ומה עשו הבנקים בשביל קלאבמרקט?
הבדיקה והמבחן לא נעשו כמו שצריך. מישהו מרח, מישהו התרשל, מישהו צריך לתת דין ציבורי
עם כל הטענות המוצדקות כלפי משפחת בורוביץ' בפרשת "קלאבמרקט", הבה לא נברח מהשאלה: ואיפה היו ומה עשו בשביל הרשת הבנקים? והבנקאים?
הבנקים, ובראשם בנק לאומי, מימנו בנדיבות מופלגת את הרכישה של "קלאבמרקט" והעניקו לרוכשים אשראי כמעט בלי ביטחונות. אחר כך הסכימו להגדלת מסגרות האשראי, גם כשהמשפחה השלטת בעסק משכה ממנו מזומנים. אחר כך אישרו, בעצימת עין, תוכניות מפנה והבראה שלא היה להן שום סיכוי להתממש. ביום שבו ניתן פסק-הדין המקפיא את הליכי פשיטת הרגל, כבר הגיעו החובות של "קלאבמרקט" לבנקים לחצי מיליארד שקלים.
זו התנהגות מופקרת ומשחק מסוכן בכספם של הלקוחות המפקידים את חסכונותיהם בבנקים. אין ספק שמותר לבנק לממן רכישה של עסק בקשיים - מתן אשראי הוא הרי תכלית פעילותו של הבנק - אך הדבר צריך להיעשות רק לאחר בדיקת נאותות מעמיקה ואחרי ניתוח כלכלי מושכל של הבקשה למימון. במבחן התוצאה, נראה בעליל שהבדיקה והמבחן לא נעשו כמו שצריך. מישהו מרח, מישהו התרשל, מישהו צריך לתת את הדין הציבורי על כך.
שלושה הסברים מוצעים להתנהגות הבנקים בפרשת "קלאבמרקט", אף אחד לא ממצה ואף אחד לא פוטר את הבנקים מהאחראיות. הסבר ראשון: האשראי לעסקה ניתן בתקופה של מיתון, כשהבנקים היו מאושרים שמשהו בכלל זז במשק. הם לא רצו לשים מכשולים בדרכה. הסבר שני: הבנקאים והמשפחות השולטות במשק מקורבים זה לזה, והקריטריונים מתגמשים כשיד לוחצת יד. הסבר השלישי: אין לבנקים מספיק כלכלנים כדי שיוכלו לנתח כראוי את התוכניות העסקיות המוגשות להם. על שלוש ההסברים הללו אני אומר: ההפך הוא הנכון.
ראשית, בתקופת מיתון חובה על הבנקים להחמיר במתן אשראי לרכישת עסקים מפסידים, ולא להקל. שנית, כשהבנקאי מכיר אישית את היזם המבקש ממנו אשראי, עליו להתרחק מהסיפור כמו מאש, כדי שלא להיכנס לשדה מוקשים של ניגוד אינטרסים. ושלישית, אם לבנק אין אמצעים להעסיק את הכלכלנים הכי טובים, שלא ייתן לאף אחד הלוואות מהכסף שאתה ואני מפקידים בו.
הזעם הציבורי נגד הבורוביצ'ים השאיר את הבנקים רוחצים בניקיון כפיהם. לא בצדק: גם במערכת הבנקאות מישהו חייב לשלם תמורת הכישלון ואובדן חוב של מאות מיליוני שקלים.
