"אני לא מוצא עבודה, כי אני מבוגר"

משה פז, תושב אלפי מנשה, הוא בן 55. לפני 4 שנים פוטר ממפעל הפלסטיק שבו עבד 20 שנה כמנהל פס ייצור. מאז, בהפסקות קצרות, הוא מובטל. האם פז אינו מוצא עבודה בגלל גילו? פז, כמו מובטלים מבוגרים רבים, משוכנע שזאת הסיבה. בשיחה עם ynet הוא מספר על התחושות הקשות שמרגיש מי שעבד, שירת ותרם כל חייו, ובסופו של דבר, מוצא את עצמו בלא כלום. 

"אחרי שחתמתי בלשכה חצי שנה, שלחו אותי לקורס בתחזוקת מבנים", מספר פז. "סיימתי את הקורס בהצלחה, אבל לא מצאתי שום עבודה בתחום".

"אחרי שנה ומשהו מצאתי עבודה כעובד ייצור במפעל האלקטרוניקה אי. פי. אם בכפר סבא. עבדתי שם חצי שנה, עד פברואר 2004. ואז נסגר פס הייצור, והסיפור נגמר. אני מובטל. אני ממשיך להגיע לראיונות עבודה, פונה לחברות כוח אדם, מגיב לכל מודעה, מחפש באינטרנט. אני אדם משכיל עם ידיים טובות. אבל אני לא מוצא עבודה".

"במשך הזמן הבנתי, שמעסיקים קובעים לי ראיון אבל מבטלים אותו ברגע שאני

 שולח קורות חיים. הבנתי שזה בגלל הגיל, ומחקתי אותו מקורות החיים. התחלתי להגיע לראיונות עבודה, אבל בסוף השיחה תמיד אומרים לי: נתקשר אליך, ונעלמים. אין לי ספק שקבוצת הגיל שלי מופלית לרעה במציאת עבודה".

"להיות מובטל בגילי זה כמו להיות אסיר עולם. אין לי עבודה עד להודעה חדשה, וההודעה הולכת ומתארכת. אין לי אפילו פז"מ: חייל, או להבדיל, אסיר, יודע מתי יוצא לחופשי. אצלי זה בדיוק להפך: ככל שאהיה מבוגר, הסיכוי שלי למצוא עבודה יקטן".

"בזכות אשתי אנו לא בסכנת רעב"

פז החל את חייו כחבר קיבוץ, ורק בגיל 36, בעוזבו את הקיבוץ, רכש דירה והחל לשלם משכנתא, שאותה הוא עדיין משלם. כיוון שאשתו עובדת, הוא אינו זכאי לקצבת השלמת הכנסה, ומאז שנגמרה זכאותו לדמי אבטלה, אינו מקבל כל סיוע. אשתו עובדת במערכת החינוך ומרוויחה לדבריו כ-5,000 שקלים בחודש ברוטו. חשבון הבנק של שני בני הזוג נמצא במינוס תמידי של כ-12 אלף שקל.

"בזכות אשתי, אנחנו לא בסכנת רעב", הוא מספר, "אנחנו גם משלמים מסים חשבונות ולא חייבים שקל לאף אחד. אבל מאז שפוטרתי, אנחנו לא יוצאים לנופש או לסרט, לא קונים בגדים, וכמעט לא מבקרים חברים. אנחנו משתדלים גם לא להגיע לאירועים משפחתיים, כדי לחסוך במתנות. יש לי 3 ילדים מבוגרים, אחד מהם חייל ואחד מהם סטודנט, ואין לי שקל לתת להם. וזה תסכול נורא להיות הורה שלא יכול לתת". 

"אבל הדבר הכי קשה זה לא המחסור בכסף, אלא ההרגשה. אדם שעבד כל חייו, מרגיש מושפל כשהוא נאלץ לבקש עזרה. אני מרגיש נורא כשאני צריך ללכת לשירות התעסוקה. אני מתוסכל מהעובדה שאני חי על חשבון אשתי. היא אישה נהדרת, אבל העובדה שאני לא עובד לא יכולה שלא להשפיע עלינו".

"הרגע הכי קשה הוא כשאני קם בבוקר ומתחיל לתכנן את היום. וכל יום אני עושה משהו, הולך לסידורים או משהו דומה, אחרת הייתי מטפס על הקירות. זאת תחושה של חוסר אונים. אני תלוי בחסדיהם של אנשים אחרים, שאני אפילו לא יודע מי הם, ושלא עוזרים לי רק בגלל גילי.

"חשוב לי להדגיש שאין לי כעס על המעסיקים. אם הייתי מעסיק, הייתי עושה בדיוק את אותם שיקולים, ומעדיף לשכור לעבודה אנשים צעירים". 

אז מי אשם?

"לבעיה שלי יש פיתרון, אבל הוא לא נתון בידי המעסיקים, אלא בידי המערכת, שלא מסייעת להם להעסיק אותי. הרי גם לאמהות החד-הוריות יש בעיה, גם אותן לא רוצים במקומות עבודה. אבל מה עשתה המדינה? המדינה מעניקה למעסיקים תמריצים על כל אם חד-הורית שהם מעסיקים.

"מדוע אי-אפשר לבצע תוכנית כזאת גם בשבילנו, המובטלים המבוגרים? אם המעסיק יידע שהוא מקבל עובד רציני, והמדינה מפצה אותו על הגיל, ייתכן מאוד שהוא יחשוב פעמיים וכן יעסיק מבוגרים".

הרבה אמהות חד-הוריות נותרו בלא תעסוקה למרות הסיוע, וחלקן גם טוענות שבגלל התוכניות החדשות הן איבדו חלק מהקצבאות שסייעו להן. 

"גם אם הן לא מצאו עבודה, לפחות הכירו בעובדה שיש להן בעיה. נתנו להן להרגיש שלמישהו אכפת. תאמין לי שזה הרבה. קיצבה אני לא רוצה. אני רוצה רק לעבוד".

"בשל גילך המתקדם"

תסכולו של פז הגיע לשיאו כאשר קיבל אסמכתה רשמית, לטענתו, לקשר שבין גילו לבין העובדה שאינו מוצא עבודה.

"בשלב מסוים, פניתי לאגף פניות הציבור של שירות התעסוקה בירושלים, פשוט כדי לשתף אותם במצוקתי", הוא מספר. "כתבתי למנהלת האגף, נחמה נחמה: 'אני אזרח במדינה הזאת. שירתתי בצנחנים. עשיתי מילואים 22 שנה, נלחמתי בכל המלחמות ממלחמת ההתשה עד האינתיפאדה הראשונה. כיצד ייתכן, שלשכת התעסוקה, עם כל המערכות המפוארות שעומדות לרשותה, אינה מצליחה למצוא לי עבודה? הגעתי למצב שאני לא יכול להתפרנס, מה אעשה?'

"התשובה שלה הרתיחה אותי", הוא אומר. "נאמר בה: 'אנו מבינים שבמהלך התייצבותך בלשכה לא גילית נכונות לקבל את הצעות העבודה שניתנו לך, ועם זאת, בעקבות פנייתך ללשכה הוצעה לך עבודה. אנו מקווים שתגלה בעתיד נכונות לגמישות ולהתפשרות עם המציאות, במיוחד לנוכח נסיונך שאיננו רב, העדר אמצעים לניידות (לפז אין רכב - ת.ג.) וגילך המתקדם".

מה כל-כך פגע בך במכתב הזה?

"מכיוון שהגישה שלו היא הגישה הדומיננטית היום במדינה: אתה זקן, אז לא מגיע לך. וזה עוד במכתב רשמי של פונקציונרית של מדינת ישראל. זה כל-כך פוגע! מה אני אשם בזה שאני מובטל? קיבלתי כל הצעת-עבודה שהציעו לי. מעולם לא קיבלתי ולא ביקשתי מהמדינה ומאף אחד שום דבר. תמיד נתתי ונתתי, והיום מגיע לי שיעזרו לי, אבל המסר שאני מקבל הוא: 'אתה אשם במצב שלך.

"במקום להגיד, 'אתה מובטל, ואנחנו, המדינה, צריכים לעזור לך', המדינה אומרת: 'אתה עצלן, לך תעבוד'. וזה בא לידי ביטוי בעוד דברים. מצד אחד, האבטלה גוברת ובני הגיל שלי משלמים את המחיר. מצד שני, מעלים לנו את גיל הפרישה. גם כשאומרים לי,' שאין לי עבודה כי אין לי אמצעי ניידות' זה מכעיס. מי אחראי שתהיה תחבורה לכל מקום במדינה, אני, או הממשלה?

"המדינה מתנערת מאחריותה לתושבים שלה. זה קורה בחינוך, בבריאות, ברווחה, בדיור, בתחומים רבים. ואני שואל את עצמי: זאת המדינה שאגידלתי בה 3 ילדים? זה מה שצריך להיות כאן?

משירות התעסוקה נמסר בתגובה לטענותיו של פז: "לנציבת תלונות הציבור לא הייתה שום כוונה לפגוע בפז או להעליב אותו. למי שאמונה על מענה לפניות הציבור במשך שנים, בוודאי אין כוונה לפגוע ולהעליב דורש עבודה, ובוודאי ובוודאי אחד שפנה אלינו כדי להתלונן על מצבו. פז שגה בפרשנות התשובה שקיבל משירות התעסוקה. צר לנו מאוד שהאיש נעלב, ואנחנו מתנצלים גם אם לא הייתה כוונה לפגוע.

"הראיה הטובה ביותר לכך שלא הייתה לנו כל כוונה לפגוע בו, ולהפך, היא העובדה, שבעקבות פנייתו לנציבת שירות הציבור לשכת התעסוקה באזור מגוריו זירזה את תהליך הטיפול בו ומיהרה להציע לו עבודה".

יש קושי בהעסקת מבוגרים, אך מצבם משתפר

על פי נתוני שרות התעסוקה, כ-42% מהמובטלים בישראל הם בני 50 ומעלה. ייתכן כי הנתון אינו נותן תשובה חד-משמעית לשאלה, האם הם אינם מוצאים עבודה בגלל גילם המבוגר.

מחזיק תיק העבודה בהתאחדות התעשיינים, יוסי גטניו, חושב כי אכן למבוגרים קשה הרבה יותר למצוא עבודה, אך סבור שמצבם דווקא משתפר: "ברור שלמבוגרים קשה יותר למצוא עבודה, על רקע הסגידה לצעירים בתרבות שלנו", הוא אומר. "ואולם, בשנים האחרונות יש קצת התחלה של התפכחות, והמעסיקים מתחילים, לאט-לאט, לגלות את היתרונות של העובדים המבוגרים".

מה הם יתרונות העובד המבוגר, מבחינת המעסיקים?

"מסתבר, למשל, שמבוגרים מתמידים יותר במקום העבודה שלהם, בניגוד לצעירים, שמתרוצצים כל הזמן ומחפשים דברים חדשים".

אז איך זה שמחפשי העבודה המבוגרים משוכנעים שהבעיה היא הגיל?

"אתם מראיינים את המובטלים. אני מניח שיש אחרים שמוצאים עבודה. השאלה היא גם, באיזה ענף המובטל מחפש עבודה. הרבה מהצעות העבודה למבוגרים הם בענפים ספציפיים כמו מסגרים, כרסמים וחרטים. אלה ענפים של צווארון כחול, עם עבודה קשה במשמרות נוקשות, ענפים בלי סקס אפיל שצעירים לא ששים ללמוד. המעסיקים נתקלים במחסור ממש בעובדים כאלה, ומוצאים בעיקר עובדים מבוגרים". 

"ישראל, אגב, היא לא מקום רע מבחינת העסקת מבוגרים", מוסיף גטניו, "מן המפורסמות היא ששיעור ההשתתפות בשוק העבודה אצלנו הוא מהנמוכים בעולם המערבי. אבל הפער העיקרי בינינו לבין מדינות אחרות הוא בשיעור ההשתתפות של הצעירים. שיעור ההשתתפות של בני 40 ומעלה אצלנו הוא דווקא בהחלט לא נמוך".

"חלון הזדמנויות למובטלים המבוגרים"

גם רימון לביא, ששימש בעבר כמנהל אגף פיתוח ההון האנושי בשירות התעסוקה, מגלה אופטימיות זהירה בקשר למובטלים המבוגרים. "עולם התעסוקה עבר בשנים האחרונות שינויים מפליגים, שמאיימים על מחפשי העבודה המבוגרים, שהיו רגילים בצעירותם לעולם שונה", אומר רימון, שהרצה השבוע בכנס של עמותת 50 פלוס-מינוס שעסק באבטלת המבוגרים (ראה מסגרת) "ואולם, השינויים צופנים גם חלון הזמנויות מסויים עבור המובטלים המבוגרים".

"שוק העבודה עובר מקביעות לארעיות. השאלה, כמה שנים עוד תמשיך לעבוד במקום העבודה שלך, הופכת להיות פחות רלוונטית. כיום יש גם מגמה של מעבר למשרות חלקיות. בהתחלה, המעסיקים נטו לשכור צעירים למשרות כאלה, בגלל תדמיתם הדינמית. אבל מתברר, שמבוגרים שעובדים במשרה חלקית אחת מגלים נאמנות, יותר מהצעירים, שמתרוצצים בין משרה חלקית אחת לשנייה, ומתקשים לתמרן ביניהן".

.

"גם המעבר משוק של עבודה פיסית, לשוק שרובו עבודה משרדית, עשוי לתת למבוגרים הזדמנות שווה יותר. בשנים האחרונות צצות גם משרות שדורשות פחות מיומנויות מקצועיות ספציפיות ויותר 'מיומנויות רכות', כמו אמינות, אחריות ויחסי אנוש טובים, שבהן יש למבוגרים יתרון בולט". 

בכיר במנפאואר: "מבוגרים מתקשים להסתגל לתנאים חדשים"

"כמי שבעצמו בן יותר מ-50, כואב לי לומר זאת: זה אכן עולם של צעירים", אומר אריק מאיר, מנהל המרכז לתעסוקת עולים בחברת מנפאואר, שהרצה באותו כנס. "אבל כשמעסיק כותב לי, שהוא רוצה עובד מתחת לגיל 35, ואני שואל אותו למה, הוא אומר לי 'לא יודע'. הייתי מציע למחפשי עבודה שלא להיכנס לפחדים של 'לא רוצים אותי כי אני מבוגר', אלא לשאול את עצמם, כיצד הם יכולים להתאים את עצמם לעולם הזה".

"המועסקים המבוגרים סובלים מחוסר נכונות להתפשר ולהסתגל לתנאים חדשים. בצדק, כי מי שעבד במשך שנים מצפה להנות מתנאים שהתרגל להם. אבל כשיש עודף היצע של כוח אדם על משרות, כדאי לאנשים לשאול את עצמם היטב, איפה הקווים האדומים שלהם, ועל מה הם מתפשרים".