קול גירל

קוראים לה ניקה. ניקה קוסטה. אבא שלה, דון קוסטה, הלחין והפיק שירים לאמנים הגדולים של המאה, ביניהם פרנק סינטרה, ברברה סטרייסנד ופול אנקה, ככה שניקה הקטנה גדלה באווירה מוזיקלית. בשנת 82', כשהיא רק בת 7, כבר היה לה מגה-להיט במצעדים - "און מיי אואון" קראו לו. היום, עשרים שנה אחרי, היא סופסוף מרגישה בטוחה בעצמה, במוזיקאית שבה, באשה שבה, ומוציאה אלבום בכורה "אברי באדי גט דר סאמת'ינג".

קשה לפספס את הוידאוקליפ החדש והמהמם שלה, "לייק א פד'ר", בו היא רוקדת עם המיקרופון שלה על רקע כוכבי ניאון אה-לה סבנטיז סטייל ודופקת הופעה שלא ראינו מאז הימים הרחוקים של הרולינג סטונס.

השיר, כמו כל הדיסק החדש שלה, הוא בעצם ערבוב של רוקנרול וסול/אר.אנד בי. אני תופס אותה בדנמרק, שם היא מופיעה מחר בפסטיבל "מיפסון", ממש בסופו של סיבוב ההופעות הקצר שלה באירופה. "אני חוזרת הביתה לארצות הברית בשבוע הבא", היא מספרת לי בהתרגשות, "יש לי שבועיים חופש, ואז אני מתחילה את סיבוב ההופעות שלי שם".

מתרגשת?

"כן. זו הפעם הראשונה שאני בכלל מוציאה תקליט באמריקה. בשאר העולם זה כבר אלבום חמישי שלי. בכלל כמעט לא מכירים אותי שם ואני אמריקאית. מצחיק לא?

סיפורי ילדות

את יודעת שהשיר "און מיי אוון" היה להיט היסטרי בישראל בתחילת שנות השמונים?

"כן, זאת אומרת לא ידעתי, עד איזה שלוש שנים אחרי שהקלטתי אותו. היה לי חבר טוב שהוא ישראלי במקור והוא סיפר לי".

את זוכרת משהו מימי הזוהר שלך, או שזה נראה כמו חלום?

"אני זוכרת הרבה דברים, אבל עברתי כך כך הרבה מאז. בזמנו, עבדתי קשה, אבל הכל נראה לי כל כך כייפי ופשוט. זה נראה היום רחוק, אפשר להגיד חלומי".

לדעתך היית ברת מזל בילדותך או שהיית מעדיפה ילדות פשוטה?

"האמת שהיה לי קצת משניהם. היתה לי הצלחה גדולה בערך בגילאי 7 עד 14, אבל לפני ואחרי כן היתה לי ילדות רגילה - תיכון, חברים, בילויים הכל כרגיל".

מה היתה התקופה הגרועה בחייך?

"מממ...הפעם הראשונה ששברו לי את הלב, אולי".

לא, מקצועית.

"עשיתי איזה תקליט בגיל 14, שהייתי מחוייבת לעשות בגלל חוזה שנחתם כמה שנים קודם. תקליט נוראי בתקופה נוראית בחיי, אבל אני לא מצטערת שעשיתי אותו, כי הוא עזר לי להבין מה אני באמת רוצה מעצמי ואיך הייתי רוצה שהקריירה שלי תראה".

אז בעצם, כרגע, זו התקופה הטובה בחייך עד עכשיו.

"אני מניחה שכן. אני סופסוף עושה מה שאני אוהבת ומרגישה לנכון ויש לי תקליט שאני גאה בו וחברת תקליטים שנותנת לי חופש יצירתי מלא. זה נהדר".

סקסית וטוב לי

הדיסק החדש של ניקה יצא בלייבל "צ'יבה", של חברת "וירג'ין" המפורסמת. זהו לייבל די טרי, שעד כה האמן היחיד שמוכר בו הוא זמר הסול דיאנג'לו. "כולם חשבו שזה לייבל של אר אנ' בי עד שאני הגעתי לשם", היא מספרת, "זה לייבל שמוציא כל מוזיקה טובה ללא שום מחוייבות לסגנון מסויים". אחרי האזנה לדיסק, נראה שגם לניקה אין מחוייבות לסגנון מסוים. בסיכום כללי הוא נשמע כמו משהו בין שריל קרואו לאריקה באדו דרך לני קרביץ.

אם היית עובדת בחנות דיסקים,תחת איזה קטגוריה היית שמה את הדיסק שלך?

"מממ...שאלה קשה. אין היום כבר מחלקה של פאנק (בפ' רפה - ד.ד.) נכון?"

כמעט ולא.

"טוב זה קשה, כי הדיסק עומד איפה שהוא בין נשמה לרוקנ'רול. נראה לי שהייתי

שמה אותו ברוק. זה הסאונד הכי בולט בדיסק וזה בעצם הסגנון שהייתי רוצה

להשתייך אליו".

מה הדיסק האחרון שקנית?

"פראשוטס" של קולדפליי. אני מאוד אוהבת רוק בריטי, להקות כמו ורב ואואזיס, אבל הדיסק הטוב ביותר בכל הזמנים לדעתי הוא "שירים במפתח החיים" של סטיבי וונדר".

מה את חושבת על סצינת הפופ והרוק בתקופה האחרונה?

"מה, בריטני ספירס ובקסטריט בויז וכאלה? אני לא משתגעת על זה, אבל אני מכבדת את מה שהם עושים. סך הכל, הרבה אנשים אוהבים אותם וצריך לתת להם קרדיט על זה".

את חושבת שבשביל להצליח היום צריך להיות פרובוקטבי, או סקסי?

"גם. אבל אני חושבת ומאמינה, שצריך גם להיות מוכשר, לא משנה כמה סקסי תהיה.

אני בוחרת לעצמי מה אני רוצה ללבוש ואני כותבת את המילים של השירים בעצמי. אני מרגישה סקסית שאני שרה וטוב לי עם זה, אבל אני בטוחה שחברת התקליטים שלי לא החתימה אותי רק בגלל זה".

ניסיתי לוותר על השאלה הזו, אבל סליחה, אני פשוט לא יכול להתאפק: יש לך חבר?

"לא. האמת שאני קצת נשואה".

ולסיום, יש סיכוי שנראה אותך בישראל?

"אני מתה לבוא, אבל זה לא יהיה בקרוב, כי אנחנו סגורים בהופעות לשנה כמעט, אבל ברגע שחברת התקליטים שלי תציע לי, אני אבוא בכיף. אולי אני אתקשר אלייך ונוכל להיפגש".