הקיץ של Camper: וגר תות שלם עם תות חצוי
ה-Camper שלי בשינקין הרבה יותר יקרים מהקמפר שיקנה יוסי בניון בספרד – אבל קולקציית הקיץ המתקרב לפחות לא משעממת כמו הקודמת. כתב ynet לענייני נעליים ביקר בתצוגת הקיץ של קמפר בתל-אביב וגילה, כי השנה מתחזקת הנטישה המעודנת של קו הפוסט-באולינג המסורתי של קמפר לטובת עיצובים מתקתקים ועדינים. כשהבהונות בחוץ, המוזות יוצאות לרקוד
קשה לדעת איך באמת החלו נעלי קמפר את דרכם. נכון שישנו הסיפור על המשפחה הכפרית בכפר הקטלוני ב-1877, אבל אגדות שיווקיות זה משהו שאפשר לקחת ברצינות ואפשר גם לא. מה שברור הוא, שאיכשהו הם הפכו בדרך לנעלי-כפפה אופנתיות אך נוחות, עם רשת חנויות מותג המעוצבת לפי הוראות נוקשות. לא בטוח שעל זה חשב סבא סלבדור במאה ה-19, כשהתחיל לתפור נעליים לשכנים וקרובים, אבל מילא.
במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20, מאה תמימה אחר-כך, הפכו צאצאי המייסדים את המותג שלהם לאחד הדברים הכי חמים בתחום, וניכסו לעצמם מוניטין של מובילים אופנתיים שלא מתפשרים על נוחות. בהמשך הם גם הבינו שהכסף נמצא במותגי יוקרה, והמציאו את קמפר מחדש כמותג שובב שמצליח להתחבר חזק לערכים של טבע. העבודה השיווקית המדהימה, על גבול הגאונות, מיצבה את המותג במקום שהוא החלום הארוטי של כל יצרן: יוקרה, אבל להמונים. אופנה, אבל לכל אחד. באז תותח, אבל כזה שתמיד היה שם, ובכלל אי אפשר בלעדיו.
לפני כשנתיים-שלוש עשה המותג עלייה והתמקם בנוחות ברחוב שינקין התל-אביבי ובסניפי המשביר לצרכן, ותוך תקופה קצרה להפליא הפך לפריט חובה. ואז הוא התחיל לשעמם. המחוות לנעלי הבאולינג קצת מיצו את עצמן, ולקראת קיץ 2001 ניכרה עייפות חומר. אפילו המשביר, לא בדיוק סמל לחדשנות באופנה, ניקה את המדפים. מזל שקיץ 2002 הגיע, ובכלל קיץ הוא זמן טוב יותר לחדש (תביטו פעם על נעלי הגברים האלגנטיות של קמפר, ואם תצליחו להישאר ערים - תבינו). אין מה לומר: כשהבהונות בחוץ, המוזות יוצאות לרקוד.
אי אפשר סקירת אופנה בלי משפט המכיל את המילה "פוסט" לפחות פעם אחת. נכון? אז רשמו לפניכם: השנה מתחזקת הנטישה המעודנת של קו הפוסט-באולינג המסורתי של קמפר לטובת עיצובים מתקתקים ועדינים יותר, כמעט ילדותיים, מצד אחד, תוך פזילה מורגשת לכיוון חומרים רכים דוגמת גומי וצבעים פסטליים-אך-במפתיע-זוהרים מצד שני. הנה כי כן, כדוריות הסוליה הולכות ומשוטחות למשהו שנראה כמו נקניקים פחוסים, ואני מוכן להישבע שפה ושם ראיתי מחווה לכפכפי-שפיץ עם עקב נמוך של פראדה.
וקיווי עם אפרסק ירבץ
המעצבים של קמפר החליטו השנה ללכת בגדול על מדרס הכפכף, הוא הוא החלק המוסתר על-ידי כף הרגל, ולהפוך אותו להצהרה אופנתית. רשמו לפניכם שכפכפי הפירות (קיווי ותות) לנשים או הדמויות (צעירים קאטלונים שזופים) לגברים, הולכים להיות הלהיט של הקיץ. הסכנה היא שהכפכפים הופכים למשהו שיפה יותר על המדף מאשר על הרגל, מה שהופך את הצורך להוריד אותם בכל הזדמנות פומבית לכורח של ממש. כי אחרת איך יראו? מה גם שבכל הזוגות ימין אינו דומה לשמאל. וגר תות שלם עם תות חצוי, וקיווי עם אפרסק ירבץ.
אה, כן. ויש גם כפכפי 69, שזוכים כאן רשמית באות הפריט המיותר של הקולקציה.
בנקודה זו יש להתוודות: כתב ynet לענייני נעליים שהה בתחילת החודש באתונה, וכבר אז נחשף שם לדגמי הקיץ שהציפו את כל נקודות המכירה של קמפר בעיר. כבר שם הוא חזה, כי כפכפי הגברים המצוירים עתידים להיות הלהיט של הקיץ בקרב אוכלוסיית הגברים הרווקים האופנתיים של תל-אביב. כבר שם הוא התעלף (כמו בכל שנה) מהמחירים, וכבר שם הוא נוכח לדעת (כמו בכל שנה), כי רק בספרד אפשר לרכוש קמפר עסיסי במחירים של סטודנט. אם זה מנחם מישהו, בלונדון ובניו-יורק זה אפילו יותר יקר. להשיג בחנות המרכזית של קמפר בשינקין ובנקודות המכירה ברחבי הארץ, תמורת 450-600 שקל. מי אמר מיתון?
