הסהרה מקיימת את יערות הגשם

קיומם של יערות הגשם תלוי באספקת מינרלים המגיעים באמצעות חלקיקי אבק ממדבר סהרה, מעברו האחר של האוקיינוס האטלנטי. קבוצת חוקרים בראשות הד"ר אילן קורן, מהמחלקה למדעי הסביבה ולחקר האנרגיה במכון ויצמן למדע, חקרה תופעה זו וגילתה כי יותר ממחצית מכמות האבק החיונית מגיעה מעמק הבודולה שבצפון צ'אד (במרכז אפריקה). המדענים הציעו הסבר לתופעה, המתבסס על מבנהו הייחודי של עמק הבודולה.

קיומם של יערות הגשם באזור האמזונס תלוי באבק המגיע מהמדבר הגדול בעולם – מדבר סהרה. כמויות הגשם הגדולות היורדות באמזונס גורמות לשטיפה מתמדת של המינרלים מהקרקע. ענני אבק מהסהרה, העוברים מרחק של כ-5,000 ק"מ מעל לאוקיינוס האטלנטי, נושאים מינרלים חיוניים ומנחיתים אותם על הקרקע, כמעין סיוע אווירי, המאפשר את המשך קיומם של היערות. ללא אספקת המינרלים הקבועה מהסהרה, אפשר להניח כי יערות הגשם היו נכחדים, ואזור האמזונס היה הופך ל"מדבר רטוב".

בשנים האחרונות התברר כי אחד המקורות העיקריים לאבק הוא עמק בודולה שבצפון צ'אד, אך ניסיונות להעריך באופן כמותי את כמות האבק המובאת מהסהרה בכלל, ומעמק בודולה בפרט, נתקלו בקשיים. ד"ר קורן ועמיתיו למחקר השתמשו בנתוני לוויין שנאספו במכשירים שונים, ששילובם אפשר לראשונה קבלת מידע כמותי על משקל האבק. מדידת כמויות האבק נעשתה בכמה נקודות: כאשר ענני האבק נמצאו בסמוך לעמק בודולה, עם הגעתם לאוקיינוס האטלנטי, ובנקודה נוספת מעל האוקיינוס. בדרך זו הצליחו המדענים לקבל הערכה טובה יותר של כמות האבק המגיעה ליערות בדרום אמריקה.

מן הנתונים עולה, שעמק בודולה "מספק" כ-65% מכמות האבק המגיעה אל יערות האמזונס, וכי אפריקה "מייצאת" ליערות הגשם באזור האמזונס כ-50 מיליון טונות אבק מדי שנה. הערכה זו גבוהה בהרבה מאומדן קודם (שעמד על 13 מיליון טון בשנה), והיא מתאימה לחישובים תיאורטיים שנעשו באחרונה.

ד"ר קורן בחן את התכונות המיוחדות של העמק, המאפשרות לו למלא תפקיד כה משמעותי בשחרור האבק. "הסתכלתי בתצלום לוויין של האזור, והתשובה היתה מול עיניי." עמק בודולה תחום משני עבריו בגושי הרים בזלתיים עצומים, כך שהוא מעוצב כמעין משפך בעל פתח צר. הרוחות מתנקזות אל תוך העמק, ועוברות "מיקוד" דרך פתח המשפך, בדומה לדרך שבה עדשה אופטית ממקדת את קרני האור. כך נוצרות מעין "מנהרות רוח" המכסות שטח נרחב, ומתקדמות מצפון-מזרח לכיוון הפתח. סילוני הרוח החזקים מרימים את כמויות האבק הגדולות המצטברות בעמק – תוצר השחיקה של ההרים הסמוכים.