קט פייט

אוקיי, תראו: המטרה המקורית של המבחן הזה היתה לבדוק אם היגואר XF החדשה היא יגואר. ברור שטכנית התשובה היא כן - ה-XF היא היגואר הצעירה ביותר, המחליפה של ה-S טייפ - אבל לנו היו ספקות. למשל בנוגע למראה: בחברה טוענים שמדובר בסנונית ראשונה של קו עיצובי חדש, שמתנער מהמראה הקודם והמתיישן, אבל מבחינתנו היא נראתה קצת רגילה מדי. יש לה סטייל, אין ספק, אבל במבט חטוף על הכביש קל לבלבל אותה עם מכונית אחרת. למשל עם הב.מ.וו סדרה 5 החדשה, עם לקסוס, ואפילו - ככה מרחוק, ורק לרגע - עם הגירסה האחרונה של הפורד מונדאו. יסלח לנו אלוהים על ההשוואה האחרונה, אבל על רקע דגמי ה-XJ הקלאסיים או ה-XK הספורטיביים, ל-XF יש צללית שמאוד קל לערבב ולשכוח. בקיצור, חשדנו שאין לה את זה. את היגואריות.

עכשיו אתם בטח שואלים מה זה בכלל יגואריות. ובכן, אתם יכולים לענות בעצמכם: אם תבדקו רגע מה עולה לכם בראש כשאומרים "יגואר", תגלו את התשובה. ברוב המוחלט של המקרים היא תכלול את המילים ספורט-אלגנט, עור, עץ, יוקרה, אלפיון עליון, בריטי, סטייל, וצפונבון מניאק עם אבא מליין. ככה זה עם מותגים מיתולוגיים: יש סביבם הילה מאוד מסוימת, ואנחנו באנו לבדוק אם זאת של ה-XF זוהרת בצבע הנכון. כדי לחזור עם תשובה רצינית נזקקנו לנקודת ייחוס, איזה יגואר קלאסית להשוואה. ומה יותר יגוארי מה-XK קופה, התגשמות הפילוסופיה של היצרן הוותיק הזה.

אבל רגע. לפני שנדבר על חתוליות השוואתית יש לנו פינה לסגור: איך זה שאמרנו באותה נשימה פורד ויגואר.

תהיה רגוע

במפגש ראשון פנים מול פנים, ה-XF מגלה פרטי עיצוב שבכל זאת מפרידים אותה בעדינות מעדר הסדאנים המפוארים. הנה, כבר טיפה יגואריות: נגיעות של ניקל פה ושם, גג קמור סטייל מכונית קופה, גריל מתכתי, גל שרירי על מכסה המנוע.

השוני החמקמק ממשיך בתוך המכונית. אין בה תחושה ייחודית ואחרת לגמרי, אבל הטעם הבריטי האנין ניכר מכל פינה: מושבים מרופדי עור, משטחי אלומיניום, ודיפונים מעץ שמגיע ממטע ייעודי לצורך בקרת איכות וגוון אחיד. תא הכפפות, האורות הפנימיים, המסך המרכזי - הכל נשלט באמצעות מגע אצבע מרחף וקליל. כפתור ההתנעה פועם באור אדום עמום, בקצב פעימות לב. כשלוחצים עליו באה ועולה לתוך כף היד חוגה מתכתית: זה בורר ההילוכים. שלושה קליקים ימינה, מצב D, ותן לה בגז.

כאן נעשה רגע הפסקונת כדי לציין שלמבחני דרך של "בלייזר" יש פורמט די ברור. לוקחים את המפתחות, אומרים יפה תודה, גולשים החוצה מהחניון של היבואן, מוודאים שאין קשר עין, דוחפים את דוושת הגז עד הרדיאטור - ולא מרפים עד למחרת. העיקרון שבבסיס השיטה הזאת אומר שאם לא הרגשת את זה בפצצות הגז של השעה הראשונה, זה לא מספיק מעניין בשביל לכתוב עליו. סתם, אין לנו עיקרון: אנחנו פשוט חזירים על הגז. ובתור חזירים שכאלה, היה קל לפספס את ה-XF.

XF

XK

היום התחיל ביעף יירוט מזרחה, על חוצה שומרון, כשנהג הצללים שלנו ר' נוהג ב-XK ואני ב-XF. ניסינו לצאת כמה שיותר מהר אל הכבישים הדלילים בתנועה של בקעת הירדן. על רקע רעשי רוח לא צפויים וקצת חזקים מדי למכונית במחיר שלה - החל מ-480 אלף שקל, כן? - מנוע ה-6V על 268 סוסיו האציליים הטיס את ה-XF במהירויות פליליות על פני ששת ההילוכים, עד הירידות של מעלה אפרים. שם, בסוויפרים אינסופיים על אספלט חלק ומשובש, הבקרות עבדו שעות נוספות. העניין הוא שהן עשו את זה בשקט ובלי דרמות; לי נשאר רק לכוון את ההגה אל בין גבולות הנתיב, והטכנולוגיה כבר עשתה את שלה בנימוס וביעילות. כל כך ביעילות עד שמר ר' היקר וה-XK היקרה יותר נעלמו לי מהמראות. זה היה השלב שבו הבנתי לראשונה מה המכונית הזאת מחפשת: ראש אחר. רגוע יותר.

אחרי שכל הקיטור התנקז מהראש והדם נשטף מהעיניים, התייצבתי על מה שנקרא קצב אצילי. גלישה נינוחה שבה כל העולם על הקטן שלך. אז חשפה ה-XF את יתרונותיה - את הנועם, את הנוחות, את האלגנטיות. מכונית פאר בגודל שפוי עם סביבת נהג מקסימה, מערכת שמע משובחת ונוחות נסיעה אלוהית. הייתי מספר לכם עוד קצת על הקטע הסולידי הזה, אבל בדיוק אז הגיע ר' עם ה-XK והתחלפנו.

תהיה מניאק

כשהבהמה האקסקלוסיבית שנקראת יגואר XK מכבדת אותך בנוכחותה, אין שום טעם לנסות לשחק אותה קול. אתה מקבל כבר ברגע הראשון, ישר לפנים, את העובדה שיש לך עסק עם מכונית GT היי-אנד. כזאת שנמצאת קרוב יותר לאסטון מרטין מאשר למרצדס 500LS, נניח. וזאת כבר נישה ממש לא מוכרת - לא לי, המושבניק הפרובינציאלי, ולא לכם, כי זה שאמא שלכם נולדה ברוסיה עדיין לא עושה אתכם אוליגרכים. פאסון כמו של ה-XK מבהיר לך מיידית שאתה אחד העם, אחרון פועלי הפרולטריון. למרות שהמפתחות ביד שלך, למרות שהיא שלך ליומיים של שיכרון חושים, אתה עדיין מרגיש לידה כמו ילד מחוצ'קן מקריית אונו שעומד קרוב מדי לחניה פרטית בסביון.

אם כבר הזכרנו את המפתח, אז הוא לא בדיוק מפתח: הוא יותר כמו מרעום קרבה. ברגע שאתה בטווח, לחיצת כפתור מאפשרת לך להתניע ולעוף משם. האמת היא שהמפתח/ שלט הזה הוא אביזר פשוט למראה, וכל משפחתית שנייה מגיעה עם משהו בסגנון, אבל יש הבדל אחד קטן ומהותי: כשאתה זורק את השלט הזה למישהו בנונשלאנט קשתי, אתה לא נותן לו מפתחות של רנו. אתה מעיף אליו באוויר מיליון שקל. קח מיליון, תביא את המיליון, איפה שמתי את המיליון. לא מתרגלים לזה.

גם לניחוח העור לא מתרגלים. ה-XF אולי מרופדת במינימום שלוש פרות, אבל ה-XK מפגיזה בפצצת סירחון עור בכל פעם שפותחים את הדלת. מי אמר שלכסף אין ריח. בפנים, בטח יחסית ל-XF, היא נראית אולד-סקול. סולידית, מחוונים אנלוגיים, תנוחת נהיגה שגורמת לך להבין מה ניסו להשיג המהנדסים של הפורד קאפרי/ אלפא ספרינט/ סובארו פשע. מושבים נמוכים. הגה ממוקם בול. קו חלונות גבוה. מכונית קופה, Gran Turismo, שזה תיור מפואר בעברית ו-GT בקיצור. גרנדיוזי ספורטיבי, מפנק, מנקר עיניים. ולחשוב שאיזה ג'פונזי מתחכם הדביק פעם את צירוף האותיות הקדוש הזה על סובארו אימפרזה.

כן נו, היגואר הזאת עשתה אותי סנוב. אבל ככה זה, יחס גורר יחס. הרי כשאתה בתוך המכונה הזאת, כל מי שיש לו בעיות בחיים - שזה בערך כולם על הכדור - מסתכל עליך בפרצוף עקום וחושב "מניאק". אז בסוף אתה נהיה מניאק. משייט בשקט אצילי על כביש הבקעה כשלפניך נוסעת לקסוס 400LS. לא פראיירית, יגיד לכם כל מי שמבין חצי דבר. אבל דרך השמשה של היגואר קולטים מקילומטרים שהיא יפנית. פשוטה. כשאתה חולף על פניה אפשר כמעט להריח את הסושי בטייק-אווי. זה אוטו שעלה חצי מיליון כחדש, ואתה לא סופר אותו. אפילו ב.מ.וו X5 נראית מתוך היגואר כמו טויוטה לנד קרוזר שהרגע גרר החוצה אופנוע ים מחוף הסירות בהרצליה. ככה סטייל יש בה.

ה-XK היא חוויה טוטאלית. זאת בטח לא המכונית הכי טובה בעולם, אבל זאת הרבה מכונית. מכל כיוון, מכל אספקט. מקסימה ומפנקת, עוטפת בעור ובזמש, מגרגרת כשבא לך ולוחשת כשעבר לך. יש לה הכל. מנוע 4.2 בתצורת V8, הנעה אחורית, שתי דלתות ארוכות, נענוע כזה של המרכב כשנותנים מכות גז במקום, צווחות מצמיגים ברוחב 30 ס"מ כשיוצאים מהמקום, ואגזוז כפול עם סאונד ישר מ"טופ גיר". כן, מה לעשות. בחתך האוכלוסייה שבו אשתך נוהגת בטויוטה קורולה, יש צלילי מנועים שאתה מכיר רק מהטלוויזיה.

תהיה פסיכי

מכונית ברמה של היגואר XK מלמדת אותך שאפשר יותר טוב. שככה רצית את זה, למרות שמעולם לא היה לך מושג מה לרצות. לגיר האוטומטי שלה, למשל, יש אופציה להחלפות ידניות עם מנופים על ההגה. אבל לא ממש צריך אותם, כי הגיר הזה עושה עבודה טובה יותר מ-95 אחוז מהנהגים, כולל אותנו. מתוזמן מעולה, מעביר חלק ומוריד את הכוח אחורה מתי שתרצה, כמה שתרצה, וקצת יותר. עבודת המתלים הספורטיביים מצליחה לתת תחושה שהצמיגים הם בעלי חתך גבוה לטובת שיכוך ונוחות, למרות שבפועל הצמיגים רחבים ונמוכים וספורטיביים. כמעט לא הגיוני, אבל מתברר ששילובים מענגים כאלה בין תכונות מנוגדות נפתרים כבמטה קסם טכנולוגי כשיש לך ים כסף.

מלמעלה למטה: יגואר XF, יגואר XK, הקריירה של גדי סוקניק 

המנוע שלה הוא תענוג צרוף. 300 כ"ס זה לא הספק רציני למנוע בנפח הזה, בטח במכונית עם נטיות ספורטיביות, אבל הנתון המתון הזה הוא שהופך את הכוח לזמין כמעט כל הזמן. המנוע לא מתאמץ ולא קופץ מעל הפופיק כדי לתת את מה שיש לו; אם יש לך V8 בנפח 4,200 סמ"ק, אין סיבה לדחוס את ההספק בקצה הסקאלה. אפשר לשפוך ים של כוח ומומנט לאורך כל טווח הסל"ד. אפשר לשמור על אופי נעים. כזה שמאפשר לך לצאת מהמקום בגלישה שקטה ולהתייצב על 110 בלי להילחם בעצמך להאט כל הזמן. הרי הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות זה להאט.

תחת הפצצות גז כבדות, מהסוג שיוצא לפועל רק כשאתה לא משלם על הדלק, היגואר הזאת היא פשוט טריפ. עושה צמרמורות בכל הגוף, מאיצה את הדופק כמו שחשבת שכבר אי אפשר להאיץ את הלב השחוק שלך. מציפה בתחושות של התרגשות ראשונית, של חוויה ילדותית, בתולית. ואז, בדיוק כשאתה חושב שאי אפשר יותר, אתה רואה את כפתור הביטול של ה-DSC.

במילים שלמות זה Control Stability Dynamic, מערכת שתפקידה לשמור על האוטו בחתיכה אחת כשיושב קוף מאחורי ההגה. היא מזהה החלקות (היגוי יתר ותת-הגוי), ומונעת מהרכב לצאת מקו התנועה באמצעות שליטה ממוחשבת על כל בלם בנפרד, יחד עם הפחתת כוח מנוע במקרה הצורך. הכפתור ששולט במערכת נמצא ליד בורר ההילוכים, ולחיצה קצרה מכניסה אותה למצב ביניים שמרשה לך להרגיש קצת גבר. זה אומר שהמכונית תורשה להחליק מעט תחת בלימה או העברת משקל, אבל לא על הגז חלילה. אלא שכדי לאפשר ל-XK להתבטא כראוי ובלי מגבלות על הגז - שזה אומר, לתמימים שביניכם, ערמות של עשן מהצמיגים האחוריים - יש צורך בניתוק מוחלט של המערכת. וכדי לנתק אותה צריך להחזיק את כפתור ה-DSC לחוץ במשך 13 שניות תמימות.

עכשיו, מעבר לזה ש-13 הוא מספר מחורבן, אלה 13 שניות של שקט במכונית. 13 שניות שבהן אתה יושב שם עם האצבע על הכפתור וחושב טוב-טוב אם אתה באמת רוצה לעשות את מה שאתה עושה כרגע. זה הזמן להרהר בתג המחיר מעולם הנדל"ן (840 אלף שקל לגירסה הכי בסיסית), בהספק הבריא ובמומנט המופרך, ביכולות שלך בתור נהג. אפילו על איכות הסביבה יש לך זמן לחשוב. וכנראה שזאת בדיוק הכוונה: שתראה נכונות אמיתית, אחרי שחשבת על הכל. ואולי 13 השניות האלה הן בכלל הזמן שלוקח ליידע בחיוג מהיר את עורך "בלייזר", מנהל מותג יגואר ישראל ומד"א לגבי מה שאתה עומד לעשות: שטות טוטאלית עם מכונית-על. מה שבטוח, אם לא השתפנת והחזקת את הכפתור לחוץ למשך כל הזמן הנדרש, פתאום אתה שומע "פינג" רך ויגוארי כזה שמסב את תשומת לבך אל לוח השעונים, שמציג עכשיו את הכיתוב: off DSC. ברוך הבא למסיבה.

תהיה מסכן

אין לי דרך לתאר לכם איך מרגישים כששורפים 300 כ"ס דרך הגלגלים האחוריים של מכונית במיליון שקל, שנוסעת בחושך אפופת עשן לרוחב הכביש בהיגוי יתר. דמיינו את הג'וי-רייד הכי מופרע שלכם בתור נערים ששתו את האוטו של אבא לפני הרישיון, ותכפילו. עכשיו תכפילו עוד פעם.

ה-XK היא מסוג המכוניות שתופסות אותך בגרון וגורמות לך להבין כבר בגז הראשון שזה יסתיים בדמעות. שדבר כזה לא יצא לך לפגוש עוד פעם, ושאתה אשכרה תבכה כשתיאלץ להחזיר אותה. מכונה חלומית שמשכיחה ממך את היומיום ומוחקת את המציאות. יגואר כזאת.

עכשיו השאלה היא כמה מהיגואריות הזאת יש ב-XF החדשה. ובכן, בסופם של יומיים מהאגדות אנחנו יכולים לספר לכם שב-XF החדשה יש הרבה מהחומר הטוב. היא באמת יגואר, ללא ספק; בגירסה עם מנוע ה-4.2, שמגיע ישר מה-K, ה-F תצליח להיות אפילו יגואר מאוד מגניבה. אבל היגואר XF לעולם לא תהיה יגואר כמו היגואר XK קופה.