מיקס משובח
איזה תענוג: אחד ההרכבים הכי טובים בארץ, שמשתווה ברמתו לטובות שבלהקות העולם, הולך וצובר תאוצה.
לפני כשנה וחצי הם הופיעו חצי בחשאי בפסטיבל הג'אז באילת. אתאלבום הבכורה שלהם קיבלתי בהתלהבות רבתי, אבל לא רבים הצטרפו אלי. אבל לאט לאט זה קורה. הם הוזמנו להשתתף באלבום הרמיקסים לנינה סימון, חיממו בארץ את "נובל וואג" והיו הרבה יותר טובים מההרכב הצרפתי האופנתי, בבתי קפה נחשבים בתל אביב כבר משמיעים אותם - ואתמול (ב') הם מילאו את ה"זאפה" עד אפס מקום בהופעה מלהיבה, גם אם לא נטולת פגמים.
"ג'יי ויוז" הם ההרכב של יונתן דגן, שמוכר בקהילת הטראנס מההרכב המעולה "ויולט ויז'ן". יחד איתו תמצאו את דני מקוב, מגדולי המתופפים בארץ ואיש "נקמת הטרקטור", את נועה למברסקי שדונית ג'ז קטנה וכשרונית להפליא, את אוריה גזית על גיטרה, חצוצרה ורגאי ואת דויד עדה בקלידים.
המוזיקה של ההרכב בלתי ניתנת להגדרה. בעקרון הם עושים ברייקביט, אבל משלבים לתוכו מגוון אדיר של השפעות, שתקצר היריעה מלמנות אותן - והמיקס של כולן ביחד נשמע טבעי ומקסים. המיקס הזה הוא מה שממצב את "ג'י ויוז" בחזית של המוזיקה העולמית. יחד עם הרכבים כמו ה"ברזיליאן גירלס" או ה"ברוקלין פאנק אסנשלס", הם יוצרים מוזיקה על-ז'אנרית, שחורגת מגבולות המוכר ומצליחה להיות אינטליגנטית ומאתגרת - אבל גם קליטה ומהנה.
זה לא עניין של מה בכך לתרגם את האלבום של ההרכב להופעה חיה. האלבום מבוסס על עבודת אולפן מורכבת, ונדרשות התאמות רבות כדי לבצע אותה בחי. "ג'יי ויוז" שינו והתאימו את השירים - והתוצאה סוחפת ומבריקה.
יש גם מקום לשיפור. החל בכמה בעיות טכניות שלא בהכרח קשורות ללהקה, כמו מיקרופונים שקורסים ותאורה בעייתית, וכלה במחסור טבעי בשירים נוספים, עניין שמאפיין להקה בראשית דרכה. גם העמידה של הלהקה על במה עדיין זקוקה לשפשוף, והייתי מוותר גם על חלק ניכר מסולואי הגיטרה.
אבל גם כך - "ג'יי ויוז" הם היום ההרכב הכי חם בשטח. בפברואר הם יופיעו ב"ג'ה פן" - ואני ממליץ לכם להיות שם. בקרוב, יש לי תחושה, הם יהפכו באמת ל"אינטרנשיונל", בדיוק כמו שהם מבטיחים באחד מהשירים היותר יפים שלהם.
