צלילים חדשים ברשת

בתקופה שבה שרהל'ה שרון ממלאת מועדונים והטברנות הטלוויזיוניות מנתצות את טבלאות הרייטינג, מספק האינטרנט במה אלטרנטיבית למוסיקה ישראלית. יותר ויותר מוסיקאים מנצלים את יכולות האינטרנט ומעלים לאוויר את יצירותיהם כדי לקבל תגובות ראשונות מקהל הגולשים, לקראת היציאה לחנויות התקליטים ולאולמות המופעים.

לא רק מוסיקאים חדשים משתמשים באינטרנט למטרה זו. גם יוצרים מוכרים - כמו יזהר אשדות, ברי סחרוף, אילן וירצברג, ג'נגו וחמי רודנר - נעזרים ברשת כערוץ הפצה ישיר. הם מעלים לרשת שירים חדשים, ובהם קטעים נדירים שמעולם לא פורסמו באלבומים.

כסף גדול עדיין לא רואים מזה. בינתיים. המודלים העסקיים שיאפשרו ליוצרים להרוויח כסף מהפצת יצירותיהם באינטרנט עדיין נמצאים בתהליך של התהוות. מובילי מהפכת המוסיקה ברשת הישראלית הם יזמים עצמאיים, שנושמים וחיים מוסיקה ואינטרנט, והאינטרס הראשון והמיידי שלהם אינו בהכרח עשיית רווחים.

אלבום לגולשים בלבד

מכירים להקה בשם קלונימוס? גם אם השם לא אומר לכם כלום, מדובר עדיין בלהקה שרשמה פרק בדפי ההיסטוריה של המוסיקה הישראלית. קלונימוס היתה הלהקה הישראלית הראשונה שפירסמה אלבום שלם רק באינטרנט. הסיבה: חברי הלהקה פשוט התייאשו מהחיפוש המייגע אחר חברת תקליטים שתסכים להוציא לאור את שיריהם. האלבום, משהו קורה בעיר הזאת, פורסם בשנת 2000 באתר האינטרנט של הלהקה, וניתן היה להאזין לו בפורמט mp3.

"אף שקלונימוס אינה פעילה עוד", מתגאה ניר יניב, בסיסט הלהקה, בתואר אלבום האינטרנט העברי הראשון: "נעזרנו בפירסום באינטרנט כדי להשיג חשיפה וליצור קשר בלתי אמצעי עם הקהל שלנו. אף-אחד מאיתנו לא חשב להתפרנס מהשירים האלה". בתחילת 2001 הופץ אלבום אינטרנט נוסף, הפעם של אמן מוכר יותר - יזהר אשדות. אשדות, גולש ותיק, הקים את אתר האינטרנט שלו כבר ב-1994. אלבום האוסף שלו, "לך עם הלב", נמכר רק דרך האינטרנט במחיר מוזל ולא הופץ בחנויות.

הבית של המוסיקאים

כמעט כל המרואיינים לצורך כתבה זו, הצביע על אמברוזיה כעל האתר המשפיע ביותר בתחום הפצת מוסיקה מקורית ברשת הישראלית. אף שמוסיקה הופצה ברשת הישראלית גם לפני הקמת אמברוזיה, אפשר להצביע על ה-25 ביולי - 2000היום בו הושק האתר - כעל קו פרשת המים. עם הולדתה של אמברוזיה, הפך האינטרנט הישראלי לפלטפורמה של ממש ליצירת מוסיקה ולהפצתה.

"אמברוזיה היא קהילה פתוחה של מוסיקאים, שכוללת קטלוג מוסיקלי שנגיש לקהל המבקרים באתר", מסביר אלירן בן-ישי, מייסד האתר. הוא רואה באתר שלב מקדים לקראת הפקה מסחרית של המוסיקה: "יש מוסיקאים שלפני הכל מעוניינים לנסות ולהשיג חוזה עם חברת תקליטים ולמכור, אך לאחרים חשוב יותר ליצור קשר עם הקהל ולהשיג הכרה והוקרה. לכן, היוצרים האלה מעוניינים שהגולשים יורידו את השירים שלהם חינם. אנחנו מספקים להם את הבמה לכך".

היוצרים החברים באמברוזיה (ללא תשלום) מעלים לאתר קטעים שיצרו, מי באמצעות תוכנות פשוטות ומי באמצעות אולפן הקלטות משוכלל. לדברי בן-ישי, מדובר בעיקר ביוצרים צעירים, המצויים בתחילת דרכם האמנותית. הגולשים - רובם חובבי מוסיקה שאינם מוסיקאים - מדרגים את השירים ומגיבים עליהם.

כיום רשומים באתר 9,000 חברים, ו-2,000 עד 5,000 גולשים מבקרים בו מדי יום. מאחר שבן-ישי לא השקיע בפירסום, שמעו של האתר עובר בינתיים מפה לאוזן. בשלב זה, בן-ישי לא רואה כסף מהפעלת האתר. הוא מוציא מדי חודש כמה מאות שקלים על הפעלתו, ומתפרנס מניהול חברה לאיחסון אתרים. לדעתו, אתרים מסוגו של אמברוזיה לא יחליפו בעתיד את חברות התקליטים: אנחנו לא מציעים ליוצרים פתרון הוצאה-לאור אלטרנטיבי. 'אמברוזיה' אמור לשמש מעין מדרגת-ביניים לאומנים בתחילת דרכם, לקראת השגת חוזה הקלטות.

הפוך של שהרבני

חברת התקליטים הקטנה פוך הוקמה ב-1996, על-ידי מוטי שהרבני, ששימש כמנהל המוזיקלי של להקת נושאי המגבעת. הלייבל שם לו למטרה לגלות ולקדם אמנים חדשים בתחום המוסיקה הישראלית החדשה, ואתר האינטרנט השתלב יפה במגמה הזו.

המבקרים באתר יכולים להאזין לאלבומים שלמים של יוצרים צעירים. ביניהם ניתן למנות את הפסנתרן והזמר אדם זילברמן ואת להקת כתם לידה, שהוציאה לפני כחודש את אלבומה הראשון בטכנולוגיית המדיה הזורמת (אך ללא אפשרות הורדה). אפשר גם לרכוש את האלבומים דרך האתר, במחיר זול במידה ניכרת מתקליטורים שנמכרים בחנויות תקליטים - 30 עד 50 שקל לכל אלבום.

"השיווק דרך האינטרנט מאפשר לנו לחסוך את פערי התיווך ולהציע למאזינים אלבומים במחירים מוזלים", מסביר שהרבני. לדעתו, להפצת מוסיקה באינטרנט יש יתרונות מהותיים על-פני ערוצי ההפצה הרגילים: חנויות תקליטים לא מחזיקות את כל האלבומים במלאי, ואילו החברות הגדולות מהססות להשקיע באמנים אלא אם הן בטוחות בהצלחתם, ולכן מעדיפות 'ללכת על בטוח'. במצב כזה, קשה לאמנים חדשים לפרוץ. אנחנו מציעים לאותם אמנים ערוץ הפצה אלטרנטיבי.

במה אחרת למוסיקה עצמאית היא גולשים בצמרת, ערוץ רדיו-אינטרנט של וואלה, שמאפשר ליוצרים מתחילים להשמיע את יצירותיהם במתכונת ידידותית למאזין. פאסט מיוזיק היא חברת תקליטים עצמאית נוספת, שמפעילה אתר מושקע - הכולל חדשות, קטלוג מוזיקלי, מידע על אמנים, מילים לשירים ורדיו אינטרנט. לייבל אחר, פאקט רקורדס, ישיק אתר חדש ב-15 בנובמבר שדרכו ניתן יהיה לקנות את כל תקליטי החברה.

אתגר קרת מוזיקלי

לפני שנתיים פתח במה חדשה - אתר סיפורת במקורו - גם איזור מיוחד למוסיקה. לצד הסיפורים והשירים, התסריטים והמחזות, הקומיקס וקטעי הוידאו-ארט, ניתן למצוא מגוון של קטעי מוסיקה בפורמט MP3. בועז רימר, מנהל האתר, מסביר כי על איזור המוסיקה מופקד אמנם עורך - אך כל יצירה בכל סגנון מוזיקלי תתקבל בברכה.

בינתיים, היצירות המוסיקליות שמתפרסמות באתר זוכות להצלחה פחותה מזו שלה זוכים הסיפורים. "יכול להיות שחסר לנו אתגר קרת מוזיקלי", אומר רימר. לדבריו, המוסיקאי המצליח ביותר שהחל את דרכו בבמה חדשה הוא יוני בלוך, שזכה גם להתעניינות מצד חברת התקליטים MCN.

במה חדשה הוא אתר יצירה קהילתי, ולכן, הסיכוי של מוסיקאים להצליח בו עולה ביחס ישיר לאכפתיות שהם מפגינים כלפי הקהילה. רימר מגלה שהגולשים מפרגנים יותר לאמנים שנוטלים חלק פעיל בחיי הקהילה השוקקים של במה חדשה - כלומר, מגיבים לתגובות הגולשים ומשתתפים בפורומים. אגב, גם באתר אמברוזיה המתכון להצלחה הוא השתתפות קהילה. "מוסיקאים שמעלים קטע שיצרו 'ונעלמים' - יתקשו להצליח אצלנו", אומר מייסד האתר, אלירן בן-ישי. אמנים שאין להם עניין בקשר עם הקהל וכל מה שמעניין אותם זה חוזה בחברת תקליטים לא יגיעו רחוק.

כדי להגדיל את חשיפת הגולשים לקטעים המוזיקליים בבמה חדשה, יושק בקרוב באתר ערוץ רדיו-אינטרנט במתכונת שידורים מלאה. הערוץ, שפועל בחודשים האחרונים באתר במתכונת של שידורי ניסיון, מתבסס על טכנולוגיית SHOUTCAST. הטכנולוגיה הזו מאפשרת לכל גולש להפעיל תחנת רדיו מקוונת, באמצעים טכנולוגיים בסיסיים ובעלות השווה לכל כיס. לדברי בועז רימר, הערוץ החדש יופעל על ידי עורכים-מתנדבים, שיגישו תוכניות מבתיהם.

"האינטרנט מאפשר את התרחבות השוליים המוזיקליים בישראל", קובע רימר. המוסיקאים חופשיים לפרסם כל קטע ללא תלות בחברות התקליטים או במבקרי המוסיקה. הגולשים, מצדם, חופשיים להאזין לכל קטע בלי שיכתיבו להם למה להאזין. אמנם, גם באינטרנט יש מכתיבי-טעם ויש אפקט עדר, אך הפלורליזם שבבסיס המדיום מבטיח שלא טעם אחד ישלוט בכיפה.

הרבה מוסיקה, מעט איכות

הטענה העיקרית הנשמעת כלפי אתרים כמו אמברוזיה או במה חדשה, היא חוסר אחידות באיכות המוסיקלית של היצירות המתפרסמות בהם. נראה, כי להעדר עורכים מוסיקליים קפדניים או מבקרי מוסיקה שיקבעו מה טוב ומה לא - יש גם חסרונות לא מעטים.

ניר יניב מלהקת קלונימוס מתרעם על הקלות הבלתי-נסבלת של הפירסום באינטרנט: "לעתים קרובות יוצרים ממהרים לפרסם את היצירות שלהם ללא בקרת איכות מינימלית. אם הפירסום נועד על-מנת לשפר את היצירה - זה לטובה, אך הצרה היא, שלרוב יוצרים בתחילת דרכם רק רוצים לשמוע שהם טובים ונפלאים ולא מעוניינים בביקורת בונה. המבקרים טוענים, כי לעתים קרובות השירים המופיעים ברשת אזוטריים מדי, ובשל כך עלולה המוסיקה המקוונת להישאר נחלת מעטים ולא להגיע לקהל הגולשים הרחב". בן-ישי דוחה את הביקורת: האידיאולוגיה שלנו תומכת במתן במה לכל יוצר, בלי לשאול שאלות או להטיל מגבלות או קריטריונים של איכות.

חברות התקליטים: הפעילות מצומצמת

ככלל, חברות התקליטים הגדולות בישראל לא השכילו להקים אתרי מוסיקה קהילתיים, שהיו עשויים לאפשר להן לשמור על קשר רציף עם קהל המאזינים ולהציע להם הנחות וקטעי בונוס להורדה.חברת NMC מפעילה את אתר MUSIC4ME, שמאפשר לגולשיו להוריד שירים וליצור תקליטור אישי שיישלח לביתם - אך כל השירים באתר מוצעים עבור תשלום בלבד.

בעקבות משבר האינטרנט הגדול, צמצמו חברות התקליטים המקומיות את מיזמי האינטרנט שלהן, וחבל. כפי שאפשר ללמוד מאמברוזיה, במה חדשה ואתרים עצמאיים אחרים - האינטרנט יכול לשמש ככלי שיווקי ממדרגה ראשונה.

האתר המושקע ביותר בקרב שלוש חברות התקליטים הגדולות בישראל (הליקון, הד ארצי ו-NMC), הוא האתר של NMC, אך גם אתר זה משמש בעיקר כפלטפורמה מסחרית ולא משתמש באינטרנט כמה לקידום יוצרים ויצירות חדשות.

"בעבר העלינו לאתר קטעים שלא יצאו לאור בתקליטורים", מציין אלון פיקלר, סמנכ"ל השיווק ב-NMC, "יש לנו תוכניות מוגדרות לפתח איזור קהילתי באתר שיאפשר לאמנים להעלות מיצירותיהם לרשת". פיקלר אומר כי האתר המחודש של החברה, שהושק בשנה שעברה, היה אמור לכלול איזור שכזה. עם זאת, המצב הכלכלי הקשה, הביא את החברה לדחות את התוכנית, עקב העלות הכלכלית של הפיתוח. פיקלר מקווה כי המערכת הקהילתית תווסף לאתר NMC ברבעון השני של 2003. הוא אינו יודע להגיד בשלב זה אם המערכת תאפשר לכל אמן, חובב או מקצועי, להעלות מיצירותיו לרשת או שהיצירות האלה יעברו סינון איכותי של העורכים המוזיקליים בחברה.