איך מספרים לפצועה שבעלה נרצח בפיגוע?
לינדה בוזגלו שכלה בפיגוע בתל-אביב את בעלה, יצחק. אופיר גונן איבד את ארוסתו, יעל אורבך. שניהם נפצעו קשה בפיגוע. את הבשורה המרה מכל הם עוד לא קיבלו. אז איך מספרים לפצוע קשה את הנורא מכל? לדברי דורון וילנר, עובד סוציאלי ומרכז תחום הרפואה הדחופה באיכילוב, מחכים לרגע הנכון, פיזית ונפשית. הרגע הזה, לדבריו, משתנה מאדם לאדם, ורק דבר אחד בטוח: את הסוד הזה לא כדאי לשמור
חיי משפחותיהם של חמשת קורבנות הפיגוע בתל-אביב לא ישובו לעולם להיות כשהיו. עבור שתיים מהמשפחות מוכות היגון, נוספה טראומה נוספת, בני זוגם של שניים מהנרצחים, שנפצעו באורח קשה בפיגוע, עודם מאושפזים בבתי החולים, וטרם קיבלו את ההודעה המרה.
לינדה בוזגלו, בת 32, שכלה בפיגוע את בעלה, יצחק (איציק). היא אושפזה בבית החולים "איכילוב" בתל-אביב לאחר שספגה רסיסים רבים בבטנה ובאחת מרגליה. אופיר גונן איבד את ארוסתו, יעל אורבך. הוא מאושפז במרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר, שם עבר שני ניתוחים - בבטנו ובעינו.
שניהם לא קיבלו עדיין את הבשורה המרה על מות יקיריהם. במהלך הימים הקרובים, בהתאם למצבם, ייאלצו בני משפחותיהם, יחד עם צוותי העובדים הסוציאליים בבתי החולים, לעמוד מול מיטתם ולומר את המלים הנוראיות מכל.
דורון וילנר, עובד סוציאלי ומנהל תחום הרפואה הדחופה בבית החולים "איכילוב" בתל-אביב, הסביר בשיחה עם ynet: "ההדגשים שאליהם יש לשים לב בשלב זה משתנים ממקרה למקרה ומאירוע לאירוע. אין דרך אחת או שיטה אחת לומר את הדברים".
לדבריו, "צריכים לארגן משוואה, שבתוכה גם מצבו של המטופל עצמו מבחינה רפואית, וכן הקשר שלו אל עצמו ואל הסביבה. אנו צריכים לבחון את הקשר של הפצוע אל עצמו. במקרים רבים, לאחר טראומה גופנית כה חמורה, הקשר של חולה אל כאבו חזק מאוד, והוא אינו מסוגל להתחבר עדיין לאירועים אחרים. אנחנו משתפים את בני המשפחה ונעזרים בהם על מנת ללמוד על הפצוע, על אופיו ועל נפשו".
"שואפים לבשר כמה שיותר מהר"
שיתוף בני המשפחה, סיפר וילנר, מלווה לא אחת בדילמות משפחתיות קשות. "לעתים, בני משפחה אחדים רוצים למנוע ממנו את הבשורה כמה שרק ניתן, ואילו אחרים מבקשים דווקא ליידע אותו כמה שיותר מהר. במקביל, אנו מקשיבים גם לדעת האחיות והרופאים, כדי לקבל תמונה טובה יותר על מצבו של הפצוע.
"כעקרון, השאיפה היא לבשר לו כמה שיותר מהר כדי לקצר את שמירת הסוד. כאשר אנו מגיעים למסקנה שהגיע הזמן לבשר, אנו יושבים עם בני המשפחה ומחליטים מי יהיה נוכח. לרוב, בני המשפחה עצמם לוקחים עליהם את המשימה לספר לפצוע, תוך ליווי מקצועי שלנו ושל הצוות הרפואי".
ומה קורה אם הפצוע שואל בעצמו היכן יקירו? וילנר הסביר כי לעולם לא יסתירו מהפצוע את האמת, גם כשהיא קשה וכואבת. "אם מצבו הרפואי מאפשר זאת והוא שואל – נספר לו את האמת כמה שיותר מהר. לא נשקר לו, כי אסור להזין אותו בשקרים ואסור למנוע ממנו את האמת, כי אז הוא יילחץ", אמר.
וילנר הסביר כי קבלת הבשורה המרה, בשלבים הראשונים של ההתאוששות מהפציעה, עשוייה לפגום ביכולת ההתאוששות עצמה.
לדבריו, "השכול פוגע ביכולת ההתאוששות. כשמדובר על מות ילדים או בני זוג, המכה גדולה יותר. יש לה השלכות חמורות, אך יש השלכות חמורות גם לשמירה על סוד לאורך זמן. אם לא נגלה, בסוף זה ייוודע לו באמצעות הטלוויזיה או מאחד הצוותים שידבר ליד הפצוע מבלי שישים לב שהוא בעצם שומע. החולה מוקף בעשרות אנשי צוות במשך תקופת החלמתו - לא ניתן לשמור על סוד כזה. חשוב לתת לאדם לעכל את הבשורה ולהתחיל במקביל בפעולת האבל, שגם היא חיונית להתאוששות".
ומה קורה לאחר תקופת ההתאוששות הראשונית? וילנר הבהיר כי בני המשפחה מוזמנים להמשיך בטיפול נפשי סוציאלי ופסיכולוגי. "הליווי הוא דלת פתוחה", אמר. "אנו מזמינים את כל מי שרוצה לשוב אלינו ולהיעזר בשירותים הפסיכולוגיים והסוציאליים. זה חלק מהשירות שאנו נותנים. אחד המאפיינים של טראומה זה הכאוס, והאי-ודאות שמלווה את החולה. הטיפול אינו מבטל את הכאב והצער".
