מעולם לא מתחתי זבוב

והנה עוד סיום עונה: הערב מגיעה לסופה העונה התשיעית של "פיספוסים", תכנית המתיחות הוותיקה של יגאל שילון, ששודרה העונה (כמו ברוב העונות, בעצם) תוך שהיא ממוקמת גבוה בטבלת הרייטינג, ורושמת גם כמה הצלחות מקצועיות גדולות (עיינו ערך שירי הלר). מצד שני, עדיין לא תוכלו להאשים את "פיספוסים" בשימוש יתר בהומור בריטי.

לקראת תכנית הגמר הערב, רגע לפני שהילדים, הכלבים והאינדיאנים משתלטים על המסך, מוכרחים לשאול את יגאל שילון אם אחרי כל השנים האלה, הוא לא טיפה עייף. שילון שולל כל אפשרות. "לא נמאס לי, ואני נהנה מכל דקה", הוא מודה, כאילו לא חשדנו. "הסיבה היא, בעצם, מפני שאין שתי תכניות דומות - כל תכנית זה סיפור אחר. התחלנו כבר לעבוד על העונה הבאה ואנחנו מכניסים אנשים לאירועים שלא היו ולא נבראו. זה נורא מצחיק".

-דוגמה, בבקשה.

"אחת המתיחות, שאני מסתובב איתה בבטן כבר 20 שנה נועדה לעשות צחוק ממנהגי אבלות וירושה. בדינו אדם שלא קיים והוא 'נפטר'. מינינו את ג'ודי שלום ניר-מוזס כ'מנהלת קרן הירושה' והכנסנו בסוד העניין גם את העיתונאית ברוריה אבידן. שכרנו וילה מפוארת וריפדנו אותה בעשרים סטטיסטים "אבלים". ברקע ניגן צ'לו מוזיקה שקטה. הבאנו למקום זוגות מפורסמים כדי להשתתף 'בצער המשפחה', ובדקנו את ההתנהגות באירועים כאלה, כשלא מכירים את הנפטר. המיקרופונים הסמויים קלטו משפטים כמו 'נו, האלמנה מאושרת, סוף סוף התפטרה מהזקן' או 'עם כל הכסף שיש לו, הוא יכל להרשות לעצמו טלוויזיה יותר גדולה'. בין הנמתחים היה גם טל ברודי, שהביא איתו את מיקי ברקוביץ'. אחרי שברוריה הדליפה להם אינפורמציה, הנמתחים פגשו את האלמנה והחלו מדברים בשבחו של האיש. זה היה מאוד מצחיק. השיא הגיע בשעת קריאת הצוואה, אבל אני לא אחשוף אותו עדיין".

- איך נולדות המתיחות?

"באופן מפתיע, אין תהליך מסודר. הרבה פעמים זה צומח אצלי. בפעמים אחרות יכול לקרות משהו מוזר בחדשות ובעקבות זה אנחנו מפתחים את הסיפור. במתיחות סלבריטיז זה הולך מהסוף להתחלה – מחפשים מקום שמתאים לסלבריטי, ומוצאים את המשת"פים. הרעיון הוא להביא את הנמתח למקום הנכון בזמן הנכון".

- מה היתה המתיחה המוצלחת של העונה?

"המתיחה של 'מיליונר' הוכתרה כבר, ומי אני שאחלוק על זה. גם המתיחה מפתיחת העונה עם נתיב רובינזון שמוצא במיטתו, בבוקר הכלולות שלו, את מיכל אמדרוסקי היתה שיא".

- מה הופך מתיחה למוצלחת במיוחד? מה הרכיב הסודי שהיה, למשל, ב'מיליונר'?

"בסופו של דבר יש מנדט אחד שצריך לעבוד – זה חייב להיות מצחיק. אני יכול לספר לך שאני בדואי ותאמין לי, אז מתחתי אותך, אבל זה לא מצחיק. זה מצחיק רק בתנאי שאתה מגיב. מתיחה קמה ונופלת עם הנמתח, עוד לפני הרעיון. אם אין תגובה של הנמתח – מבחינתי המתיחה לא קיימת. חוץ מזה, צריך שיהיה רעיון טוב, ערכי הפקה גבוהים, סאונד טוב, פריים ברור. ב'מיליונר' היתה גם שירי הלר, שחקנית מדהימה. יורם ארבל היה אז בשיא ההתעניינות הציבורית, הוא הגיב טוב וזה צולם טוב עם ארבע מצלמות שהראו גם את העיניים שלו, הראו מה מצחיק. והיו גם שאלות מטומטמות שהמצאנו ויורם לא הרגיש. כשהגענו למיליון – משאת נפשו של כל אזרח במדינה - לקחה אותו הבלונדינית".

-מהם המדדים שלך להצלחת התכנית?

"הכי חשוב זה אם אני אוהב אותה. חוץ מזה יש את הרייטינג, למרות שהיום צריך להסתכל עליו בשבע עיניים. יש את הבאז ברחוב, אם הוא קיים או לא קיים - אתה הולך ברחוב או במסדרון באולפני הרצליה ומרגיש אותו. לנו יש גם מדד פרטי - זרם הקלטות שאנחנו מקבלים מהאנשים; ויש את המדד הסופי – האם הזכיין רוצה עוד".

-ועניין בקרת איכות. האם ישנם קטעים שנגנזים?

"בטח שכן, יש הרבה מתיחות שלא שידרנו כי הן לא היו מצחיקות. בדוגמה של מתיחת האזכרה הכנו רשימה של שמונה מועמדים. בפועל מתחנו חמישה אבל בסוף רק שלושה ישודרו. אם הייתי משדר כל מה שאני מצלם אחד לאחד, הייתי נופל".

- מהו ז'אנר המתיחות החביב עליך?

"אני אוהב את המתיחות ההזויות והמוזרות, על גבול 'איזור הדמדומים'. בעצם לא; אני אוהב במיוחד את המתיחות עם ההיכרויות והזיהויים שלא היו. במשך השנים למדנו שהקהל אוהב סלפסטיק - אבל אנחנו גמרנו עם זה".

- ויצפאן?

"יצפאן ממשיך אצלנו וממשיך גם את התכנית שלו בערוץ 3. המינון שלו הוא אחת לשבועיים. בקרוב נעשה ביחד פרויקט גדול שישודר בעונה הבאה. גם בגמר שישודר הערב הוא מככב".

- לתחושתי, בתכניות שיצפאן השתתף המתיחות היו, איך נאמר, פחות מתוחכמות.

"תחושתך נכונה. המתיחות של יצפאן הן הרבה יותר פשטניות והרבה יותר קרובות ל'שיגועים'. עם השנים הבנו כמה זה מצחיק – הוא לא צריך תסריט. הוא כזה כוכב שהוא צריך רק את הבמה. הוא יותר בולט מהנמתח במתיחות שלו וזו הסתירה הכי גדולה בתחום – אסור שהמותח יהיה יותר דומיננטי מהנמתח. אבל הוא עושה את זה כל כך מצחיק, אני לא יודע אם יש עוד אחד כמוהו בעולם. עם זאת, אני מסכים שזה יותר עממי ופחות מתוחכם מבחינת תסריט".

- העבודה שלך קשה?

"מצד אחד אני מאוד אוהב אותה ואני ממש לא בוכה, אבל היא גם קשה. אני מבלה שבעה ימים בשבוע בחדר עריכה. יש המון סימני שאלה, הרבה מקומות להיזהר, אבל יש גם הרבה צחוק".

- אתה מותח את מכריך גם בחיים הפרטיים?

"ממש לא, מעולם לא מתחתי זבוב. אני לא יודע ולא רוצה למתוח. כשאני מנסה למתוח את הילדים שלי, לא עוברות 10 שניות ואני מגיע ל'סתתתתם'. מעולם לא הייתי מתחן".

- מה מקורות ההשראה שלך? מה מצחיק אותך?

"יש כמה קומדיות שהן התנ"ך. הסדרה הראשונה שהפילה אותי מצחוק היתה 'המלון של פולטי', שאני יודע בעל פה. הצטרפתי באיחור ל'סיינפלד', אבל גם זה תנ"ך גדול. מאד אהבתי את 'Not the Nine O’clock News' עם רואן אטקינסון, כשהוא דיבר. ובילדותי, באופן מפתיע, האיש שהכי הצחיק אותי, עד כאב בטן, היה ג'רי לואיס. וכמובן, גם אורי זוהר ושייקה אופיר".

- ויצפאן מצחיק אותך?

"יצפאן מצחיק אותי עד היום בצורה מדהימה. אין סוף לכישרון שלו והוא הפתיע את כולם ואת עצמו בתכנית שלו".

- על איזו מתיחה אתה מפנטז?

"היו לי כמה ואת רובן הגשמתי. יש עוד רעיון אחד, מאוד גדול, אבל אני לא אחשוף אותו, כי אני מקווה עוד להגשים אותו יום אחד".

- ובכל זאת, שאיפות נשגבות לעתיד.

"החלום שלי זה לעשות עם יצפאן סיטקום, אנחנו חולמים על זה כבר הרבה שנים אבל אין לנו זמן והדברים זורמים כל כך טוב עבורנו. אבל יום אחד, אם אחד הגלגלים יתפנצ'ר, זה משהו שאני מאוד אשמח לממש.