בעיניה, אלון הוא המאהב המושלם
נורית מעולם לא חוותה סקס מדהים כמו איתו. תמיד מחכה לה, תמיד דואג להנאתה. הוא אוהב שהם גומרים ביחד, אין דבר שמקרב ומחבר יותר מזה. כמה שהוא צודק. הוא לא נרדם לה מיד אחרי, אלא לוחש לה מילות אהבה ומחכה עד שתיתן את האות כשהעיניים כמעט נעצמות. בדיוק כמו שצריך
"איך עבר יומך מתוקה שלי?"
נורית נמסה כשהוא קורא לה כך. כל הצרות של היום נעלמות. בין אם היה זה יום שגרתי ורגוע או יום מלא עצבים בגלל ויכוחים עם גורמים עוינים.
"אתה יודע, הצרות הרגילות. הבוס המעצבן, העבודה המשעממת... שטויות. העיקר הגעתי הביתה, אליך".
"התגעגעת?"
"מאוד".
"כמה?" אלון כמו ילד קטן עם הרעב שלו לתשומת לב שלה. הוא מקסים בעיניה, ביכולת שלו להיות כן ולהודות שהוא זקוק לה, למילים שלה, לאהבה שלה אליו. להיות זקוק לאדם אחר בעיניה זו גדוּלה. להודות בכך, זו זכות אדירה.
"חשבתי עליך כל היום. זה בערך מה שמחזיק אותי בזמן האחרון, לדעת שאני מגיעה הביתה ואתה שם..."
השלב הזה בו אפשר להתרווח לאחור ולנשום עמוק הגיע. אין יותר משחקים, חצאי אמיתות, תירוצים, הצגות וכל הדברים המגעילים של ההתחלות. הם יחד, אוהבים עד השמיים, ונורית לא מתביישת לצעוק זאת.
נורית מצאה גבר שאוהב אותה והיא אותו. הוא רגיש, מצחיק אותה עד דמעות, שנון, חכם, והיא יכולה להמשיך לדבר עליו לנצח. ככה זה שאוהבים, מסתבר. הכל נראה מושלם, ודבר לא יגרום לך לחשוב אחרת. אלון מושלם בעיניה, וזה לא בגלל שאינה רואה את מגרעותיו, אלא בגלל שהיא אוהבות אותן ומקבלת אותן.
"מתוקה שלי, בואי אליי לחיבוק".
נורית מטורפת עליו, פשוט כך.
"התגעגעתי אלייך, לגוף שלך, לריח שלך. תני לי להסניף אותך כמה דקות".
הוא יכול מצידה להסניף אותה כל החיים, נורית הגיעה לגן עדן, ודבר לא חסר לה.
"מה שלומך?" היא בכל זאת מנסה להתעניין.
"עזבי, את יודעת - כרגיל".
זו הפכה להיות הבדיחה הפרטית שלהם. אלון הוא אדם של "כרגיל". נורית היא זו המספקת את הסערות, והוא את השיגרה הרגועה. היא אשת הקצוות, והוא היכה שורשים באמצע. במקרים חריגים מאוד בחייו, שאינם קשורים אליה, הוא חש בצורך לשנות תשובתו מ"כרגיל" לסיפור. הוא עצמאי, החברה שלו מתנהלת בצורה טובה, הוא כל היום חופשי לעשות מה שעולה על רוחו, יש לו מנהלים שהוא סומך עליהם. החיים מחייכים אליו. לא היה חסר לו דבר, אבל כשנורית הגיעה הוא הבין שהיה חסר לו הדבר הכי חשוב.
נורית לא זוכרת מתי ישנה פעם אחרונה, מניחה שזה היה לפני שהכירה אותו. כל היום היא מסתובבת כמו זומבי, תירוץ עלוב לאדם חי, רק כדי להגיע הביתה אליו. מהרגע שהיא נכנסת, עד הרגע שהיא יוצאת לעבודה הם לא נפרדים. מחוברים באצבעות. לא יכולה בלעדיו, קשה לה. צריכה אותו כל הזמן, בכל רגע נתון.
ארוחות משפחה הפכו לעינוי, כך גם חגים וחברים. הכל נראה לפתע כמו אויב המדינה. כל מה שמחייב אותם להתנתק זה מזו קשה להם. חיי החברה שלהם התמעטו וירדו לכמעט אפס. אנשים מפרגנים, אבל בכל זאת מרימים גבה בתמיהה. ההתחפרות הזאת בבית לא ממש בריאה, לדעתם. החיבור אליו נראה להם מעט חולני, למרות שהם משתדלים לא לומר זאת יותר מדי פעמים. אם טוב לה, הם שמחים. גם אם זה משהו שלא בהכרח נראה להם נכון או בריא, סוג של בריחה מן המציאות.
הוא לא החסיר ממנה פרט בנוגע לכיבושיו
כשהכירו, אלון היה מה שקרוי בפי העם "רב-שגל". למעשה בהתחלה הוא עדיין היה כזה, עד שהתאהב בנורית. הוא זיין כל מה שזז, והרבה שגם לא זזו. נורית לא נרתעה מזה, כי הוא סיפר לה הכל, תמיד. לא הסתיר ממנה דבר והיא ידעה, שלא משנה מה, הוא משתף אותה בכל היבט בחייו והיא יכולה לסמוך עליו. הוא לא החסיר ממנה פרט בנוגע לכיבושיו.
לפעמים הוא עדיין מרגיש צורך לכיבוש קטן פה ושם, היא מקבלת זאת בהבנה ואהבה. הגוף כואב לה מזה, ואיתו גם הלב, אבל כל עוד היא יודעת שאלון תמיד חוזר אליה - היא מוכנה לספוג הכל באהבה. איתה הוא עושה אהבה, הוא תמיד אומר לה. עדיף לדעת מאשר לחיות בשקר.
אלון אוהב סקס פראי וחזק. לפעמים היתה מבקשת ממנו שיזיין אותה כמו שהוא אוהב, אבל הוא לא היה מסוגל. הסביר לה שהוא אוהב אותה יותר מדי בשביל לשכב איתה כמו שהוא שוכב איתן. איתן זה זול, נועד לפורקן ותו לא. עם נורית זה משהו אחר והוא לא רוצה להכתים את זה.
הסקס ביניהם מושלם. נורית מעולם לא חוותה סקס מדהים כמו עם אלון. תמיד מחכה לה, תמיד דואג לה ולהנאתה, תמיד רוצה רק מה שטוב לה. הוא אוהב שהם גומרים ביחד, אין דבר שמקרב ומחבר יותר מזה. כמה שהוא צודק. הוא לא נרדם לה מיד אחרי, אלא לוחש לה מילות אהבה ומחכה עד שתיתן את האות כשהעיניים כמעט נעצמות.
אפילו המריבות שלהם מלאות תשוקה ואהבה
יש ביניהם חיבור מושלם, אפילו כשהם רבים. המריבות מלאות תשוקה ואהבה. יש מריבות שבאות מתוך רוע טהור, כוונה לפגוע ולהכאיב, ויש מריבות אוהבים. הן שונות, גם אם לאדם מהצד הן נראות ונשמעות אותו הדבר. קשה להם לכעוס זה על זו לאורך זמן. פעמים מעטות זה נמשך כמה ימים, בהם שניהם עברו גיהינום. תמיד אחד מהם היה חוזר לשני בחיוך ומבקש סליחה. קשה לכעוס על אדם שאוהבים, בטח ובטח כשהכעס בסופו של דבר רק פוגע בהם.
סקס הפיוס הוא הסקס הכי טוב, ומי שלא מבין זאת מפסיד את החלק הכי מהנה בזוגיות, היא אומרת. אלה הפעמים הבודדות שהיא זוכה לקבל קצת מאלון האחר, החייתי יותר. על בסיס קבוע נורית מניחה שלא היתה נהנית מכך, כי היא אוהבת עדין ורך. אבל אחת לכמה זמן, בעקבות מריבה, זה בדיוק מה שהיא צריכה.
כמובן, יש גם נקודות בלי אור, כמו בכל קשר. לא הכל מושלם, ויש רגעים שנורית כמעט נשברת, רוצה לחתוך הכל, לקום ולא להביט לאחור. הפעמים הקשות ביותר, שמאיימות לשבור אותה, מתרחשות בזמן המשחק המקדים שלהם. הוא מגיב למילים שלה בשניות והיא לשלו. הם נמשכים בטירוף אחד לשניה ושום דבר לא עוצר בעדם. מלבד כוחות טבע שמתערבים אחת לכמה זמן.
נורית רוצה אותו כל כך, מרגישה כבר מוכנה בכל היבט אפשרי, הגוף שלה צועק לו, המילים שלה מחזקות את מה שהגוף מרגיש, והיא על סף טירוף חושים מוחלט. ואז זה קורה.
לפתע, בלי שום אזהרה, נהיה חושך מוחלט בבית.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!" הצעקה שלה חותכת את דממת הלילה.
היא מתחילה לרוץ בבית, מנסה להבין אם מדובר בפקק שקפץ, או בהפסקת חשמל כללית. הרגעים האלו, של חוסר הוודאות בחושך, הורסים אותה ואת בריאותה. היא רוצה לשבור, לזרוק ולהרוג כל דבר שנמצא ברדיוס שלה. לתלוש שערות, להכאיב, ופשוט להפסיק להרגיש.
הרגעים האלה, שאינה יכולה לדבר איתו, לדעת מה קורה איתו, שניה לפני שהם עושים אהבה. מביטה במחשב בסלידה ומיאוס, המסך נמצא בסכנת הכחדה, והיא צריכה לתרגל נשימות בשביל לא לאבד שפיות.
ברגעים האלה נורית מבינה למה כולם חושבים שזה חולני, האהבה שהיא מפתחת לקופסה הזאת שמכילה את אלון. כמה נזק יש בזה, בתלות הבלתי מעורערת בטכנולוגיה ובחסדי חברת חשמל. בחיים בתוך קופסה.
אין יותר משחקים, חצאי אמיתות, תירוצים, הצגות
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
