את אהבת קרוסלות. אהבתי אותך אוהבת קרוסלות
אף פעם לא הבנתי את הביטוי "הלכה לעולמה". חשבתי שהעולם שלך נמצא פה איתי. לא תיארתי לעצמי שיש לך עולם משלך שדורש אותך. אילו היית כאן, אולי היית מסבירה להם שגם הם בקרוסלות, עסוקים בניסיונות להשיג לעצמם תנופה, מבלי לשים לב שהן מובילות שוב ושוב לאותה נקודה
"מה קורה איתך, הכל בסדר?"
"מה זה? ממ... מה?" התנערתי והפניתי מבט אל אילן.
"אל מי אתה מדבר שם? שוב ממלמל לעצמך?"
"לא... אני, אני סתם, באמת", חייכתי. "מה קורה? סיימת?"
"יצאתי כדי לומר לך שזה יקח עוד כמה דקות, טוב?" הוא חזר ונבלע בפתח חנות הספרים, מותיר אותי עומד על המדרכה, בוהה בקרוסלה המסתובבת בגן המשחקים שמעבר לכביש.
את אהבת קרוסלות. אהבתי אותך אוהבת קרוסלות.
ביום האדיש ההוא, הוציאו אותנו לשטחי האימונים. המפקד לקח אותי הצידה ורמז לי שכשחוש ההומור מקדים את שיקול הדעת, יש לזה מחיר. את אהבת את הבדיחות שלי. מעולם לא גבית ממני עבורן מחיר.
בראש גבעה נפרש על פניו חיוך, ולפנינו נפרש מרבד קוצים סגלגל. זה היה כל כך יפה.
"השדה הזה לא מוצא חן בעיניי. אני לא אוהב סגול. סגול זה צבע לא גברי". משמעות דבריו היתה ברורה. במשך שעה זחלתי הלוך ושוב על מצע מאות הסיכות הסגולות, שננעצו בי מבלי לשרוט את חיוכי הנסתר. ידעתי שבסוף השדה הזה, בסוף השבוע הזה, את מחכה לי, אולי לבושה בחולצה הסגולה שקניתי לך בסתם יום של חול.
אחר כך, קצין דיבר עם סמל. סמל דיבר עם סמל אחר. מישהו אמר "קרה משהו בבית" ואוטובוס אדום-לבן נשא אותי לאורך דרך, שבסופה המתינה לי התחלה של אינספור סופים.
אף פעם לא הבנתי את המלים האלה, "הלכה לעולמה". חשבתי שהעולם שלך נמצא פה איתי. לא תיארתי לעצמי שיש לך עולם משלך שדורש אותך.
אני אמרתי שאני אוהב סרטי אקשן. את השבת לי שאת אוהבת קרוסלות. זמן רב תרתי את גני העיר הענקית הזאת וחיפשתי עבורך קרוסלות. אחר כך הגשתי לך מעטפה ובתוכה מפת העיר עם שבעה עיגולים בטוש אדום. שבע קרוסלות מצאתי עבורך, שלא תצטרכי לחפש.
בכל אחד משבעת הימים אחרי ש... אחרי שנפרדנו ממך, פקדתי אחת-אחת את הקרוסלות שלך. הנחתי גוף נערי-גברי על כיסא פיברגלאס ילדותי – אדום, כתום, סגול... והסתובבתי.
תמיד התהדרת בשלל צבעי גן ילדים. היום כולן עוטות צבעי סתיו. לפעמים נדמה לי, שאני עדיין סובב במעגלי הקרוסלות שלך.
כל מה שגדל בי מאז חסר אותך. זיפי זקן חדש, ציפורניים. קצוותיי שמעולם לא זכו להכיר אותך. קצוותי החדשים, שאת זרה להם ושתוחמים את מה שבמובן מסויים לעולם יהיה שלך.
הכרתי אותך לפני שלומדים להחליף תמונות במייל
הכרתי אותך כשעוד יכולנו לאהוב בזכות תמימותנו, בזכות מילה שחרגה מעיתוי מושלם, בזכות חיוך פתאומי ולא על אף. לפני שלומדים להחליף תמונות במייל, לתזמן חיוכים ולהתהדר בתארים. התבגרתי מאז והפכתי לגבר אמיתי. היום אני חלק מעולם שסופר כוסות קפה וסוחר במחוות. את האחרונה שאהבה אותי בעבור תמימותי.
פעם, כשלמישהו אבדה אהבה, הוא פשוט כאב. היום, אתה צריך לשאול את עצמך "מה עשיתי לא בסדר?". פעם, יכולנו לחייך חיוך חסר דאגות. היום, כולם טוענים שהם רוצים לפרוש כנף, אבל מחפשים יציבות. מי שחיוכו נראה חסר דאגות מיד חשוד במשהו. למשל, בחוסר יציבות.
אילו היית כאן, אולי היית מסבירה להם שגם הם ישובים בקרוסלות. כל כך עסוקים בניסיונות להשיג לעצמם תנופה ועוד תנופה, מבלי לשים לב שהן מובילות אותם שוב ושוב אל אותה נקודה.
בהתחלה אמרו לי "אתה יודע שהיא היתה רוצה את הטוב ביותר בשבילך". לפעמים, כשהעולם הזה מבלבל אותי, אני מתחיל לחשוש שאת מה שהיה הטוב ביותר בשבילי איבדתי שם, בין השחור לבין הלבן של איזה מעבר חצייה, באיזה כביש, באיזו עיר, שיושבים בה שבעה גנים עם קרוסלות. אבל אני יודע, שפשוט יכולנו לאפשר לעצמנו להיות תמימים.
אני משתדל לכבד אותך בהיותי האדם שאהבת בי, אבל למה שאהבת בי כבר אין ביקוש בשוק, וזה שוק לכל דבר. גם כאן, צועקים עליך שאסור לגעת בסחורה, אבל מציעים לך לטעום מבלי לקנות. גם כאן יורד מחירם של אלה שנותרו על הדוכנים בסוף היום. גם כאן, מבטיחים לך ש"רק היום", אבל כך היה אתמול ויהיה גם מחר. זה כל כך שונה ממה שהכרת לי.
אז אני מתחבט בינך ובינם. רבות אני רוצה אליך, אבל את כבר אינך.
אני יודע שכתבתי דברים שחוטאים ברגשנות יתר, אבל האמת היא שחשבתי, שאולי הגיע הזמן שארד מהקרוסלה שלנו. תמיד אזכור שאהבת אותי בעבור משהו שמאוד שמחתי להיות.
יש לי חיוכים חדשים, שלצערי לא זכית להכיר
במקום להיעצב, אני בוחר לצחוק גם את צחוקייך שלא הספקת. אני בוחר לחייך אותך אל העולם. אותך, אבל גם אותי. יש לי חיוכים חדשים, שלצערי לא זכית להכיר. נראה לי שכדאי שאת תשבי בקרוסלה כמו שתמיד אהבת, ואני אניח שתי רגליים איתנות על הקרקע, ורק אוודא שאת ממשיכה להסתובב.
אני פשוט נתקל בהן לפעמים, מסתובבות מעבר לאיזה כביש. הן מזכירות לי אותך צוחקת אותי. ניצבת מולי.
בשלמות תמימוּתך.
בשלמות תמימוֹתך.
לפעמים נדמה לי, שאני עדיין סובב במעגלי הקרוסלות שלך
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
