הקמפיין נכון, המטרה לא

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים העלתה השבוע את חלקו הרביעי של הקמפיין להעלאת המודעות לבטיחות בדרכים. הקמפיין עסק עד כה בהעלאת ארבעה סוגי התנהגות שגורמים למוות וטרגדיות משפחתיות על הכביש: התעלמות מהולך רגל במעבר חצייה, שליחת ילדים עד גיל 9 לחצות כביש לבד, נהיגה אחרי שתיית אלכוהול, והקמפיין האחרון – התפרצות של הולך רגל לכביש באור אדום.

מרכיבי הקמפיין חזקים ומזעזעים. סרטים, מודעות, ג'ינגלים ושלטי חוצות שלא נרתעים מלהראות דם ופצועים, ולכנות את הפוגעים פושעים ורוצחים. אין לי ספק שהם עומדים ביעד המוצהר – העלאת המודעות לבטיחות בדרכים. העלאת המודעות לכך שאנשים מתים מזה. אבל לדעתי זה ממש לא מספיק. כי המודעות בעקבות הקמפיין תעלה רק בקרב אותם אנשים שממילא אינם מקור הבעיה העיקרי.

מתוך הקמפיין. חזק ומזעזע

אלא שהמטרה האמיתית והמוצהרת לקמפיינים כאלו, הממומנים על ידי המדינה (כלומר עלי-ידי ועל-ידך) צריכה להיות הרבה יותר ממודעות. המטרה צריכה להיות מרד. היא צריכה להפוך את הרצח בכבישים לחשוב בסדר היום הציבורי, בהתאם למימדי ההרג. היא צריכה לקרוא בילד בשמו – אנחנו לא מתקוממים נגד תאונות. תאונות קורות לא בכוונה. תאונות דרכים תמיד יקרו כי זה אנושי לטעות ולעשות תאונה.

אלא שבמקרים רבים נהגים עושים תאונות בגלל התנהגות שחצנית, מזלזלת ומתנשאת. הם עוברים באדום, לא נותנים זכות קדימה, עוקפים על קו לבן, מאיצים הרבה מעבר ליכולתם לשלוט ברכב, חותכים, מקללים ומתעלמים משלטים. והם אלו שצריכים להיות המטרה של הקמפיין. נגדם אנחנו צריכים למרוד. להוקיע אותם. להילחם בהם. כי הסיכויים שלנו להיהרג בתאונת דרכים שלא באשמתנו גדולים יותר מהסיכויים שלנו להיהרג ממלחמה או פעולת איבה.

הקמפיין הנוכחי אמנם עושה צעד ראשון בהוקעת התנהגויות לא אחראיות בכביש וקורא להן בשמות חריפים: פשע ורצח בכוונה תחילה. זהו צעד ראשון וחשוב. ובכל זאת – אני מצפה שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תציב לעצמה מטרות שאפתניות יותר. אני מחכה לקמפיין שיגרום לנו למלא כיכרות נגד התעלמות הממשלה מהרוצחים בכבישים. אני מחכה לקמפיין שיבהיר לכל השחצנים-בכבישים שהם על הכוונת של כולנו. אני מחכה לקמפיין שמטרתו לעשות שינוי לא במודעות, אלא בהתנהגות. ואז, אולי, משהו ישתנה פה.

קמפיין נגד תאונות דרכים. משרד הפרסום: לפ"מ.

הכותבת היא מרצה ויועצת לשיווק ולפרסום