4 יחידות ספרות

רישיון לעגוב

 כבר ב"כסף קטלני", הספר הראשון בסדרה של לי צ'יילד, סגרנו על זה שלג'ק ריצ'ר יש חיים מושלמים. אין לו שום מחויבות בעולם, והוא אפילו לא עושה כביסה: את הבגדים המשומשים הוא פשוט זורק (אחרי ארבעה ימים, וכולנו תקווה שלפחות בדאודורנט הוא משקיע) וקונה חדשים. חוץ מזה הוא גבוה וגברי, וכשצריך לירות הוא יורה, לא מדבר. והכי מושלם, זה גבר שאורב לאקסית שלו מאחורי פח זבל, וכשהיא מציעה לו להתקלח לפני שהוא מביא בה, הוא מסביר לה שזה היה זבל מאוד נקי.

ריצ'ר מתנהל לפי חוקי הגברים האמיתיים: כשצריך אותו הוא בא. וב"הצלף" צריך אותו באינדיאנה, כשג'יימס בר — צלף שחיסל חמישה אנשים סתם ככה — אומר בחקירה שהוא ידבר רק איתו. אז ריצ'ר עוזב את מיאמי כדי לרחרח באינדיאנה, ומגלה שכרגיל בספרי מתח טובים, שום דבר איננו כמו שהוא נראה. ואז העלילה מתחילה להסתבך ובסוף להתבהר, ולמרות שיש לא מעט דברים מופרכים (שדרנית חדשות בקרב יריות?), זה ממש־ממש כיף.

הצלף, לי צ'יילד, הוצאת קוראים

אהבת? תתחיל לקרוא את כל הסדרה מההתחלה. נו, קדימה, אין לי את כל היום

תקדישו לה זמן

בניגוד למה שקורה פה בדרך כלל, הפעם מדובר בספרות. לא השיעור המעפן, אלא הדבר שמפריד בין ספרים אמיתיים עם תוכן ומשמעות לעוד מותחן שמעביר טיסה. עדיף לקרוא אותו על הספה בלי טלוויזיה ברקע, ובאמת להקדיש לו את הדבר הזה שהיא רוצה ממך כל הזמן. איך קוראים לזה, תשומת לב.

הסיפור של ריקרדו והילדה הרעה (בספרדית זה נשמע יותר טוב) הוא הקטע המוכר של התאהבות חד־צדדית שנמשכת שנים. ההתאהבות הזאת לא נגמרת כי הילדה הרעה מגיעה מדי פעם כדי להוסיף עוד קיסם למדורה, ולדאוג שהאהבה של ריקרדו תישאר ברקע — למרות שכרגע היא עסוקה עם גבר אחר. ריקרדו, מתרגם פרואני שחי בפריז, ממשיך לחיות את חייו סביב הגיחות המזדמנות של הילדה הרעה. ולמרות שהוא לוזר פתטי, אי אפשר שלא להיות לטובתו.

תעלוליה של ילדה רעה, מריו ורגס יוסה, הוצאת אחוזת בית

אהבת? קרא את "שבחי האם החורגת" של מריו ורגס יוסה. וכן, שם הוא מביא באמא

מביא את הגנבה

אין דבר מוצלח יותר מספרים שגורמים לך להתרגש, ואין דבר מביך יותר מספרים שמנסים לגרום לך להתרגש. לשמחתנו, "גנבת הספרים" שייך לקטגוריה הראשונה: הספר הזה יגרום גם לקשוחים שביניכם להזיל דמעה. מומלץ להחזיק בצל ליד המיטה בתור אליבי.

הסיפור הוא על ילדה קטנה שחיה ב־1939 בגרמניה (ולא, היא לא יהודייה). הכל מסופר מנקודת מבטו של מלאך המוות, כך שאפשר לנחש שזה ייגמר בבכי, אבל עד שתגיעו לשלב הזה תהיה גם ההרגשה החמימה הזאת שאומרת "וואו, איזה ספר". אפילו מר מוות מצליח לצאת פה רגיש ומעורר אמפטיה, ובכלל, הדמויות וההתנהלות שלהן גורמות לתחושת אופטימיות נעימה. ואם ספר על גרמניה הנאצית עושה לנו חם בלב, אולי כדאי שכבר ניקח פודל ונסגור עניין.

גנבת הספרים, מרקוס זוסאק, הוצאת אופוס

אהבת? סע לנווה תרצה, גם שם יש גנבות ובכי

עוד שנה של כדורגל

יש בספרים של אשכול נבו משהו ששם את האצבע על הנקודה. משהו שגורם לך לקרוא כל מילה ולהגיד "וואלה", כי גם אצלך זה ככה, רק שאתה לא יודע להגיד את זה יפה כמוהו, אז אתה עובד מונית במקום לכתוב רב־מכר משלך.

"משאלה אחת ימינה" שם אצבע, או זכוכית מגדלת, על מה שנקרא "החברות הגברית" דרך סיפור של ארבעה חברים. הכל מתחיל במונדיאל, כשבין הפיצוחים ל"לאאא, מה הוא עושה עם הכדור" מציע עמיחי שכל אחד מהחבר'ה ירשום על פתק איפה הוא רוצה להיות בעוד ארבע שנים. ארבעתם, בני 28, מחליטים ללכת על זה ולראות מה יקרה. ובסוף קורים לא מעט דברים: גם ליובל שהוא הגיבור, ולעמיחי הנשוי שעוד לא ממש מצא את עצמו, ולאופיר הפרסומאי שכמו כל הפרסומאים לא באמת רוצה להיות כזה, ולצ'רצ'יל שהוא מניאק (ולא רק כי הוא עורך דין). כמו הקודם של נבו, גם הספר הזה כתוב בדיוק כמו שצריך — אולי חוץ מהסוף — ואתה לא רוצה לעזוב אותו עד העמוד האחרון.

משאלה אחת ימינה, אשכול נבו, הוצאת זמורה ביתן

אהבת? קרא את "ארבעה בתים וגעגוע". של אחד, אשכול נבו