איך עושה הארלי?

אופנוע גדול, כבד ונמוך עם כידון רחב שפרוש לצדדים, צינורות ומפלטי ניקל נוצצים למרחוק, שעונים, תיקי עור וסמלי מותג, מושב עור רחב, מנוע גלוי לעין בצורת האות V, רעש מחריש אוזניים ומרעיד קרביים, נוכחות חזקה המבליטה את הכלי ורוכבו. זהו, בערך, ההארלי-דייווידסון.

כשהארלי פגש את דייווידסון

ויליאם ביל הארלי, בנם של מהגרים מאנגליה, נולד במילווקי, ויסקונסין, ב-1881. שנה לפניו נולד באותה עיר ארתור דייווידסון, אחד משלושת בניו של מהגר מסקוטלנד. הארלי ודייווידסון היו חברים מילדות. הם בילו שעות רבות בחתירה באגמים שמסביב למילווקי וערכו נסיונות בבניית מנועי מדחף לסירה. שניהם עבדו מגיל 20 במפעל המקומי E.R.THOMAS, שייצר אופניים שצוידו במנוע קדמי קטן.
בכל רגע פנוי ניסו השניים לפתח מנוע משוכלל יותר מזה של האופניים. באותה שנה, 1903, הקים הנרי פורד את מפעל המכוניות שלו, והאחים אורוויל ווילבור רייט הטיסו את המטוס הראשון בעולם.
הארלי ודייווידסון, נלהבים אך חסרי ידע מקצועי, חברו לאמיל קרוגר, מהגר יליד גרמניה, שעבד בעבר במפעל מנועי-בנזין בצרפת. שלושתם החלו להקדיש כל רגע פנוי כדי ליצור מנוע חדש, חזק יותר, בצריף קטן שהפך בית מלאכה, במילווקי. אל הנסיונות הצטרף אחיו הבוגר של דייווידסון, ויליאם, מכונאי בחברת רכבות, ובהמשך גם האח הצעיר לבית דייווידסון, וולטר.
כאשר ניסו לבסוף את המנוע החדש שהרכיבו מחלקים שבנו בעצמם, התגלו בו ליקויים רבים. אבל הם לא אמרו נואש וצירפו לצוות הפיתוח יועץ טכני בשם אולה אווינרוד. באותה שנה ייצרה החבורה שלושה אופנועים עשויים בעבודת יד.
האופנוע הראשון, שנקרא פשוט הארלי-דייווידסון, נמכר למר מאייר ממילווקי. הוא נסע בו לאורך 51 אלף מיילים. כאשר מלאו לאופנוע 10 שנים, ולאחר שהחליף בעלים וכבר נסע 100 אלף ק"מ, היה עדיין בעל מנוע שמיש. הדגמים שיוצרו אז נצבעו באפור, ומכיוון שיחסית למנועים הרועשים של התקופה היה ההארלי שקט, כינו אותו GREY SILENT FELLOW.
ב-1904 ייצרה החבורה שמונה אופנועים ובשנה שלאחריה 16. ב-1906 קפץ כבר הייצור ל-50 אופנועים. ב-1908 נרשמה החברה כהארלי-דייווידסון, וקיבלה הזמנה ראשונה של אופנועים למשטרת שיקאגו.
אחד מסמלי ההארלי, מנוע שני צילינדרים בצורת האות V, בזווית של 45 מעלות, מלווה את אופנועי החברה מאז 1909. ב-1912 יוצאו האופנועים הראשונים ליפן. ב-1917 התחילה החברה למכור אופניים. ב-1918 רכש הצבא האמריקני מחצית מהאופנועים שיוצרו בחברה, קרוב ל-20 אלף אופנועים של הארלי השתתפו במאמץ המלחמתי. ב-1920 הארלי-דייווידסון היה יצרן האופנועים הגדול בעולם.

דייווידסון מתאם מחירים

ואז הגיע המשבר הראשון. בשלהי שנות ה-20 ירד הביקוש לאופנועים, עקב המשבר הכלכלי הגדול. החברה פיטרה 1,200 עובדים, חטיבת האופניים נמכרה, וההפסדים הגיעו ל-250 אלף דולר.
החברה ניסתה להתמודד עם המשבר. ארתור דייווידסון הגה את הרעיון של שיטת הקנייה בתשלומים תחת הסיסמה: PAY AS YOU RIDE. במקביל התקיימה פגישה היסטורית בינו לבין בעלי המפעלים המתחרים, אינדיאן ואקסלסיור, בה סוכם על השוואת מחירים.
הירידה במכירות נמשכה בכל זאת. בני משפחות הארלי ודייווידסון הזרימו כספים אישיים לעסק ובמקביל שיפרו את הייצור והוציאו לשוק דגם קטן בנפח 350 סמ"ק, נקרא יורה האפונים. ב-1929 פיתחה החברה את מנוע הפלאט-הד, שגירסאות ממנו נמכרו עד שנת 1972.
מאותה תקופה לערך זנחה הארלי את המרוץ הטכנולוגי והתמקדה בייצור אופנועים פשוטים, כבדים ובסיסיים. הדגמים הבאים של החברה התמקדו בתדמית, במקום להתחרות עם היצרנים מאירופה, ומאוחר יותר מהמזרח. ב-36' עדיין ניסתה החברה לייצר את מנוע הנאקל-הד המתקדם, אבל הוא לא זכה להצלחה המקווה.
בשנות ה-30 זכתה החברה לצבר הזמנות מרשים מצד משטרות הערים בארה"ב. ב-41' הצטרפה ארה"ב למלחמת העולם השנייה ובמרוצתה הוזמנו מהארלי-דייווידסון 80 אלף אופנועים. הייצור האזרחי נעצר כמעט כליל, יחד עם הפיתוח הטכנולוגי שנלווה לו. כשחזרו החיילים רוכבי ההארלי הביתה, הביקוש לאופנועי החברה גאה, והמוניטין התבסס. היו אלה שנים טובות לחברה, אותה ניהלו כבר בני הדור השני והשלישי של משפחות המייסדים.

המתחרים מבריטניה ומארץ השמש העולה

ב-47' הציגו בהארלי-דייווידסון את דגמי ההידרה-גלייד. עשור מאוחר יותר הוצג הספורטסטר, שזכה למעמד מיתי. ב-53', כשהחברה חגגה יובל להיווסדה, פשט את הרגל המתחרה האמריקני האחרון - אינדיאן.
רק 46 שנים מאוחר יותר קם להארלי מתחרה מבית. אבל המתחרים מהאי הבריטי ומארץ השמש העולה לא נתנו לה מנוח. בשנות ה-40 הייתה זו טריומף הבריטית. בהארלי ניסו לשכנע את הממשל להטיל היטל יבוא על טריומף, כדי להתמודד עם האיום, אך לשווא. במקביל צמח ממזרח איום חדש: הונדה. את ארה"ב שטף גל עצום של דגמי הונדה וכן ימאהה, סוזוקי וקאוואסאקי מיפאן. כל אלה הציעו ללקוח מבחר גדלים ודגמים באיכות גבוהה, טכנולוגיה מתקדמת במחירים סבירים, בזמן שאופנועי הארלי היו כבר מיושנים וסבלו מבעיות איכות ואמינות קשות.
ב-65' נתח השוק של הארלי באמריקה ירד ל-6% בלבד. באותן שנים הייתה תדמיתה של הארלי לרועץ: זה היה הזמן שאופנועיה נקשרו עם פורעי חוק, אנשים שבשולי החברה, מלאכי הגיהנום למיניהם.
בניסיון להרים את החברה, החליטו בעליה להפוך אותה מחברה משפחתית לציבורית. רוב המניות נרכשו על-ידי חברת AMF, בהסכם עם משפחות הארלי ודייווידסון. על-פי הסכם שנחתם עם הרוכשים, המשיכו בני המשפחה לנהל את החברה בתפקידים שונים. משבר הנפט ב-73' הוביל לירידה נוספת במכירות. חברת AMF ביקשה לצאת מעסקי האופנועים וחיפשה קונה לחברה, אך לשווא.

המנהלים רוכשים את החברה

ב-1 ביוני 81' הקימה חבורה של 13 מנהלים בכירים בהארלי-דייווידסון, בראשות המנכ"ל וון ל.בילס את הארלי-דייווידסון החדשה: הם רכשו את מרבית מניות המייסדים תמורת 80 מיליון דולר. ב-83', כשהחברה על סף פשיטת רגל, הצליחו מנהלי הארלי לשכנע את ממשל רייגן לקבוע היטל על אופנועים מיובאים בנפח שמעל 750 סמ"ק ( האופנוע בעל הנפח הקטן ביותר של הארלי היה בנפח 883 סמ"ק). כנגד קבלת ההיטל חייב הממשל את הארלי לשפר את יעילות הייצור ולפתח מנועים חדשים ואמינים. הארלי פיתחה את מנוע האבולושן המפורסם, אולי המנוע האמין הראשון של החברה. ב-87' החלה החברה להיסחר בבורסה בניו-יורק.
בשנות ה-90 המשיכה הארלי לרכוב על גלי הנוסטלגיה ולייצר דגמים שעוררו את בלוטות החשק של האמריקנים ושל רוכבים בעולם, שחיפשו פחות ביצועים ויותר תדמית. האופנועים של הארלי הפכו לאמינים ועמידים יותר והגאות הכלכלית במחצית השנייה של העשור רק היטיבה איתה. החברה גם הצליחה לחולל מהפך של ממש בחתך הרוכשים שלה: לא רק מלאכי גיהנום, עתירי כרס וארוכי זקן, אלא גם רופאים, עורכי-דין ושאר בעלי מקצועות חופשיים, שרכשו אופנוע רגוע לטיולי סוף השבוע.
ב-98' רכשה הארלי את השליטה ביצרנית האופנועים BUELL, המייצרת אופנועים ספורטיביים שעושים שימוש במנועי הארלי משופרים. החברה היכתה את התחזיות בדו"חות השנה שהסתיימה במארס 2001, עם מכירות של 3 מיליארד דולר ורווח של כ-360 מיליון דולר.
הארלי דייווידסון היא אחת החברות הבודדות בעולם שמחיר המחירון שלה נמוך ממחיר השוק. לדגמים הפופולריים קיימת רשימת המתנה ארוכה, והרוכשים בכוח מוכנים להוסיף סכומים ניכרים, כדי לאמץ לחיקם את הכלים, ולאלתר.
מניות הארלי, מאז המשבר של 1987, התגלו כהשקעה מצוינת. למרות משבר הבורסות עלתה המניה מתחילת 2001 בכ-33%. בראש החברה, בתפקידים שונים, עומדים עד היום רוב המייסדים החדשים, ביניהם ויליאם ג'יי דייווידסון, נכדו של המייסד, והמעצב הראשי של החברה. הצפי לשנת 2003, שנת ה-100 להארלי-דייווידסון, ייצור של 250 אלף אופנועים.
הצלחת האופנועים של הארלי הביאה לגל חיקויים של יצרני האופנועים היפניים. אלה הוציאו לשוק אופנועים שנראו כמו הארלי, אבל הציעו אמינות משופרת ומחיר נמוך יותר. הצלחת המתחרים עוררה את הארלי, והמפעל שקפא עשורים שלמים על שמריו, החליט לשחרר לשוק דגמים בעלי טכנולוגיה משופרת.
בימים אלה משיקה החברה את האופנוע VRSCA וי-רוד. הארלי מכריזה כי הוי-רוד הוא האופנוע הראשון בסידרה של אופנועי ביצועים שריריים. המנוע פותח בעזרת פורשה, ומפיק 115 כ"ס מ-1,130 סמ"ק. המחיר הצפוי בארה"ב: 17 אלף דולר. הבעיה: בגלל היעדרותה הארוכה, נאלצת עכשיו הארלי לרדוף אחרי המתחרים, והיא אף אימצה חלק מהמאפיינים העיצוביים שלהם (למשל, מנוע מקורר מים, שנראה כמו מנוע מקורר אוויר. בדיוק כמו היפנים שחיקו את הארלי).

עוד כמה דברים

1. אחד הירידים השנתיים של רוכבי הארלי מתקיים בעיר השוקולד הרשי בפנסילבניה, ביולי. פסטיבל אחר מתקיים בדייטונה פלורידה, ואוסף אליו מצעד ססגוני של אלפי רוכבים. מילווקי, העיר בה נוסדה החברה, מקיימת אף היא יריד שנתי בו משתתפים גם צעירי המשפחות דייווידסון והארלי - אופנוענים נלהבים.
2. רוכבי הארלי מפורסמים: קלארק גייבל, שר, ג'רי לואיס, ג'יי לנו, מיקי רורק, פמלה אנדרסון, סילבסטר סטלונה, ארנולד שוורצנגר.
3. לכל אופנוע יש רק מחיר בסיסי, בשל מיגוון האביזרים האדיר שניתן להתאים לו.
4. הארלי המציאה את יכולת ההתאמה הבלתי מוגבלת של האופנוע לבעליו - קאסטומיזציה. מכאן בא השם אופנוע קאסטום.
5. מועדון הרוכבים של הארלי נקרא HOG וחלק גדול מפעילויותיו מוקדשות למעשי צדקה. המועדון נוסד ב-1920 והסמל שלו הוא חזרזיר.
6. ב-1960 ייצרה הארלי קטנוע - טופר - בתגובה להצלחת הווספה של פיאג'ו. זה היה הניסיון הראשון והאחרון של הארלי להתחרות בשוק הקטנועים.
7. האופנועים של הארלי אינם מיובאים לישראל בייבוא סדיר, אלא רק בייבוא אישי. הדגמים הבסיסיים עשויים לעלות כ-70 אלף שקל, והיקרים גם 180 אלף שקל (תלוי ברמת האבזור).