בקרוב אגיע רחוק

ערן בצילומי השער. ראיון וידיאו: נועה רום (יהונתן צור, עריכה: תומר ברזידה)

עוד כשהיתה בתיכון עשתה הילה ערן גיחה לתחרות מלכת היופי של ישראל, ולא יצאה בידיים ריקות. בתואר "נערת היופי־עשרה" שנשאה במשך שנה היא יכולה להאשים רק את החמדנות של מי שהיתה אז בת זוגו של אחיה. "היא שמעה שכשהמלכה זוכה, מי שהמליצה עליה מקבלת כרטיס טיסה לניו יורק, אז היא ישבה לי על הווריד", היא נזכרת. אבל ערן, בתו של הבמאי והמפיק דורון ערן, לא נתנה לכל זה לבלבל אותה. במקום לפצוח בקריירת דוגמנות, היא חזרה למסלול שתכננה מראש עוד כשלמדה תיאטרון בתיכון, הלכה ללמוד משחק מול מצלמה, השתתפה בתפקידי אורח בסדרות "האלופה", "לא הבטחתי לך" ו"אגדת דשא", וככל שזה תלוי בה, בקרוב היא גם תלמד קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטה. במקביל היא תיקח על עצמה גם שנה מרוכזת של משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין. איך בדיוק היא תעשה את שניהם בו זמנית? מזל שהיא קצת היפראקטיבית. "מה אני אעשה", היא מתנצלת. "אני לא יכולה לשבת ולא לעשות כלום. אם יש יום שאין בו צילומים למשל, אני מתחרפנת. אני לא מאלה ששוכבים במיטה לא עושים כלום ומבסוטים מהחיים. אני משתעממת, מתחילה להמציא לי סידורים, מתכננת את החודשיים הבאים קדימה".

לימודי משחק משתלטים על החיים גם בלי שתצמידי אליהם תואר באוניברסיטה.

"נסתדר. אני תמיד מעמיסה על עצמי 200 אלף דברים. גם עכשיו, כשיש פגרה מהצילומים, אני מדברת עם החברים שלי מהתוכנית וכולם בים, בבית, אבל אני דוחפת כמה שיותר בלי לחשוב מתי אני אנוח. אין לי צורך, כאילו. גם אם מגיע הערב ואני עייפה, אני אעדיף לא ללכת לישון, אלא להתקשר לחברה שלי שתבוא ונראה טלוויזיה".

"אני דוחפת כמה שיותר" הילה ערן. (צילום: אוהד רומנו)

את תשומת הלב העיקרית שלה מקבלת היום ערן ב"הנפילים", התשובה הלוויינית ל"השמינייה" של HOT, שהיא מעין בליינד דייט בין "חסמב"ה" ל"גיבורים". היא מגלמת בסדרה את ליה, הבלונדה היפה שכולם כולם מתאהבים בה, ויחד עם כל החברים האחרים שלה, בעלי הכוחות העל טבעיים, היא מתנהלת בכמ"ג (כפר מחקר גרעיני) ומצילה את העולם. תוך כדי זה היא גם מנהלת יחסים אינטימיים עם צורי (אלון לוי) עלם חמודות, שכבר הוכרז כיורש הרשמי של רן דנקר. את התפקיד קיבלה כשכבר סגרה פז"מ של ארבעה חודשים בטיול שאחרי הצבא. את ההודעה הראשונה על האודישנים קיבלה באמצע טרק באוסטרליה, כשהנייד שלה במקרה היה זמין. היא הכריזה שאין מצב שהיא חוזרת בשביל אודישן, אז הסוכנות שלחה לה את הטקסטים וביקשה שתצלם את עצמה עושה את האודישן. זה הרגיש לה מגוחך, אבל ערן התגברה, לקחה מצלמה דיגיטלית ששרדה את שלושת החודשים האחרונים, הצטלמה ושלחה הביתה את התוצאה.

כמה ימים אחר כך, כשהיא והחבר שלה דאז התכוונו להשתקע במלבורן ולהתחיל לעבוד, היא קיבלה טלפון שבישר לה שעד סוף השבוע היא חייבת להיות בארץ. ערן עלתה על מטוס, החבר נשאר באוסטרליה. את הטקסטים היא למדה בטיסה חזרה. "תקופת הצילומים לסדרה זאת התקופה הכי יפה שהיתה לי", היא מתרפקת. "היה לי פשוט טוב, סימן קריאה. שלושה חודשים אינטנסיביים מאוד, שקמתי בהם בהיי כל בוקר. זה מה שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן, תפקיד ראשי בסדרה שאני מאוד מאוד אוהבת".

"היה לי פשוט טוב, סימן קריאה". ערן עם קאסט "הנפילים" (צילום: יוסי צבקר)

איזה טיפוס היא ליה?

"מאוד מאוד דומה להילה, חוץ מזה שהיא סגורה ומופנמת ואני לא כזאת, כמו שכבר שמת לב. היא טיפוס כזה שעוזר לכולם. צורי הגיע לישוב והיא ישר עזרה לו וליובל, שהוא חננה אבל היא בכל זאת חברה שלו. וגם אני, נשמע קצת פלצני להגיד את זה, אבל גם אני בבית ספר עזרתי והייתי בסדר עם כולם. לא היו לי צרות אף פעם ותמיד השתדלתי ללכת בדרך הישר כמוה".

זה מפגש ראשון של כולכם עם המשחק.

"כן, של השכבה הצעירה. אפילו ג'ייסון (דנינו הולט – ס.ש), שכבר מכיר את תחום הבידור, משחק בפעם הראשונה".

ואיך זה מרגיש כשכולכם ירוקים?

"כיף. זה מאוד בתולי ונחמד, וכל דבר מרגש אותנו. חששות תמיד יהיו, לדעתי אפילו לסמי הורי, שיש לו רזומה ארוך מאוד, יש חששות מתפקיד חדש".

אבא שלך נותן לך עצות?

"בטח, אבא מאוד עוזר. לפעמים אני מכריחה אותו, 'אבא, היום אתה חייב לראות את הפרק, חשוב לי שתגיד לי איך הייתי', וזה קורה בדרך כלל בכל פרק. כל המשפחה שלי רואה את הסדרה, מרצונה כמובן, אבל אם זה לא היה מרצונה - הייתי מכריחה. כשרק התחלתי לחשוב על כיוון של משחק, אבא שלי נתן לי את ההערה הכי חשובה, 'אל תקחי ללב'. הוא אמר לי את זה כל הזמן, כי אני בנאדם מאוד רגיש. וזאת אולי אחת הסיבות שקשה איתי, כי אני מאוד מאוד מאוד לוקחת ללב. לא שכל דבר יגרום לי לבכות, אבל אני לוקחת ומפנימה".

יצא לך להעמיד למבחן את העצה הזאת, לא לקחת ללב?

"יש פה ושם ביקורות או טוקבקים. למשל לא מזמן  ראיתי שכתבו על משהו שלבשתי. זה סתם מעלה לי חיוך על הפנים של 'איזה כיף, הגעתי למצב שרושמים עליי בצורה כזאת'. בסדר, אז אני לא הטעם של הבנאדם שרשם את זה. סו וואט".

אילו הערות אבא שלך נתן על הפרקים שהוא ראה?

"דברים טובים. הוא מאוד מבסוט מהסדרה. עוד לא יצא לי לראות איתו פרק ביחד, אבל בשבוע שעבר היו כמה פרקים שאני פוגשת את אבא שלי בסדרה שנפטר כשהייתי בת 10, ותמיד חשבתי שהוא התאבד, אבל התברר שדחפו אותו, ואני פוגשת אותו בחלום. זה היה קטע מאוד דרמטי והתרגשתי ברמות מטורפות. זה היה מהול בכל כך הרבה דברים, ומאוד רציתי כבר לראות איך זה נראה. די חשובה לי הביקורת שלו, וזאת היתה ביקורת טובה. כשהוא רושם לי אחרי פרק 'היית מעולה', בגלל שתי המילים האלה אני הולכת לישון בחיוך מטורף".

מה היית רוצה לשנות?

"המון. יש לשמר ויש לשפר. אני לא רעה אל עצמי, אבל הרבה פעמים במשחק אני אומרת 'הייתי צריכה להגיד את זה לגמרי אחרת', או 'למה את משפילה ראש, עכשיו היית צריכה להסתכל'. זה דברים שכאילו רק אני רואה אותם, אבל כשיוצא לי לדבר עם ג'ייסון או אלון או האנשים שעובדים איתי, מתברר שהם גם מאוד ביקורתיים כלפי עצמם".

מה הכי קשה לך?

"לראות את זה כשזה משודר. זה מביך, ואני רואה את זה לבד בחדר, מציצה בין הידיים".

וזה מרגיש כמו עצמך?

רן דנקר (צילום: גיא כושי)

"לפעמים. כשהצטלמתי לשער וקראו לי כל כמה סטים לראות את זה מהמחשב, אמרו לי 'הילה בחרנו בזה, מה דעתך?', ועשרה אנשים מסתכלים עליי. אז אני אומרת 'תשמעו, אל תיעלבו, אבל אני אף פעם לא רואה על תמונות של עצמי שהן יותר מדי יפות'. אני תמיד רואה את הפאקים".

את מתחילה להרגיש תגובות מהרחוב?

"כן. כולם אומרים לי 'זה עוד יציק לך', אבל כרגע זה לא נראה לי. מה, כשילד קטן רץ אליי ואומר 'ליה ליה, איזו יפה את, תביאי לי חתימה, אני אוהב אותך בסדרה', אני עוד שנייה בוכה מהתרגשות".

ונראה לך שזה יהיה כיף עוד הרבה זמן?

"נראה לי שזה יהיה לי כיף לתמיד".

ודווקא בבית הזה החיים מכינים אותך יותר טוב למקצוע, מבחינת חשיפה וכל מה שכרוך בכוכבנות נוער.

"הם מכינים אותי בעיקר ללא לקחת ללב. מרוב שלא חששתי מביקורות רעות כבר ציפיתי להן. ואחרי הפרק הראשון היה רשום בידיעות 'הילה ערן והשחקנית השנייה, עוד תשמעו עליהן בגדול'. ומרוב הפסיכולוגיה ההפוכה שעשיתי לעצמי, היה לי נורא כיף לקרוא את זה".

ואובדן הפרטיות?

"כרגע לא חוויתי את זה עדיין, אז אני לא יודעת. היו קצת פפראצי, אבל זה עוד השלב שזה נחמד. אני חושבת שכולנו נהנים כרגע מהתקופה הזאת. מה יכול להיות מעצבן בילדה מתוקה שאומרת לי שהיא אוהבת אותי?".

אני יכולה להבין מה יכול להיות מעצבן באייטם שמתפרסם עלייך ועל רן דנקר, כשאת בכלל חברה של יוני דותן, שהוא גם במובן מסוים המנהל שלך בסוכנות לוק.

"גם זה הצחיק אותי. פרסמו שראו אותנו מתנשקים בכניסה לאיזה בית בתל אביב. וזה לא ש'לא, לא התנשקנו, אנחנו רק ידידים'. אלא שבחיים לא פגשתי את הבנאדם הזה. לא באירוע, לא בשום מקום. בחיים. אני רואה אותו בראיונות או בסדרות, אבל אפילו לא ראיתי אותו בטעות איפשהו. בגלל זה, זה לא הציק ואפילו הצחיק. אם זה היה נכון, אולי הייתי אומרת 'מה נכנסתם לפרטיות שלי'".

רן דנקר יוני דותן (צילום: קרן נתנזון )

ואיך נודע לך שזה התפרסם?

"חברה שלי התקשרה ונהמה עליי, 'את לא מתביישת לא לספר לי דברים?', וגם התקשרו לקבל תגובה ופרסמו תגובה שבכלל לא אמרתי, אבל לא משנה".

ובאותו זמן היית עם יוני כבר כמה חודשים, איך הוא הגיב?

"מי כמוהו יודע איך לסנן שמועות. מגיל קטן כבר הפסקתי להקשיב לשמועות. הוא האמין לי, ברור".

איך בכלל התחיל הקטע ביניכם?

"אני מה זה לא רוצה לדבר על הקשר הזה".

זה הרגע לאנחה קולקטיבית כי כנראה שלא מדובר באופנה חולפת. הנטייה של ידועים בציבור "לא לדבר על זה" כשזה מגיע לזוגיות שלהם היא כאן כדי להישאר והיא לא פסחה גם על ערן. במאמר מוסגר אפשר לציין שדווקא סלבז מתקדמים, שכבר מורגלים בקיום הידועני, נוטים לשחרר את החבל, אולי מתוך ביטחון או השלמה עצמית. ככה או ככה, הדבר היחיד שערן מוכנה לחשוף על יחסי העובד־מעביד שפיתחה עם הסוכן שלה, יוני דותן, הוא שהיא הכירה אותו כבר כשהיתה בת 12 (והוא בן 19, בתקופה שהטרימה את אגם רודברג) דרך המשפחה. כלומר היתה ביניהם היכרות מוקדמת והיא הגיעה לסוכנות לוק לפניו. "אני אף פעם לא אוהבת לדבר על החיים הפרטיים שלי, כלומר על זוגיות. גם לא בתקשורת, אני בכלל לא אוהבת לדבר על זה".

גם לא עם החברות שלך?

"לא יותר מדי. אולי חברות ממש ממש קרובות ידעו מה בדיוק קורה, בדרך כלל גם באיחור מסוים".

כלומר אם עכשיו יש לך ריב עם יוני, את הולכת ומספרת את זה למשפחה שלך.

"או לסבתא שלי. יש לי סבתא מגניבה שאני קרובה אליה".