השיאנית למוזיאון

יש הרבה מכוניות מהירות בעולם אבל אף אחת מהן לא יכולה לדגדג אפילו את ההישג הבלתי נתפס של הטראסט SCC. מכונית זו קבעה ב-15.10.97 שיא מהירות של 1,228 קמ"ש והייתה למכונית היחידה מאז ומעולם ששברה את מהירות הקול.

מכונית?

יהיו רבים שיתנגדו לקביעה שהטראסט SCC היא מכונית ולו רק בגלל שהיא שונה מכל רוכבת על ארבע שפגשתם בחייכם. היא נראית מאיימת כמו מטוס קרב, ומצוידת בשני מנועי סילון ענקיים של רולס-רויס. צריך להבין שהמנועים, שמיועדים במקור למטוס, מייצרים דחף ולא מעבירים כוח לגלגלים כמו במכונית רגילה. ההיגוי באופן מעניין פעל בטראסט על הגלגלים האחוריים.

תמהוני?

רק מעטים האמינו שמכונית אשר לפי הגדרתה נעה על משטח ונוגעת בו עם גלגלים תוכל לחצות את המהירות הזו. אבל ריצ'רד נובל האמין וגם אם היו רבים שחשבו אותו תמהוני, הרי שבכל זאת הוא לא ממש היה טירון בתחום. נובל הרי עמד מאחורי שוברת השיאים המפורסמת ביותר של שנות השמונים, הטראסט II. הוא עצמו קבע עמה את שיא המהירות ב-1983, שיא שהחזיק מעמד ארבע עשרה שנים. ואולם הבריטי ידע שכדי להעפיל מעל ה-1020 קמ"ש שקבע בזמנו, או יותר נכון, כדי לחצות את מהירות הקול, יש צורך כבר בטייס. הוא בחר לשם כך את אנדי גרין, טייס קרב בריטי. אגב, הצוות הגדול והיקר מאוד לאחזקה הגיע גם לאזורינו וערך בזמנו ניסויים לא מוצלחים בירדן. השיא עצמו נקבע על ידי גרין במדבריות "בלק-רוק" בנבאדה אחרי מספר שבועות של ניסיונות עקרים.

למוזיאון

וכל ההקדמה הזו באה כדי שנוכל לספר לכם שמעתה יוכל גם הקהל הרחב לחזות מקרוב במכונית מופלאה זו. המכונית הכל כך מפורסמת יצאה לגמלאות והמוזיאון לתחבורה בריטית בקובנטרי רכש אותה תמורת סכום צנוע יחסית של מליון ומאתיים אלף שקלים. אז נכון שקובנטרי אינה ממש קרובה, אבל היא נמצאת במרחק שעתיים מלונדון. ואם כבר מגיעים לעיר של יגואר, זו הזדמנות טובה לבקר גם במוזיאון של יצרן מכוניות היוקרה הבריטיות שנמצא במפעל בבראון-ליין.

אגב, הטראסט II, שוברת השיאים המקורית של נובל (שלה רק מנוע סילון אחד) מוצגת במוזיאון המכוניות הלאומי של בריטניה שנמצא בבולי (דרום אנגליה).