אני לא נכנסת למיטה מהר
עדן הראל מבכה את המצב בשוק הרווקים, ומנפצת את התדמית הפרועה: היא בסך הכל בחורה רגישה שלא נכנסת למיטה מהר. מתוך מגזין "GO" שייצא השבוע לדוכנים
תמיד יש לי המון זמן לחשוב על המדור ולכתוב אותו בנחת. הפעם הייתי עסוקה יותר מהרגיל עם נועם, הבן שלי, ולא הייתה לי שנייה לשבת לכתוב. והנה, כאילו משמים החליטו לכלוא אותי בבית כדי שאעשה את זה סופסוף (או - נסחפו נסחפו והכל תכנון מדויק שלהם).
בכל אופן - אלכס, המנקה המקסים שבא לנקות את הדירה שלי, החליט משום מה לנעול אותי וללכת. בזמן שהוא ניקה ישנתי, וכשקמתי לצילומים (באיחור כמובן) אני מגלה ש... אין דרך החוצה, אלא אם כן בא לי לקפוץ מהגג. המחשבה של למצוא את עצמי מרוחה על המדרכה פשוט לא עושה לי את זה, אז לכן אני יושבת וכותבת ומתפללת שהדלת תיפתח. והצילומים? מחכים. לא ייאמן, אבל כל הצוות מתעכב עד שאלכס יחזור ויפתח לי את הדלת.
מיציתי את הטירוף
כיוון שאני רווקה כבר זמן מה, החלטתי שהגיע הזמן לצאת לעיר הגדולה ולראות מה יש לשוק ה"פנויים פנויות" להציע. בנות יקרות, המצב קשה! כל רווק שווה נראה כאילו הוא כבר היה בכל הדייטים האפשריים, חיפש בכל הברים המדליקים והייאוש השתלט עליו. והבנות הרווקות - טוב, עליהן לא הסתכלתי כי זה לא מעניין אותי. הבעיה שלי בתחום קצת יותר גדולה בגלל מי שאני: גם מכירים אותי וגם מסתבר שיש לי תדמית פרועה בעיני העולם. אז עכשיו אני רוצה לספר לכן בכנות על עדן האמיתית! נכון, יש לי ג'ננות ואנרגיה חזקה, שמובילה אותי בחיים ולפעמים לוקחת אותי לכל מיני אקסטרימים. אבל זה מתבטא בעיקר בספורט שאני עושה (או עשיתי...). בסך הכל אני בחורה די רגועה, שמחפשת איש טוב לעשות איתו דרך בלי הטירופים, שאותם מיציתי עד תום (התדמית שלי הרי לא נוצרה סתם). חשוב לי כרגע לחיות בכיף, בלי דרמות ותחרותיות. אז אני עדיין מסתובבת חופשייה, ואני לא סובלת, עלי להודות.
אני בחורה רגישה מאוד, וחשוב לי להרגיש ביטחון עם בן הזוג שלי. אני לא נכנסת למיטה מהר, לא כי אני משחקת אותה קשה להשגה, אלא כי אני פשוט לא מסוגלת לשכב עם גבר לפני שהלב שלי מרגיש משהו, ולו הקטן ביותר. וזה לא קורה בהיכרות של שנייה בבר אפוף עשן, אלכוהול והורמונים.
וחוץ מזה, הרבה יותר מעניין להכיר את הבנאדם לפני שאני מכירה את גופו. אני מאוד אוהבת שיחות רגועות בלילה, בים, ולחכות לזריחה, למרות שלא עשיתי את זה שנים. טוב, נו, אמרתי "בכנות", אז זה קרה לפני שבוע. היה מקסים (ולא, אני לא מנדבת עוד פרטים, גם זה כבר יותר מדי. נסתפק ב"היה מקסים").
שווה את המאמץ
סופסוף, אחרי שחיכיתי חודש וחצי, הגיע מאמריקה הדיסק שהזמנתי של להקת 7.
בנות, זה הדיסק המושלם בשבילנו. רגוע, נעים, מרגש ועוטף. כל מה שדיסק בנות צריך להיות. נכון, קשה להשיג אותו, אבל שווה את המאמץ, תאמינו לי. ואל תתפתו לצרוב אותו! עבדו כל כך קשה בשבילו, מגיע להם שתשלמו עליו.
השנה אני לא מתחייבת
החגים משתלטים עלינו ואני באמת לא יודעת איך אתן עוברות את זה. אני, בסופו של דבר, מאוד נהנית מהמשפחתיות ומהשמחה ומהכול, אבל - ואצלי יש תמיד אבל - הלחץ הזה של איפה עושים את החג, מי בא ומי לא, הילד אצלי או אצל אבא שלו וכל הסרטים המיותרים האלה, גורמים לי לרצות לעלות על מטוס ולברוח מכאן עד יעבור זעם. אז השנה החלטתי שאני לא מתחייבת לאף אחד ולשום דבר! אני אעשה בדיוק מה שיתחשק לי באותו רגע. אימא שלי בטח תתעצבן, אבל בגיל 29 אני חושבת שכבר מותר לי לבחור, לא? שיעבור לכולנו בכיף ושיהיו חגים שמחים!
