המכונית הישראלית מזדקנת

סבורים שהמכוניות בישראל הופכות לצעירות ובטוחות יותר? תחשבו שנית. סקירה שערכה חברת המידע העסקי דן אנד ברדסטריט (D&B), מגלה כי הגיל הממוצע של מכונית בישראל עמד בשנת 2005 על 6.8 שנים. זאת, לעומת 6.6 שנים בממוצע ב-2004, ו-5.9 בלבד בשנת 1997. המשמעות היא כי גילה הממוצע של מכונית אצלנו עלה בשנה תמימה במהלך פחות מעשור שנים. וזה הרבה, הרבה מאד. יותר מכך, מדובר במגמה הפוכה לנהוג במדינות מפותחות, שם הופכות המכוניות לצעירות יותר מדי שנה.

הסיבה לכך, להערכת עורכי הסקר, היא דווקא ההצפה בשוק הליסינג. זו מניבה נתונים טובים מבחינת מכירות רכב חדש, כתוצאה מהנחות ענק שמעניקים היבואנים לחברות הליסינג. כדי לסבסד זאת, עולים המחירים ללקוחות פרטיים, וכך נוצר מצב בו המכוניות החדשות הופכות יקרות מדי, עבור מי שלא מקבל מכונית מהעבודה. במקרה כזה הלקוחות הפרטיים פשוט שומרים את המשומשת ליותר שנים, והגיל הממוצע עולה בהתמדה. זאת בניגוד להערכה בתחילת ימי הליסינג, לפיה הממוצע דווקא ישתפר.

המכוניות בישראל הופכות מבוגרות יותר (צילום: ירון ברנר)

לגיל המכוניות יש כמובן משמעות גדולה בנושא הבטיחות. עם השנים המכוניות מצטיידות באביזרי בטיחות מתקדמים יותר (מערכות ABS וכריות אוויר משוכללות יותר, בקרת יציבות וכדומה), כמו גם בשיפורים לחוסן המרכב המצמצמים פגיעה בנוסעים בשעת תאונה. את כל היתרונות הללו לא ניתן להוסיף למכונית ישנה, שגם סובלת עם הזמן מבלאי המוריד את בטיחותה (עייפות מערכת המתלים והבלמים, למשל).

רמת המינוע בישראל עדיין נמוכה

לכל מי שהיה תקוע היום (ובכל יום חול) בפקק ארוך ומתסכל, הנתון הבא עשוי להיות מפתיע. רמת המינוע בישראל - מספר כלי הרכב לכל 1,000 אזרחים - נמוכה מאד בהשוואה למדינות מפותחות, ועומדת על 302 כלי רכב בלבד, מתוכם 233 כלי רכב המוגדרים פרטיים. זאת, בהשוואה לרמה של 800 מכוניות ל-1,000 תושבים בארצות הברית, 732 באיטליה, 708 בקנדה ו-684 מכוניות ביפן. נתון זה מדאיג אף הוא בהקשר הבטיחותי, שכן רמת התאונות הגבוהה בישראל לא יכולה להיות מוסברת בשל רמת מינוע גבוהה (להפך), וגם לא בשל נסועה גבוהה. מה שמשאיר רק את רמות התשתית והכשרת הנהגים.

ואיפה רמת המינוע הגבוהה ביותר? תל-אביב, כמובן. בעיר שלא מפסיקה (להיות פקוקה) ישנן 651 מכוניות לכל 1,000 תושבים, מספר כפול ויותר מהממוצע הארצי. אחרי תל-אביב ממוקמת פתח-תקווה, עם 512 מכוניות, ואחריה צמודה רמת השרון עם 509. מבין הערים הגדולות, ירושלים בולטת כבעלת רמת המינוע הנמוכה ביותר - רק 206 מכוניות לכל 1,000 תושבים, נמוך בכ-50% מהממוצע הארצי.

מעדיפים את יפן, ואת הבנזין

בניגוד למגמה הרווחת באירופה (אך כמעט לא קיימת בארה"ב), בישראל לא נרשמת נוכחות משמעותית של מכוניות דיזל. רק כ-42,000 מכוניות פרטיות, 2.6% מכלל צי הרכב הפרטי בישראל, ממלא סולר בתחנת הדלק, לעומת אחוזים דו-ספרתיים גבוהים במערב אירופה. עם זאת, גם אצלנו נרשמת מגמת מעבר לנוזל השחור, והמספרים הללו מבטאים זינוק גדול של פי 2.4 לעומת נתוני 1999.

ארץ המוצא המועדפת על רוכש הרכב בישראל, היא עדיין יפן. נתח השוק של המכוניות שיוצרו בארץ השמש העולה אמנם הצטמצם מאז 1999 מ-38.4% ל-37.7%, אך בכל זאת מדובר בנתח הגדול ביותר מפי שלושה מהמקום השני - שם אנו מוצאים את צרפת, עם 11%. אל המקום השלישי הגיעה ב-2005 קוריאה, שמחזיקה ב-10.1% משוק הרכב הישראלי, צמיחה של 60% בשבע שנים. בכך מקדימה לראשונה קוריאה את ספרד. יצויין כי ארץ המוצא של המכונית מציינת רק את מקום הייצור שלה, ולא האם מדובר ביצרנית מאותה מדינה. יצרניות רכב רבות מקימות מפעלים הרחק ממקום מושבן המקורי, זאת מטעמי עלויות ייצור נמוכות יותר או רצון להגביר את כושר הייצור ולהפחית עלויות משלוח.