כשמ' מחפש עבודה
דו"ח ה"אגודה לזכויות האזרח" פורסם אמש וחשף אפלייה קשה בתעסוקת ערבים, מזרחיים ונשים. אך מה קורה כשצעיר חרדי מגיע לראיון עבודה? טלי פרקש עם סיפורו הדימיוני של מ'
מכוני הכשרה שונים המיועדים למגזר החרדי צצים על בסיס שבועי. כל מוסד אקדמי ישראלי המכבד עצמו כבר פתח שלוחה "חרדית" למספר מסלולים מבוקשים. ממש חזון אחרית הימים, נוסח "כנס קיסריה". לכל החוקרים, סטטיסטיקאים, ויועצי המשק נדמה, כי ברגע בו ינופף הבוגר הטרי בתעודה מייד יתרחש המהפך המיוחל. הצעות עבודה יגיעו כבמטה קסם והתוצר הלאומי ירוויח עוד משלם מסים טרי. אך מה באמת קורה "רגע אחרי"? זה כמו שאומרים אצלנו, פרשה אחרת לגמרי.
מתוך אין ספור שיחות קיטורים, בדיחות עצובות-מצחיקות וסיפורי יאוש ומצוקה אמיתיים בהחלט, נולד האב-טיפוס החרדי של מחפשי עבודה. חברים, הכירו את מ'. הוא סיים בהצלחה בקיץ האחרון לימודי תוכנה מפרכים באחד ממרכזי ההכשרה החרדים. אך עליו ועל חבריו האמיתיים לעבור בדרך לעבודה הנכספת "שלושה מעגלי סינון".
אם נהיה בוטים, נסכם אותם במילה דוגרות אחת, אמיתית וקשה- אפליה.
מסגרות או לא להיות
מ', בניגוד לרבים מהמגזר, סירב להשתתף באחת ממסגרות התעסוקה המאורגנות, שמקיימות חברות גדולות במשק לטובת המסיימים החרדים. מ' העז לדבר על שכר שאינו הולם. לדרוש רכב-עבודה, פלאפון ועוד כל מני בקשות "מוגזמות" לענף ההיי-טק. אז אמרו למ' יפה שלום. כיום, הוא מודה בפה מלא, שאם היה יודע על הקושי למצוא עבודה בשוק החופשי לאדם "במצבו". כלומר: א. חרדי ב. דוס ג. שחור (ד. בחר את הכול). אולי היה, עושה לעצמו טובה ונשאר במרכז התעסוקה. אבל מ' רצה יותר.
המוקש הביוגרפי
חמוש בתעודה הנכספת, החל מ' לשלוח קורות-חיים לחברות תוכנה בשוק. אך לצערו, אי אלו פרטים ביוגרפים עוררו את בהלתן של נשות כוח האדם. המצב המשפחתי - "נשוי פלוס 4". עורר גלי צחוק אי שם בפינת הקפה. "הוא 'כולה', בין 29", ציינה מהנהלת חשבונות בחישוב זריז, "טוב עזבי הוא לא מתאים לנו".
בחברה השנייה, התעכבה פקידת המנכ"ל על - "שנתיים בישיבה גבוהה - 'חברון'. נראה לי מתנחל", אמרה בידענות, כצופה אדוקה בחדשות ערוץ 2. "נו, אלי", עדכנה את הבוס העסוק, "הוא מאלה שרבים עם החיילים על בתים של ערבים". ובלי להקדיש מחשבה נוספת על טעות אפשרית, ערכו קו"ח האומללים, היכרות קרובה עם מגרסת הנייר החדשה, גאוות המשרד.
"הראיון"
החודשים חלפו, מ' כבר אמר נואש, אך סוף סוף נראתה תקווה באופק. הבוס הקרבי בחברה מס' 39 דווקא אהב את הרעיון שמ' שירת בנח"ל החרדי. בניגוד לחבריו, שלא זכו לעבור את משוכת השירות הצבאי "כהלכה", מ' זכה בקרש קפיצה אולטימטיבי בזכות השירות המסור בבקעה.
אך מהר מאוד התברר למנכ"ל המאוכזב כי מ' לא יוכל לשתף אותו בסיפורים על הפקידה הפלוגתית (היה פקיד). והתקשה להתפייט על חינניותם הרבה של המדריכות בשיעורי מורשת קרב שהיו, למרבה הצער, גברים. בקיצ'ר מ' לא התגלה "כאח למסטינג" עליו חלם. והבוס המאוכזב ימשיך לחפש מועמד קרבי אחר.
למזלו של מ', סמנכ"לית שיווק נמרצת בחברת היי-טק קטנה ובועטת דווקא אהבה את הרעיון של תוכניתן - דוס. "זה יראה טוב באתר החברה", החליטה. "תמונה עם הכיפה והפאות תעשה רושם טוב על המשקיעים שבדרך. נראה שאנחנו מחוברים לישראליות על כל גווניה". בראיון לא היססה הסמנכלי"ת החרוצה לשאול את כל השאלות "הקשות באמת". "יפריע לך המחשוף של העובדות?, אם נזמין צ'יזבורגר לצהריים זה יהווה בעינך בעיה? "חקרה". אכן הגברת עשתה שיעורי בית.
מ' ענה שהוא מכבד את רצונם של הקולגות לחיות את חייהם כרצונם ומצפה ליחס דומה בחזרה. אך לצערו, זה לא הספיק. "אם נעשה ערב חברה ונזמין הרצאה של סקסולוגית כמו בשנה שעברה, תשתף?", כאן מ' מתח את הקו. "אני חושש שבמקרה כזה אאלץ להעדר", השיב. לאחר התייעצות החליטה בסוף החברה ללכת על המועמד השני, ולדימיר.
ומ'? מ' עדיין מחפש.