המנוע לטפס עד קרוב ל-7000 סל"ד ותנאי נהגיה קשים, חלקם בעומס מלא, הביאו את תצרוכת הדלק ל-6.5 ק"מ לליטר גבוהים למדי. וכאשר מיכל הדלק עומד על 55 ליטרים, הטווח אינו גדול. ואולם נסיעה רגועה ושפויה יותר תביא לתוצאה עדיפה.

GTI או לא?

הונדה מבטיחה התנהגות ספורטיבית אבל כאן מתקשה הסטרים לקיים. בימים רטובים או חלקים, התחושה לפרקים היא שהמנוע מעט גדול על השלדה. בזינוק ניתן לקבל סחרור מפתיע של גלגלים יחד עם לוחמת הגה. תופעה זו מחריפה כאשר הנך מעמיס נוסעים מאחור. חלוקת משקל פחות מאידילית זו, פוגמת משמעותית באחיזה של הציר הקדמי בזינוק ובפניות. גם בעליות תלולות, היכן שמוטל יותר משקל על הציר האחורי, תוכל בקלות לעודד את הצמיגים הקדמיים לסחרור בזינוק. מעבר לכך ההתנהגות סבירה כאשר הסטרים מצטיין פחות בפניות הדוקות ומצליח לייצר יותר אחיזה וניטרליות כאשר הרדיוס גדל. ההגה, כמו כל המרכב, אינו מתקשר עם הנהג אך הנו בעל פעולה מדויקת וטובה מזו שבסדאן. מה שמרשים ומעודד יותר הן זוויות הגלגול שאינן תלולות. אלה יחד עם תנוחת הישיבה הלא מדי גבוהה נוסכים ביטחון בנהג. מאידך, היציבות הכיוונית במהירויות גבוהות נפגמת מרגישות לרוחות צד.

הבלמים עם חלוקת בלימה אלקטרונית לפנים/אחור ומערכת האסיסט דורשים לחיצה חזקה ואולם לפחות במבחן שלנו הם לא אבדו יכולת.

גם מבחינת נוחות לא מצליח הסטרים להציג יכולת גבוהה במיוחד. כן, הוא נעים ונוח מהסדאן, והוא במיטבו כאשר הכביש אינו משובש במיוחד. ואולם כאשר הכביש הופך משובש יותר (וזה הרי תמיד קורה אצלנו), בעיר או מחוצה לה, הוא לא מצליח ליישר את המהמורות וסובלים מכך במיוחד היושבים מאחור.

הכישלון והניצחון

אחרי סיבוב בסטרים ברור שהונדה לא עמדה במטרה שהציבה ולא יצרה מיניוואן לדור ה-GTI, לפחות לא לפי קנה המידה שלנו. מצד שני אי אפשר להתעלם מכך שהיא ייצרה מיניוואן אמיתי, טוב, ללא תחושה מסורבלת ועם ביצועים נאים. המתחרה המובהק הוא הספייס-וואגון היקר של מיצובישי (שהולך להעלם בקרוב), או הגו'יס הזול משמעותית של קאיה. את שני אלה מותיר הסטרים הרחק מאחור והוא בהחלט יכול לתפוס את מקום הכלי הפופולארי של מיצובישי.

מעבר לאלו חסר הסטרים מתחרים אמיתיים. הקרניבל והטראג'ט הקוריאנים הגדולים, קרובים במחיר אך הנם מסורבלים ואיטיים לעומתו, ולפחות במקרה של הראשון גם פחות מעודנים. בין הכלים הקומפקטיים, היחיד שמתקרב בארץ מבחינת יכולת קיבול הוא הפיאט מולטיפלה (שישה מקומות) הנפלא. אך מחסור בתיבה אוטומטית מוציא אותו מהמשחק.

הבעיה המרכזית של הסטרים הוא תג המחיר, 146,000 שקלים, שלרבים ייראה יקר וקרוב מדי למיניוואנים הגדולים והמרווחים יותר. מיניוואנים קטנים כמו הסניק 2.0 ליטר או הפרמאסי זולים יותר משמעותית (כ-20,000 שקלים). לטעמי, מי שזקוק רק לחמישה מקומות, יקבל תמורה עדיפה בסניק היותר רב-גוני. לעומת זאת עבור מי שצריך שבעה מקומות באופן לא קבוע, או ספסל לילדים, או תא מטען ענק, ועדיין לא חפץ בניהוג המסורבל של המיניוואנים הגדולים, יש כאן בהחלט בשורה חדשה וחשובה.

הונדה דברו בעבר על אפשרות לייבא את גרסת ה-1.7 ליטר שתהיה זולה יותר משמעותית (כ-125,000 שקלים). עדיין לא ברור אם היא אכן תגיע אך היא וודאי עשויה להתגלות כקלף מנצח בשוק הישראלי.