שוד הכספת הציבורית

הפוליטיקאים הישראלים אוהבים להוקיע את עמיתיהם מעבר לקו הירוק. הרשות הפלסטינית, הם שמחים להודיע לנו לפחות פעם בשבוע, היא לא רק ממלכת טרור, היא גם ישות מושחתת שאין שנייה לה.

וזה נכון, אבל אם נבדוק את מפלס השחיתות של הפוליטיקאים הישראלים, ניווכח לדעת שיש להם ולפלסטינים הרבה מן המשותף. הם אפילו קורצו מאותו חומר.

פעם זה התרחש בחדרי חדרים, במסדרות אפלים, עם או בלי עשן סיגריות. עם מות הבושה, נרקמות היום המזימות באור יום. שרים, חברי כנסת, מנהלים ופקידים בכירים, ללא הבדל מין, דת, עדה ומפלגה, עמלים כל העת על העמקת כיסיהם ועושים כל שביכולתם לעשוק את הציבור, שאותו כביכול הם מייצגים. שרים בלי תיק, מנופחים מחשיבות עצמית, משייטים (עם נשותיהם) על חשבוננו במכוניות "וולוו" צמודות נהג. ח"כים מנהלים אורגיה של שוד הקופה הציבורית ומעלים לעצמם את שיעורי הפנסיה באמצעות מחטפים פרלמנטריים. שונים ומשונים, מימין ומשמאל, מחממים כסא או כורסה ומרוששים את האזרחים קשי היום הנאבקים על זכותם להתפרנס בכבוד. ראשי ערים שולחים ידיים ארוכות אל עבר הכספת המוניציפלית ועושים בה כבתוך שלהם. עסקנים פוליטים, המופיעים עד כדי מיאוס בטלוויזיה, צוחקים כל הדרך אל הבנק ואל שדה התעופה.

כמו ברשות הפלסטינית, גם כאן מדובר בנורמה מקובלת. אלא שבגדה וברצועה משליכה מדי פעם הדיקטטורה של ערפאת את המושחתים לכלא ומשמרות טוהר מידות מהלכות עליהם אימים. לעומתם, נעשה ליבם של האזרחים הישראלים גס במעללי השחיתות של משטרם עד כדי חוסר אונים מוחלט. רדיפת הבצע של הצמרת הפוליטית צברה ממדים של מגיפה וישראל של היום יכולה להיות חברה של כבוד במועדון מדינות העולם השלישי המושחתות.

לפני חודשיים הזמין יו"ר הכנסת סקר מיותר שקבע כי אזרחי ישראל חשים שאט נפש כלפי חברי הבית. עלותו של הסקר הייתה 80 אלף דולר, אקט של שחיתות בפני עצמו. קשה למצוא היום צדיקים בסדום זו. מספרם של ההגונים בטל בששים. בג'ונגל הזה של "חטוף ואכול כל עוד אתה בשלטון" מתחרים הפרזיטים אלה באלה ומרפדים בכל שעת כושר את חייהם במרבדים ארוכים של דולרים.

מה, אם כן, יכול לעשות האזרח המצוי? ובכן, כל עוד נמשך הבולמוס התאוותני הזה לא נותר לו אלא להביע את סלידתו מהמושחתים בכל מקום שבו הוא נתקל בהם. עליו להביע את דעתו עליהם בכלי התקשורת, להשליך עליהם עוגות קרם בכל אירוע בו הם עשויים להופיע, להוקיע אותם בכל הזדמנות, להקיא אותם מקרבנו, לבודד אותם בתוך החברה, להפוך אותם למנודים ולא להצביע עבורם בבחירות הבאות.

לא שזה יפריע להם לגנוב, אבל לפחות שישלמו על מעשיהם. עבורנו העשוקים, גם נקמה קטנה ומתוקה אינה עניין של מה בכך.