ולכן קראו לה שלגיה
גם אם את במרתפי העינויים או עטופה בחיבוקים מלטפים, אל תעברי על חוק מספר אחד, לעולם אל תספרי לו עם כמה גברים שכבת. בין אם זה עשרות רבות, בין אם זה אחד בלבד, את יכולה לספר את זה רק לחברותיך. ביחסים עם גבר, כל תשובה שתתני בנושא זה תשמש נשק כנגדך
אומרים שיש שאלה שאף פעם אסור לענות עליה. לעולם לא. גם אם את במרתפי העינויים או עטופה בחיבוקים מלטפים, אל תעברי על חוק מספר אחד, לעולם אל תספרי לו עם כמה גברים שכבת. כל תשובה שתתני תהיה נשק כנגדך במשך שנים:
גבר אחד? חזרי לימי הביניים
שניים? - חסרת ניסיון
חמישה? - משעממת
שבעה? - מה זה פה שלגיה?
עשרה? - את צריכה ימי תשובה
חמישה עשר? - מזדיינת
עשרים? - שרמוטה עם תעודות
שלושים? ארבעים? חמישים? לעולם אל תעני.
בשיחת בנות אנחנו עושות השוואות, מספרות, מדווחות על הביצועים
המקום היחיד שמותר לנו לספור גברים זה בשיחות הבנות. אז אנחנו עושות השוואות, מספרות, מדווחות על הביצועים, נותנות עליכם, הגברים, חוות דעת כללית. בזמן האחרון אנחנו מדברות על הגברים מההיסטוריה המינית שלנו בטון של נוסטלגיה: "זוכרת את ההוא? נו, איך קראו לו? האח של זאת שעבדה איתי?" משחזרת מיכל, ואנחנו מחייכות מזכירות לה שקראו לו ערן, היא היתה מאוהבת בו חצי שנה, בכתה בגללו בלילות, ולא הפסיקה לזיין לנו את השכל על הסקס המצויין שהיה לה איתו.
לשלגיה היו שבעה גמדים, בארץ ישראל יש שבעה מינים, ולמיכל היו שבעה גברים. הגבר הראשון עבד איתה בבורגר ראנץ' בתיכון. היא היתה בת 16 הוא היה לפני גיוס, את הבתולים היא איבדה על מיטת הוריה, שיצאו לחופשה. הם היו כמעט חברים, אז קראו לזה יזיזים.
לגבר השני קראנו "הימני", לא בשל דעותיו הפוליטיות אלא בשל הנטייה החזקה של איבר המין הזקור שלו לצד ימין. מיכל היתה מנסה שוב ושוב ליישר את האיבר הסורר, אבל זה היה ממש מתעקש, לוקח את ההגה חזק ימינה, מתמרד, הסורר.
יש משהו טוב במכוערים, הם באמת משתדלים
לגבר השלישי קראנו "הזמר", הוא היה איש מחשבים זוטר ושר בפאבים אפלים עם גיטרה ביד. מיכל חשבה שזה סקסי נורא ואנחנו שתקנו קצת, כי הוא היה ממש מכוער. יש משהו טוב במכוערים, הם באמת משתדלים, מתפתלים, יורדים ועולים, עושים הכל כדי שנהיה מרוצות, ומיכל באמת היתה מרוצה, מאוד מרוצה.
הרביעי היה גרוש, כלומר פרוד, כלומר, אחר כך הסתבר שהוא בכלל נשוי. מיכל טוענת שהוא היה זיון של הלייף, כלומר זיוף של הלייף. נראה שתסמונת הפרי האסור, או החספוס הגמור, השאירה אותו בסיפור. הוא אהב אלכוהול, כלומר גראס, כלומר קצת סמים, כלומר הוא מאוד אהב קוקאין. הוא היה הכי רע שאפשר לחשוב, אבל הוא היה הזיון של הלייף, ונשאר כמה זמן, למרר למיכל את החיים ולהוסיף רוטב לסיפורים.
החמישי היה ממש רציני, הם גרו יחד כמה שנים. היתה לו בעיה שהוא גמר מהר, ואת זה ניסינו לתקן, נתנו מתכונים, חילקנו עצות, מיכל האכילה אותו בפטרוזיליה, ניסתה תנוחות שונות ומשונות, אבל לא עזר, הוא היה אובססיבי בקטע של לגמור, תוך שש דקות.
מספר שש היה קצת במקביל למספר חמש. בהתחלה מיכל הכחישה, אחר כך חמש גילה, והיה סקנדל של ממש. מיכל בכתה, היתה לה תקופה איומה, כי חמש עזב, ושש הזכיר לה בעצם נוכחותו את חמש הנוטש, אז היא כבר שכחה שהוא גומר מהר. משהו אחר. בסוף, כמו תמיד, היא נותרה קרחת מחמש ומשש.
את מספר שבע מיכל הכירה באחד מאתרי ההיכרויות, הוא סיפר שהוא בן 38, בעוד שבפועל הוא היה בן 44, הוא סיפר שהוא איש הייטק, הסתבר שהוא עובד בתפעול, הוא גם אמר שיש לו יאכטה בנמל, בפועל הוא רק שמר עליה בשביל חבר מחו"ל.
מיכל ומספר שבע שתו בבר הכי נחשב, עוד באותו הלילה נכנסו למיטה, שם התגלה שהוא לא ממש מתפקד. הוא האשים את האלכוהול, אבל נשלח להתאמן על בנות אחרות.
למיכל אנחנו קוראות "שלגיה" על שם שבעת הגברים, צנועה הבחורה, אבל טוענת להגנתה: חמש ואחד גזלו כמה שנים, ולארבע ושניים היה צריך כוח נפשי, היא מבטיחה לחצות את העשור, אז יש למה לחכות.
יש למה לחכות
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
