פיקה או פיק אפ בר? אכן, דילמה
יום שישי בערב, אני כמעט בן 28, כל החיים לפניי, ובמקום לנצל אותם אני מנצל שמיכת פיקה כפוית טובה שעושה טובה שהיא מחממת אותי. אז יצאתי עם החבר'ה לפאב
זקפתי את אוזן שמאל וקיבלתי את השיחה.
"הלו, נינט?"
"לא זה אלעד, אתה רוצה לבוא לשושנה ג'ונסון?"
"אם שושנה ג'ונסון נראית כמו יעל בר זוהר אז אני בא", עניתי והעפתי את הפיקה מעליי.
"לא, יא מטומטם, שושנה ג'ונסון זה פאב".
הרמתי את הפיקה חזרה במבט מתנצל. ובכל זאת שאלתי, סתם מתוך סקרנות, "איזה סגנון של פאב?"
"נו, פיק אפ בר כזה".
אוקיי, אני חייב לעצור רגע את הסיפור ולתהות על כל הביטוי הזה שנקרא "פיק אפ בר". אם אני מתרגם אותו לעברית פשוטה, מבטיחים לך שאם אתה מגיע לבר, עושה סיבוב דאווין אחד, מקסימום שניים, ואז בוחר את הבחורה שהכי מצאה חן בעיניך - היא בטח תגיד כן, כי היא בפיק אפ בר, ואז תלכו לראות איזה סרט עם שקיעה וזהו, היא שלך, כמה פשוט.
יכול להיות שיש מקום שמלמדים פיק אפ?
אם כך, מישהו מוכן להסביר לי איך זה שעד היום הייתי ב-300 פיק אפ ברים שונים, עשיתי 600 סיבובי דאווין ויצאתי עם כלום? יכול להיות שיש לימודי פיק אפ בר, ורק מי שלומד אותם מצליח? אם כן, רק שיגידו לי ואני רץ לעשות חמש יחידות. מצד שני, מכיוון שעוד לא התנסיתי, לא אכפת לי גם לעשות אותן ביחד.
הסלולרי מצלצל, זמן מצוין לחמם גם את אוזן ימין.
"הלו, נינט?"
"לא אסי, זאת ורד, אני והחברות שלי יוצאות. רוצה להצטרף?"
"לאן?"
"לשושנה ג'ונסון".
"אני בא!"
זהו, החלטתי. הערב אני אחקור את תופעת הפיק אפ בר אחת ולתמיד. אני אפגיש את החברים ההורסים והאינטליגנטיים שלי עם החברות הכוסיות הנדירות של ורד, ואז אלמד את כל את כל התורה ואדע מה צריך לעשות. אני הולך להצדיק את השם פיק-אפ-בר.
הנה אני מוכן, חרמן ומזומן
אני חוזר לתפעל את אוזן שמאל, אלעד. "חצי שעה אני מאורגן, בוא לאסוף אותי". תוך חמש דקות התלבשתי, נעלתי, צחצחתי והתבשמתי ועוד 25 דקות שמתי ג'ל, והנה אני מוכן, חרמן ומזומן (ובפיק-אפ בר רצוי להביא הרבה מזומן).
יצאנו לדרך, לא לפני שבדקתי שיש במעיל שלקחתי את כל אבזרי הפיק אפ בר הדרושים:
- דף מקומט - שלא יחשדו בו שהבאת אותו מהבית.
- עט מלצריות - לעוס קצת בקצה (ואם אין, אפשר לכרסם אותו קצת בדרך).
- סיגריות לייט- הסטטיסטיקה קובעת שרוב הכוסיות מעשנות לייט, הן פשוט נורא עדינות.
- מסטיקים לייט- כי הזונות תמיד מתלוננות שהמסטיק נורא חריף להן.
- והכי חשוב, כמו בכל טיול שנתי, המון המון מצב רוח - כי רוב הסיכויים שכשתחזור הביתה היחידה שתחזור איתך היא הרוח.
טוב, הכל מוכן. נכנסנו והתפצלנו: החברים יצאו לצוד, ואני חיכיתי לחברות של ורד שיגיעו כבר כדי שיהיה לי עם מי לרקוד. כן, בפעם האלף מאתיים, אלעד, לא אכפת לי לרקוד עם חמש כוסיות ושיחשבו שאני הידיד ההומו.
החברות של ורד הגיעו. הופה, פתאום גם החברים שלי הגיעו, זה נס! תוך שניות התחיל משחק החיזור, שכלל כמה פעולות:
ירון נורא התעניין בשיחה שלי ושל חגית חברה של ורד על משהו נורא לא מעניין.
עידן נורא הבין לכאבה של הדס חברה של ורד; אחרי הכל לא כל יום נשברת לה ציפורן.
ודני נורא היה עצוב לשמוע שאורית חברה של ורד איבדה את אחת המחרוזות הכי יפות שהיו לה מאלה שהיא קנתה בסיני עם האקס שלה ואיך היא מתגעגעת לאקס שלה ואיך המחרוזת מזכירה לה אותו.
תוך מספר דקות מצאתי את עצמי יושב עם הבירה שלי וצופה בחבריי מדברים עם הבחורות שבעצם אני סידרתי להם. מהנהנים עם הראש בערך כל עשר שניות, כאשר כל פעם שהראש נמצא למעלה הם מחייכים חיוך מזויף וכשהראש למטה הם זורקים מבט חטוף,כן יש לה ציצים, אפשר לתת חיוך אמיתי.
טוב, נמאס לי, אני לא שייך לזרם הפיק אפ ברים, מה אני אעשה. אני אשם שהיתה לי חברה שש שנים ושזה נגמר ושלא צמחתי עם התעשייה ועכשיו אני לא מבין מה עושים? וחוץ מזה אני נראה כמו חנון.
באתי לחברים שלי: "אני זז, היה אחלה פיק, אבל אני מעדיף פיקה".
