מדווחים מהשטח

פרסום ראשון

לאילנה דיין רעדו הרגליים שעות לאחר הפעם הראשונה ששמה הוזכר בשידור

"לפני 28 שנה הייתי חיילת צעירה, אולי רק שלושה שבועות בתחנה, עוד לא הייתי אפילו ע. סמרטוט מפיקה. באותו יום תפסו בצרפת פושע נאצי בשם קלאוס בארבי. כולנו פה ניסינו נואשות למצוא בארץ ניצול שואה מצרפת שראה את בארבי במו עיניו, שזוכר אותו, שיודע עליו משהו, שיוכל להתראיין עליו.

"אנשי יומן הבוקר של רפי רשף כבר ניסו לשווא למצוא מישהו ורפי אמר לי ולעורך יומן הערב, אבי ברזילי, בדרכו הצינית, "חבל לכם על הזמן, כנראה שאין. אם אתם רוצים תמשיכו לחפש, אבל אני לא רואה לזה הרבה סיכוי". יצאנו מהחדר וברזילי אמר לי, 'אילנה, את אל תעשי כלום היום. אני אעשה טלפונים, אני אעשה הכל, אני אפיק את היומן, אפילו אעביר סחבה אחרי שנסיים, רק תשיגי לי ניצול'. לקחתי את זה כאילו חיי תלויים בזה, אני לא חושבת שאי פעם עשיתי משהו עם כל כך הרבה כוונה. כמו שחסיד ברסלב מתפלל. בסוף מצאנו מישהו ושלחנו אליו כתב.

"באותו ערב הגיש את היומן סמל ראשון יעקב אילון. אני עמדתי איפה שמפיקות עומדות, מהעבר השני של הזכוכית. הכנסנו את הכתבה על הניצול וברזילי נכנס לאולפן ונתן ליעקב פתק. בסוף הכתבה שמעתי את יעקב אומר: 'ותודה רבה לאילנה דיין, שעשתה את התחקיר לכתבה הזו'. זאת היתה פעם ראשונה שמישהו אמר את שמי ברדיו. כל הפעמים מאז שאמרו או כתבו את שמי לא היו מתוקות ומרגשות כמו הפעם ההיא. אני חושבת שרק באזור חצות הפסיקו לרעוד לי הרגליים. אפילו עכשיו מרגש אותי לספר את זה. אני זוכרת שהדבר הנוסף החשוב שהיה לי באותו רגע זה לדעת שאמא שלי שומעת. מאז אין פעם אחת שאני מדברת ברדיו או בטלוויזיה ואמא שלי לא שומעת".

חוגגת 60. גלי צה"ל (צילום: יעקב סער, לע"מ)

גיא צלמוות

הקריירה של גיא פינס כמעט חטפה פגיעה ישירה מהאלוף גנדי

"בתחילת הדרך הייתי כתב במחלקת החדשות והסתבכתי עם רחבעם (גנדי) זאבי. שידרתי כתבה על מוזיאון הארץ שהוא ניהל בזמנו והזכרתי חשדות בדבר מעורבותו בפשע המאורגן. אני הייתי חייל טרי והוא היה האלוף הגיבור. שעה אחרי השידור קיבלתי מרון בן ישי, מפקד גלי צה"ל, הזמנה לבירור. מתברר שגנדי, שהיה אלוהים, צלצל לאלוהים השני, ראש אכ"א, ודרש ממנו לזרוק אותי מהתחנה, כי בחוצפתי הזכרתי את הדבר הזה בכתבה. רון ידע להגן על חייליו ודרש למצות את הבירור. שלחו נהג שהביא את הקלטת לראש אכ"א הביתה, זה היה בסופשבוע, ואני לא ישנתי יומיים מההיסטריה. הייתי במתח נוראי. בסוף רון הצליח להגן עליי, לקח אותי לשיחה ואמר לי: 'אתה צריך להיות חכם ולא רק צודק, וכדאי שתלמד את זה אם אתה רוצה להישאר פה'. וכך ניצלה הקריירה התקשורתית שלי".

שרקתי, מה קרה

רזי ברקאי מספר איך השריקות של שלמה ארצי הולידו ספיישל מרגש

"קבענו לדבר עם שלמה ארצי ב'מה בוער' ושלמה לא יכול היה לדבר בגלל צרידות קשה, אז סיכמנו שאני אשאל אותו והוא יענה לי בשריקות, וזה היה נורא חביב. הרעיון היה שהוא יסגל כל מיני סוגים של שריקות כדי שנבין למה הוא מתכוון - ואז נולד אצלי הרעיון לעשות תוכנית שלמה על שריקות משפחתיות ושריקות של תנועות נוער, שהיום כבר כמעט לא משתמשים בהן. אנשים עלו לשידור ושרקו, והמאזינים נורא אהבו את זה. בעקבות ההצלחה עשינו עוד תוכנית, שאנשים יעלו וישירו את שירי הערש ששרו להם, או שהם שרים לילדים שלהם. אנשים עלו לשידור ושרו ביידיש, במרוקאית, בעברית, באנגלית ובצרפתית, חזרו ממש לגיל שנתיים־שלוש וזה היה מאוד מרגש".

המים יורדים

דורי בן זאב הפך לסמל חופש הביטוי כשפתח מיקרופון בשירותים

סיפורים מהאסלה. בן זאב (צילום: רפי דלויה)

"הייתי שדרן מתחיל בתחנה, וממש דקה לפני תום החדשות הרגשתי שאני חייב לשירותים. אמרתי שאקח איתי מיקרופון עם חוט ארוך. הטכנאי עזר לי, אז לא היה האלמנט האלחוטי, והלכתי לשירותים. פתאום אני שומע את האות של השעה מתחיל ואיך שנגמר האות הורדתי את המים בשירותים ואמרתי בשידור 'אההה! אפשר להתחיל'. שמעו את הורדת המים בשידור וזה נחשב משוחרר מאוד. היציאה הזו הפכה לסימן היכר של חופש בשידור ולא נענשתי. איך אפשר להעניש? זה חלק מסיפורי המורשת והגבורה של חייל שיצא למשימה". 

משלים שיעוליים

מרב מיכאלי איבדה מיליון שבתות מחייה בגלל שהשמיעה שיעולים בשידור

"הגשתי את 'לא רוצים לישון' במוצאי שבת. באולפן מצאנו, הטכנאית מיכל תדמור ואני, קלטת עם לופ של שיעולים של השר נחמקין. שידרנו שיעול בין שתי ידיעות במבזק ואחרי שזה הצחיק את המבזקן, המילואימניק נפתלי יניב, שיבצנו עוד שיעולים והוא התחיל לומר דברים כמו 'שיעול בבקשה' ו'עוד ידיעות ושיעולים במבזק הבא', וזה הצחיק את כולנו. בחמש בבוקר הלכתי הביתה. למחרת התקשר אליי רוני רחמני מהעיתון 'קול העיר' ושאל מה קרה אתמול בשידור. נלחצתי מאוד, הלכתי לארז טל, ראש מחלקת הקריינים, שהיה בהלם, ורק אז הבנתי שאני בצרות ושעשיתי משהו לא בסדר. מתברר שנחמני הקליט את כל השיעולים והשמיע למפקד התחנה, נחמן שי. ארז סיפר לי שרצו להעיף אותנו מהתחנה ובסוף, אחרי שחיכיתי שעות לגזר הדין, נענשתי בכך שנאסר עליי להגיש, נלקח ממני הקרדיט ועשיתי במשך שלושה חודשים וחצי עבודת קריינות פקידותית משעממת, שהרסה לי מלא שבתות. אבל היה שווה, אני רק מצטערת שלא ביקשתי מהכתב רוני רחמני את ההקלטה, שתהיה לי מזכרת".

איפה הווידאו פפראצי?

ליאון רוזנברג התפשט בשידור האחרון שלו. ליעל דן שלום

"בשנתיים שלי בגל"צ הייתי כתב כלכלי. קריעת תחת שמתחילה ב־04:00 ונגמרת ב־24:00, עד שאתה לא זוכר מי אתה ומה אתה, לפעמים ישן בתחנה או באוטו בחוץ.בדיווח האחרון שלי, שמיד אחריו נסעתי לבקו"ם, אמרתי לעצמי, אני חייב שזה יהיה שידור בלתי נשכח. נכנסתי לאולפן והתפשטתי מול עיניה הנדהמות של יעל דן. אמרתי לה, 'אני מצטער, זה השידור האחרון שלי, את לא חייבת להסתכל'. נשארתי בתחתונים, למרות שהמיתוס הוא שהייתי עירום. עשיתי פינה שלמה של חמש דקות ושמעו את יעל שואלת את גולן יוכפז, 'מה, למה הוא עירום?', והמשיכה עם היומן".

• הכתבה המלאה מופיעה בגליון החדש של "פנאי פלוס"