שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מקום שני: שייטת 13
    במשך שנים טענו שיהודים וים לא הולכים טוב ביחד, והנה קמו אלה שהוכיחו את ההפך. צפרדעים, אבל עם ים של כבוד

    בחודש שעבר דירגנו את סיירות החי"ר של צה"ל - ועכשיו הגיע הזמן לדרג את היחידות המיוחדות, משלדג ועד השייטת. אבל אם לא נוח לך עכשיו נבוא אחר כך

     

    היסטוריה: תנו כבוד לוותיקים - שייטת 13 היא העתיקה מבין היחידות המיוחדות בצה"ל. שורשיה נטועים בימי הפלמ"ח, ומעלליה עוברים דרך כל המלחמות והמבצעים מ־48' ועד היום. כבר במלחמת העצמאות הצליחו יחידות הקומנדו הימי (שאוחדו בשנת 50' ויצרו את השייטת) לבצע פעולות חשובות, שהנועזת ביניהן היתה הטבעת אוניית הדגל של מצרים "האמיר פארוק".

     

    בשנותיו הראשונות התבסס צה"ל בעיקר על פעולות יבשתיות, ולא ממש הבין את הפוטנציאל של יחידת עילית שיכולה לנחות מהים, להפתיע ולהביא תוצאות איכותיות. חוסר הניסיון הזה בא לידי ביטוי במלחמת ששת הימים; שם, על רקע ההצלחה המסחררת של צה"ל הגדול, כשלה השייטת בכמה פעולות. המכה הכי קשה שספגה היתה נפילת שישה מאנשיה בשבי המצרי, במהלך ניסיון חדירה לנמל אלכסנדריה.

     

    ב־1969, בעיצומה של מלחמת ההתשה, נשלחה השייטת למבצע באי גרין שנותר שנוי במחלוקת עד היום: הקומנדו הימי, ביחד עם סיירת מטכ"ל, פשט על אי במפרץ סואץ כדי לתקוף מבצר ששימש למעשה כמוצב של הצבא המצרי. השייטת נלחמה באומץ, אבל ספגה שלוש אבדות ו־12 פצועים. לימים נטען שחיל האוויר יכול היה להשמיד את המבצר, ושליחת השייטת היתה פעולת התאבדות מיותרת שהגה קצין צנחנים ראשי דאז, רפאל איתן.

     

    ביום הכיפורים התהפכו היוצרות. כשצה"ל הגדול התקשה, שלא לומר נכשל, חיל הים בלט לטובה - והשייטת עוד יותר לטובה. היא הצליחה להטביע שלוש ספינות טילים מצריות ונחתת טנקים, וביצעה עוד סדרת פעולות בנמלי האויב. מכאן כבר היה ברור לכולם ששייטת 13 היא יחידת קומנדו סופר־איכותית (והאמת, זה היה צריך כבר להיות ברור על רקע שורת מבצעים קודמים, ש"אביב נעורים" בביירות היה רק אחד מהם). אנשי הקומנדו נשלחו למאות פעולות, רובן בלבנון, והשייטת ניצלה את ההזדמנות כדי להשתדרג. תחת פיקודו של עמי אילון היא הפכה ליחידה המיוחדת הכי גדולה בצה"ל, ולמיוחדת היחידה שיש לה מפקד עם דרגות אלוף משנה על הכתפיים.

     

    בשנות האינתיפאדה הראשונה עמדו לוחמי שייטת 13 בבסיס הקמתן של יחידות המסתערבים דובדבן ושמשון. באינתיפאדה השנייה היתה השייטת בין הכוחות המרכזיים בלחימה בטרור הפלסטיני; שילובה בפעילות היבשתית איפשר גם מעבר סדרתי של אנשיה לצבא הגדול. יואב גלנט היה פורץ הדרך, ואחריו הגיעו עוד עשרות קצינים שעברו לפקד על יחידות, גדודים וחטיבות, וביססו את מקומה של השייטת כמובילה בצה"ל.

     

    במלחמת לבנון השנייה ביצעה השייטת מספר רב של פעולות בעומק השטח, והבולטת שבהן היתה הפשיטה על ביתו של בכיר חיזבאללה בעיר צור. המבצע התנהל תחת אש כבדה, כאשר הכוח מחלץ פצועים תוך כדי לחימה בסמטאות הסבוכות, אבל משאיר אחריו עשרה מחבלים הרוגים. מפקד הפעולה, סא"ל ר' (לשעבר מפקד סיירת גולני ומהקיץ הקרוב מפקד חטיבת מילואים), קיבל צל"ש ממפקד חיל הים על תושייתו ועל אומץ ליבו.

     

    סלבס: האב המייסד של שייטת 13 היה יוחאי בן־נון, שקיבל את עיטור הגבורה על הטבעת האונייה המצרית "האמיר פארוק" ב־48', ולימים היה מפקד חיל הים. ארבעה מפקדים נוספים של הקומנדו הימי היו לאלופים בצה"ל: זאב אלמוג, עמי אילון (אף הוא בעל עיטור הגבורה, מהאי גרין) וידידיה יערי פיקדו על חיל הים, ואילו יואב גלנט שפיקד על שייטת 13 באמצע שנות ה־90', הוא היום אלוף פיקוד הדרום. בתווך היו המוני מפקדים והמון לוחמים, בהם ידוענים, אבל בחרנו ללכת עם אלה שקרובים לליבנו: גדי סוקניק מהטלוויזיה, והשף ניצן רז מסושי סמבה.

     

    שיחוק: היו המון, אבל הלכנו על אחד מהעת המודרנית, ולו רק כי יש לו השלכות על החיים של כל אחד מאיתנו: סיפור לכידתה של אוניית הנשק "קארין איי".

     

    בינואר 2002, בסיומו של מבצע עיקוב מודיעיני מרתק וסבוך, התברר לישראל שהרשות הפלסטינית עומדת להבריח מאיראן לעזה כמות עצומה של אמצעי לחימה מתקדמים - בהם כאלה שמוגדרים כ"שוברי שוויון" - דרך הים. אחרי התלבטות לא פשוטה הוחלט להשתלט על הספינה בלב ים, רחוק מהמים הטריטוריאליים של ישראל, והמשימה הוטלה על הקומנדו הימי. התכנון המבצעי היה מורכב, והביצוע לא פחות.

     

    כדי להשלים את המשימה היה צורך לטוס לנקודה מרוחקת בעומק הים האדום (כ־500 ק"מ דרומית לאילת), לשוט לשם במקביל בלי להתגלות בדרך, ואחר כך להשתלט על הספינה ולהביא אותה לישראל. אלי מרום (צ'ייני), אז ראש מספן־ים והיום מפקד החיל, פיקד על המבצע הכולל. רם רוטברג, אז מפקד היחידה והיום תא"ל ומפקד בסיס חיפה של חיל הים, הוביל את הכוחות בעצמו.

     

    ההשתלטות, שכללה ירידה של לוחמים ממסוקים אל סיפון הספינה ועלייה של לוחמים נוספים מכלי שיט של השייטת, עברה חלק. ואז, אחרי לא מעט חיפושים, התגלה השלל: כמות עצומה של אמצעי לחימה לרבות קטיושות, טילי נ"מ ונ"ט וחומרי חבלה. טונות של אמל"ח, שהיה אמור להגיע לעזה באמצעות מכלי ציפה משוכללים. אנשי השייטת הביאו את הספינה לאילת, הנשק הוחרם, פרצופו האמיתי של יאסר ערפאת נחשף (שוב), והאיום הפלסטיני נותר בממדים נסבלים.

     

    פישול: גם כאן היו לא מעט, אבל אי אפשר שלא לבחור במה שמוכר בציבור כ"אסון השייטת", ובצה"ל כמבצע "שירת הצפצפה".

     

    ב־4 בספטמבר 1997 יצא צוות מפלגת הלוחמים ביחידה, ובפיקודו של המפל"ג יוסי קורקין, למבצע הנחת מטענים בכפר אנסריה שבדרום לבנון. זמן קצר לפני ההגעה ליעד אירעה סדרת פיצוצים שבה נהרגו 11 מלוחמי היחידה, ביניהם קורקין עצמו. בהמשך נהרג גם רופא מכוח החילוץ שהגיע למקום. מבצע חילוץ הגופות נמשך כל הלילה, בפיקודו של קצין צעיר בשם בועז, שעזב את השטח רק בפקודת הרמטכ"ל לאחר שעלה השחר ולמרות שגופתו של אחד הלוחמים, איתמר אליה, לא אותרה (גופתו של אליה הוחזרה לבסוף לישראל לאחר כשנה, בתמורה להשבת גופת בנו של חסן נסראללה שנהרג זמן קצר אחר כך ונאסף בידי לוחמי "אגוז").

     

    על מה שקרה שם באמת יש מחלוקת שלא נפתרה עד היום: התחקיר הרשמי שנערך בצה"ל העלה שבעקבות מבצע "טרף קל", שערכה סיירת גולני שבועיים קודם לכן, הכניס חיזבאללה את כל הגזרה לכוננות - ושהאסון קרה כשמחבלים שהמתינו לכוח ירו לעברו, פגעו באחד המטענים וגרמו לסדרת הפיצוצים שגבתה את המחיר הכבד. בשייטת משוכנעים עד היום שהאמת שונה בתכלית, ושהאסון נגרם דווקא מתקלה באחד המטענים. כך או אחרת, זה היה הלילה הכי שחור בתולדות השייטת.

     

    דבר המערכת: מי שפותח את הבוקר המאוד מוקדם שלו בשחייה בים, ללא קשר לתנאי מזג האוויר או לגובה הגלים, עשוי מחומר מיוחד. בינינו: זה קר, זה רטוב וזאת שעה יפה לסגור בה את הלילה, לא לפתוח את היום. על אלה שבכל זאת עושים את זה אפשר לסמוך שיעמדו גם בכל סוג של פעילות מבצעית, ובהצלחה.

     

    האמת היא ששייטת 13 מסיימת כאן כסגנית בהפרש קטן מאוד מהאלופה. היא כשירה לכל סוג של פעילות, היא אמיצה עד טירוף, יש בה כושר פיזי שאין בשום מקום אחר בצבא - וחוץ מזה, הם גם ממש לא מפונקים או סנובים. הם לא בוחלים בפעילות בשטחים, הם לא מהססים להשתלב בצבא, ועושה רושם שהם יעשו הכל כדי לחרוט עוד חריץ על הקנה. גם אם זה יהיה רועש וכולם יידעו ש"אנשי הדממה" היו שם. על פעילות בים וממנו אין ולא יהיו להם מתחרים, אבל גם על היבשה הם נמצאים במקום טוב מאוד. והעיקר: במשך שנים טענו שיהודים וים לא הולכים טוב ביחד, והנה קמו אלה שהוכיחו את ההפך. צפרדעים, אבל עם ים של כבוד.

     

    * סייעו בהכנת הכתבה: יוצאי כל היחידות שמוזכרות כאן וגם בכירים בצה"ל. היינו מספרים לכם איך קוראים להם, אבל לא בא לנו שהם יפתחו לנו לש"ביה במערכת

     

    עוד יחידות תוכלו למצוא בגליון פברואר


    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום אילוסטרציה: זיו קורן
    "אפשר לסמוך עליהם שיעמדו גם בכל סוג של פעילות מבצעית, ובהצלחה"
    צילום אילוסטרציה: זיו קורן
    הישיבון
    מומלצים