מהם נזקי הקרינה האלקטרומגנטית?

קרינה אלקטרומגנטית פוגעת בגוף האדם בכמה אופנים, בהתאם לעוצמה, לתדר, ולמשך החשיפה, וברמות נמוכות בהרבה מהמותר לחשיפת הציבור לפי המלצות הוועדה הבינלאומית להגנה מקרינה בלתי מייננת (ICNIRP).

הנזקים חמורים יותר כשמדובר בילדים, כי מערכת העצבים עדיין מתעצבת, ותאי הגוף מתחלקים לצורך הגדילה (ובגלל זה ה-DNA שלהם פגיע יותר). גולגולת של ילד מהדהדת כתגובה לתדר בו אורך גל קרוב לגל בתדר של סלולרים, ולכן, המוח של ילד קולט את אנרגיית גלי השידור, בשיעור של יותר מ-40 אחוז בהשוואה למבוגר. נזקי השידורים הסלולרים ומכ"ם בתאי הגוף, חמורים יותר מקרינות רדיו FM, כי קרינתם נשלחת בפרצים (פולסים).

פגיעה בבני אדם: עוספיא כמקרה מבחן

דוגמה טובה לפגיעה בתושבים בישראל הגרים ליד אנטנות מצאנו בעוספיא, על רכס הכרמל (אשר לתושביה אני מייעץ בנושא זה, בהתנדבות): שם הוצבו אנטנות סלולריות ורדיו פיראטי, בתחילת שנות ה-1990. ביישוב תועד שיעור גבוה של חולי סרטן - 213, מהם 95 כבר נפטרו, ומאלה, ארבעה נפטרו בתקופת החגים האחרונה.

הקרינה שנמדדה בעוספיא על ידי מודדי משרד איכות הסביבה בעוספיא בשנים 2001-2003, היתה כ-5-27 מיקרוואט לס"מ רבוע, כך שלא עברה את ה"סף הסביבתי", אך במקרים רבים הן היו כבר בתחום של קרינה מסרטנת. לפי פירוט מדידות באותם בתים בהם נמצאה קרינה, בהם גם חלו בסרטן, נראה לדוגמה, שבחדרי ביתו של הפרופ' פאדל מנסור, נמדדו 7-26 מיקרוואט לס"מ רבוע, אשתו חלתה בסרטן, ולאחרונה נפטרה. באיזור המרכזי של הכפר הישן, בו נמצאו אנטנות יותר זמן, רב יותר מספר חולי הסרטן.

מחקרים בנושא קרינה

יש להדגיש, כי הקרינה מאיצה את התפתחות מחלות גיל, כולל סרטן. הנזקים מתבטאים בעיקר בילדים וצעירים, הגרים ליד אנטנות קורנות. אפקטים על תאי הגוף ניכרים כבר ברמות קרינה נמוכות, ולפי התוצאות רואים בברור את הקשר בין הקרינה לנזקים. להלן כמה דוגמאות:

1. בעוצמה של 0.1 מיקרוואט לס"מ רבוע, הייתה לקרינה השפעה על גלי המוח, וברמה גבוהה במעט מזו, דווחו הפרעות ריכוז זיכרון ולמידה בילדים (von Klitzing 1995).
   
2. בעוצמה של 2.4 מיקרוואט לס"מ רבוע נגרמו שברים ב-DNA של תאי אדם (Marinelli et al 2004).
   
3. בעוצמה של 5.0 מיקרוואט לס"מ רבוע נגרמו סטיות בכרומוזומים במחצית הנחשפים, וכן אובחנו, לוקמיה שבץ מוחי, הפלות ועוד. עובדה זו נתגלתה, בעת ה"מלחמה הקרה" בקרב עובדי שגרירות ארה"ב במוסקבה, ובני משפחותיהם (עליהם הקרינו באופן מכוון לפגוע). בחישוב סטטיסטי הוכח שהנזקים היו מובהקים (Cherry 2000).
   
4. תקן המגביל את הסף לחשיפת הציבור, למעשה אין, יש רק המלצות הועדה הבינלאומית לבטיחות קרינה (ICNIRP), שנתקבלו כ-"תקן", או "סף בריאותי". תשע מדינות שהורידו את ה"תקן", מתוך זהירות ל-"סף סביבתי": בישראל הורידו אותו רק פי 10. אבל שוויץ, איטליה, ולוקסמבורג הורידו פי 40, דהיינו עד עד 10 יחידות, תקן קנדי (טורונטו) עד ל- 6.0, סיני- 6.6, ורוסי - 2.4, בעיר וינה- 1.9 והעיר זלצבורג- 0.1.
   
   בהשוואה להם, הסף הסביבתי בישראל 40, הסף הבריאותי- 400 והתעסוקתי, (כולל חיילים) - 5,000. נזכיר שחמש יחידות מיקרוואט לס"מ רבוע כבר סירטנו (Lilienfeld 1978, Cherry 2002) .
   
5. קרינות בעוצמה נמוכה מוגברות בתהודה (= רזוננס), או בתדרי "חלונות" ברורים, או שניהם יחד, כך שגם הקרינות בעוצמה נמוכה כבר מזיקות, בפרט בילדים, כפי שניזכר לעיל. 
   
6. התאים מגיבים לקרינת השידור (שאינה מייננת) גם ביצירת רדיקלים חופשיים (גורמי חימצון), וכך, מופיע נזק שהוכר קודם שניגרם רק על ידי קרינה מייננת (קרינת רנטגן, איזוטופים, וכיוב'). קרינה מייננת מסלקת אלקטרון(ים) מאטום, וגורמת בכך להפיכתו לטעון מטען חשמלי (=יון). חלקם של היונים נקראים רדיקלים חופשיים, והם נוצרים מכל אטום או תרכובת. לעומת זאת, קרינה בלתי מייננת כגון קרינות רדיו לסוגיהן, חלשה יותר, ואינה גורמת ליינון. 
   
   את הרדיקלים יוצרים תאי הגוף, בדומה לרדיקלים שהם יוצרים כתגובה למזהמים כימיים כגון עשן. הרדיקלים שנוצרו מחשיפה לקרינות, מצטרפים לאלה הנוצרים באופן טבעי בגוף בתהליכי הנשימה. התאים יוצרים נוגדי חימצון (כגון, ויטמינים A, ו-E) או שהגוף מקבל אותם במזון (ויטמין C), ובעזרתם שומר שריכוז הרדיקלים יישאר נמוך, אם הרדיקלים אינם מנוטרלים על ידי נוגדי חימצון ריכוזם עולה, והם מתחילים לגרום לנזקי חימצון. עם הזמן הם מאיצים מחלות גיל, כמפורט להלן.
   
   כבר בחשיפה קצרה נוצרים רדיקלים חופשיים, שהם מחמצנים את ממברנות התאים השומניות, ופוגעים בהן, ובכך נפגעות תעליות היונים הבין תאיות, ובין היתר, תאי עצב מאבדים יוני סידן (Ca2+), תיפקודם יורד, וניכר נזק במוח במרכזי למידה וזיכרון (שרואים ב- MRI).   
   
   תוך דקות מהתחלת החשיפה, נופלת יצירת מעבירים עצביים (כגון אצטיל כולין), ויצירת הורמונים (כגון מלטונין, הורמון השינה שהוא גם צייד רדיקלים יעיל). עולה ריכוז גורם קרישה בדם (תרומבוקסן) הגורם קרישונים בדם הקפי, ומסוכן ביחוד לזקנים. לעומתם, תאי עצם ולאוקוציטים (תאי דם לבנים) וקולטים יוני סידן. חלוקות הלאוקוציטים מואצות, ריכוז הלאוקוציטים עולה, עד שבמקרים רבים מתפתח ללאוקמיה (ראה להלן). 
   
7. הרדיקלים החופשיים שנוצרים כתגובה לקרינה, מחמצנים את חלבוני התאים (כולל אנזימים), מחמצנים וגורמים לעכירות בעדשות העיניים - קטרקט, מחמצנים את עטיפת העצבים השומנית - ופוגעים בתיפקודם, ומחלות העצבים (פרקינסון, אלצהיימר ואחרות) בדרך. הרדיקלים מחמצנים גם את שומני דם - כולסטרול - וזה גורם להגברת טרשת עורקים, כמפורט להלן.
   
8. הרדיקלים גורמים נזקי חימצון גם ב-DNA בעיקר בתאים מתחלקים: נגרמות מוטציות, סטיות כרומוזומליות (ניקוע בין חלקי כרומוזומים שונים, ואפילו שברים (כבר ברמה נמוכה, כנ"ל), וזה שלב לאיבוד מרכזי פיקוח, בדרך לסרטן.
   
9. פגיעות הרדיקלים בולטות במערכות שונות בגוף, בעיקר במיפרקים, בעצבים (כאמור, האצת בוא אלצהיימר, פרקיבסון ואחרות), האצת טרשת עורקים, עליית לחץ דם, האצת מחלות לב, התקפי לב, ושבץ. בעיקר בולטת הפגיעה במערכת החיסון, כשהרדיקלים מדכאים את תאי המערכת, בהם מלאי נוגדי החימצון אוזל, והתאים אינם יכולים להילחם כראוי בחיידקים ונגיפים, וכן בסרטן מתפתח. 
   
10. מופעלים בתוך דקות גם גנים "קדם מסרטנים" (הפעילים בחלוקות תאים), ועם הזמן, בחשיפות ממושכות וחוזרות, נכנסות בגנים אלה מוטציות, ועלולים אזורי הפיקוח של גנים אלה לאבד שליטה ולפעול לחלוקות תאים ללא הפסקה, דהיינו סרטן. 
    
11. כתגובה לקרינה, מופעלים גנים להלם חום, המאפשרים במקור לעזור לתאי הגוף לתפקד באקלים חם, אולם נמצא שחלבונים אלה גם עוזרים לתאים פגועי DNA (מקרינות וממזהמים כימיים) שלא ניתן לתיקון, לחמוק מ-"מסלול מוות מתוכנן", ולהמשיך להתחלק (Leszczynski et al.2002). 
    
    בין תאים אלה יש שמאבדים יכולת פיקוח על גנים של חלוקת התא ("גנים קדם מסרטנים"), וכך, יתחלקו ויתרבו, ויפתחו מחלה סרטנית חלבוני הלם החום גורמים גם שינויים בכלי דם, ומזה לפריצת מחסום דם - מוח BBB, חלבוני דם נשפכים למוח, ואיתם מזהמים כימיים שהגיעו לזרם הדם, נכנסים למוח, גורמים ליצירת רדיקלים חופשיים בו, וסרטן המוח בדרך. באוניברסיטת קולומביה במאנהטן, זוהו אפילו רצפי ה- DNA בפרומוטרים של גנים קדם מסרטנים, המגיבים לקרינות, ומגבירים ביטוי גנים אלה בחשיפה לקרינה (Lin et al 2001).