אחותי, את מפורסמת!

אחד ממושאי ההערצה המרכזיים כלפי דמותה האלמותית של קארי בראדשו, כמובן מלבד יכולתה המוכחת לבחור כראוי נעלי "מנולו" או "ג'ימי צ'ו", הן חברותיה הטובות - סמנתה, שרלוט ומירנדה, המהוות משענת לימי רווקות קשים, שברוני לב, אמוק קניות או תאוות מסיבות. במציאות נטולת מסך או תסריטאים, עצם קיומה של חברת אמת היא נכס המתבסס על התובנה שרק אישה יכולה להבין לנפש רעותה, והזכות לחלוק ימים של אושר או כאב יחד היא ללא ספק המצאה נשית מתגמלת.

אך מה קורה כשמוסיפים למשוואת הקשר מרכיב של סלבריטאות? כשמחצית מהצמד שייכת לנחלת הכלל, מצלמים אותה ללא הרף והסודות הכמוסים של חייה דולפים לא פעם למדורי הרכילות? במצב מורכב שכזה הבחירה הופכת לסלקטיבית עוד יותר, והצורך בקשר בלתי אמצעי עולה.

חברות הן נכס, לא רק על המסך. בנות "סקס והעיר" (צילום: גטי אימג' בנק) 

"היא לא דיווה, היא אחת משלנו"

כשמורן אטיאס הגיעה מבוישת ביום הראשון ללימודים בכיתה ב' בבית הספר "אילנות" בחיפה, קיבלה את פניה ילדה בשם עדי קליפר. כמעט 20 שנה חלפו מאז ימי הביצפר היסודי הממוקם על מורדות הכרמל, ואותה חברה עדיין שומרת על קשר עם הכוכבת העולה - גם כשהיא נודדת בין בירות האופנה בעולם, מנתבת את הקריירה שלה על ציר ת"א־מילאנו־לוס אנג'לס. "מהיום הראשון שהכרתי אותה כילדה בת שמונה הבנתי שכשיש לה מטרה היא תעמוד בה, אבל רק כשהגעתי לבקר אותה באיטליה בתחילת שנות ה־2000 קלטתי את קנה המידה של ההצלחה שלה", נזכרת קליפר ברגע בו הבינה שחברתה, שהייתה מוכרת עד אז רק במקומונים בצפון - הפכה לאושיה מפורסמת. "אני לא מעורה בכלל באופנה או במעצבים. אני זוכרת שכשהייתי אצלה ביום ההולדת היא סיפרה לי על רוברטו קוואלי ועל דולצ'ה וגאבנה, ואנשים היו עוצרים אותה שם ומבקשים ממנה חתימות. אפילו לקחו אותה לתכנית פוליטית לדבר בזכות ישראל. בהתחלה זה נראה לי הזוי, כי בארץ היא עוד לא הייתה מוכרת. רק אחרי הסרט הדוקומנטרי שעשו בערוץ 10 על סיפור הסינדרלה שלה והתכנית שהיא הנחתה באיטליה, קלטתי שפתאום מזהים אותה בארץ".

היה שלב שהרגשת שאת מאבדת אותה?

"לא, להפך, רק יותר התקרבנו. היא הראשונה שאני מתקשרת אליה ברגעי משבר, ואני יודעת שהיא תמיד שם בשבילי כדי לעזור. היא באמת נשארה בדיוק אותו הדבר, ואין שינוי מלבד העובדה שהיא סופרסטאר. מעולם לא קיבלתי תחושה שמעכשיו אני פחות חשובה. אני מכירה אותה כל כך טוב, שכשאני מתקשרת אני יודעת בדיוק מתי היא עסוקה, ואני גם תמיד יודעת שהיא תחזור אליי כשהיא תוכל".

איך התחושה ללכת איתה ברחוב בארץ?

"זה מצחיק ואפילו כיף. את הולכת עם מורן אטיאס - ואין לך בעיות. אנחנו נכנסות לכל מקום, הולכות, מבלות. תמיד באים אליה אנשים ואמרים דברים בסגנון של 'הבת שלי קופי את', ואנחנו מתות מצחוק מזה. בכלל, יש הרבה פרגון וחום כלפיה. הקשר עם הארץ ועם האנשים ברחוב מאוד חשוב לה, הרבה יותר מחו"ל".

איך לדעתך היא מתמודדת עם הפרסום?

"היא מתמודדת מעולה, ואני גאה בה. אני לא חושבת שאפשר לעשות את זה אחרת או טוב יותר. היא לא דיווה, היא אחת משלנו. אני לא מרגישה שאני מדברת עם 'מורן אטיאס' המותג".

מה את עושה כשאת מגלה אייטם לא מחמיא עליה בכלי התקשורת?

"זה מאוד מעצבן אותי. למשל כשכתבו שהיא לא עשתה צבא – הרי לא כולם יודעים שהיא לא יכלה כי היא חלתה בדלקת קרום המוח. אני לא אוהבת כשלא בודקים את המקורות וסתם משמיצים. אני יודעת את האמת, וזה צובט לי כי זה לא נכון".

וכאן כל אלף ידידיי

אורנה דץ, מי שנמצאת באור הזרקורים במשך שנים רבות, מעידה על מעגל מצומצם של חברים קרובים. כשהיא מפרידה בין גברים לנשים, המעגל הקרוב ביותר שלה מורכב משלוש חברות טובות: חני, מיכאלה ודינה: "כל אחת מהן היא משהו אחר בשבילי. חני שוימר, אסטרולוגית במקצועה, הכי קרובה אליי ביומיום. אני רואה אותה הרבה וחולקת איתה לא מעט מהחיים שלי, למרות שבעיניי חברה זה לא בהכרח להיפגש כל הזמן ולדבר שמונה פעמים ביום. אני יכולה לא לפגוש אותה שבועיים, וזה בסדר".

איך היא חווה את הפרסום שלך?

"חני לא חברה שלי כי אני אורנה דץ. כל פעם שאנחנו יוצאות לרחוב היא בהלם מזה שאנשים ניגשים אליי. אני כל כך 'אורנה' בשבילה, שיחס התקשורת והשלכות המקצוע שלי הם תמיד הלם עבורה. כשאני מצליחה לשכנע אותה לבוא להשקות, היא לא כל כך נהנית מזה ואומרת שאני לא מקדישה לה מספיק תשומת לב. בגלל שמדברים איתי ומצלמים אותי, אני מעדיפה אותנו אחת על אחת - להיפגש, לטייל ברחוב, לאכול ביחד. היא שם מתי שאצטרך".

מה חשוב לך בחברה טובה?

"בכל שלב בחיים מחפשים ומוצאים אנשים שמתאימים לסיטואציה שאנחנו נמצאים בה. מה שחשוב לי אצל חברה זה קודם כול ההקשבה וחוסר השיפוטיות. בחברות אמיתית אין קנאה או ביקורת. בזמנים קשים, וכל אחד עובר ימים כאלה, אנשים נוטים להיעלם כי לא נעים להם. דווקא אלה שמתעקשים - למרות שלפעמים את אומרת שלא בא לך ואת רוצה להיות לבד - הם חברים אמיתיים, ועד שמגיעים אליהם עוברים המון בחיים".

יש הבדל בין חברוֹת לחברים שהם גברים?

"אני חושבת שרק אישה רגישה שהיא חברה טובה יכולה להבין את המצוקה של חברה שלה. מבחינת רגש, אישה לאישה זה לא דבר בר השוואה. יש לי חברים גברים, אבל אלה שיחות אחרות. לא קיים שם העומק והחופש להגיד ולחשוב כל מה שאת מעלה. חני, רק לפי הסאונד של הקול שלי היא יודעת אם אני צריכה אותה או לא".

שני כהן מתמנגלת עם רן דנקר (צילום: רפי דלויה)

"מבחינתי היא משפחה"

גם השחקנית שני כהן, שנדרשה לסוגיית ה־BFF שלה, התקשתה לבחור. בין הניסיונות לפרוק את המזוודה אחרי נופש משותף עם שלוש חברותיה הטובות לבין הפוגה קלה בצילומי מערכון נוסף בכיכובה ל"שבוע סוף", היא מודה שתמיד אהבה חברה של בנות והעריכה את המשמעות של "גירל פאואר": "כוח נשי זה כוח מאוד חזק, והמושג קנאה לא נמצא בלקסיקון שלי או של חברות שלי. כמו שאני רוצה להצליח, אני רוצה לא פחות שהן יצליחו. אני מאמינה שאחרי שאיבדתי את אחותי ונותרתי בת יחידה (גל, אחותה הקטנה של שני, נפטרה מסרטן לפני שש שנים וחצי – ק"נ) החברות בינינו עוד יותר חזקה, כי מבחינתי אימצתי אותן כאחיות שלי, והיחסים בהתאם". מבין כנופיית הבנות שמקיפה אותה באהבה, חגי רובינשטיין היא הוותיקה ביותר. השתיים נפגשו כשכהן עברה בכיתה י' לתיכון בהוד השרון, וחשפה בפניה עולם חדש. "היא הייתה הכי משוחררת, מגניבה ופתוחה, ואני הכי חננה טורבו ונזירה שרק מחכה למי שאני אוהבת כדי להתנשק בפעם הראשונה. נפגשנו על הדשא והתחברנו במגמת תיאטרון. שתינו התקבלנו ל'צעירי הקאמרי', ומאז הרומן נמשך וכולל חברות עמוקה. יש בינינו קשר חזק מאוד של אהבה, נתינה וחוסר גבולות. מבחינתי היא משפחה שלי ואני שלה", שני מספרת.

לאור העובדה שהתחלתן את חלום המשחק באותה נקודה, איך היא חוותה את הפריצה שלך?

"היא הכי מפרגנת שיש, וזה עוד יותר מרגש כי היא שחקנית דרמטית וקומית מדהימה. עד היום אני לומדת ממנה. מצד אחד זה קשר שמשלב הרבה רצינות ועומק ומצד שני הרבה שטות והומור, וזה שילוב מנצח. חגי היא סופר־מוכשרת, בעיניי זה עניין של דקות עד שהיא תפרוץ. היא מצדה עוקבת אחרי כל דבר שאני עושה. אתמול למשל היא הייתה עם וירוס מטורף, אבל התקשרה לומר לי שהיא לא מסוגלת ללכת לישון כי התארחתי אצל ליאור שליין והיא הייתה חייבת לראות אותי. כל פעם שאני עושה משהו הכי קטן ושטותי, אני מקבלת את הביקורת הכי כנה וחמה. גם ביקורת קשה, אם יש צורך".

"כוח נשי זה כוח מאוד חזק" שני כהן, בעלה גלעד והחברה חגי

חגי, איך זה נראה מהצד שלך?

"זה הפרגון שהוא הכי אמיתי שיש, שני היא כמו משפחה. עברנו יחד תקופות לא פשוטות. יש לנו קשר חזק, אפילו טלפתי – אנחנו חולמות אחת על השנייה ומפרשות חלומות. יש לנו שפה משלנו, שפה קצת מוזרה למי ששומע אותה מבחוץ. אני תמיד אומרת לחברים אחרים בצחוק שבחיים לא אצליח להיפטר ממנה, כי זה לתמיד", מאשרת רובינשטיין את גרסת חברתה. "אי אפשר לריב איתה. אם מישהו עושה לה משהו היא סולחת, חומלת על כולם, וזה אמיתי. היא לוקחת דברים באהבה, ואיכשהו מצליחה למצוא בכל בן אדם משהו מקסים ולהבין ללבו".

הקשר ביניכן עמד למבחן כשהיא קיבלה פוקוס על המסך?

"מאז ומעולם היה לי ברור שהיא תצליח, לא היה כאן מוטיב של הפתעה. שני היא דוגמה למחשבה חיובית ונכונה, שמתווספת לכישרון העצום שלה. אם היא עושה משהו חדש, אני מתרגשת ברמות שכואבת לי הבטן. כשהיא התחילה את 'דני הוליווד' הלכתי והשווצתי בה, הייתי באטרף, ולא היה אחד שלא שמע שהיא עוד שנייה בסדרה. אפילו במטבח יש לי תמונה ענקית שלה, אני מתה עליה".

יש משהו שאת יכולה לגלות לנו עליה?

"יש לה כינוי חיבה קצת ארוך: 'שניתי אנחנו מוכרחים'. פעם כששיחקנו בתיכון 'קאמרי' הצעיר הייתה לנו הצגה, ולשני היה חשוב להספיק הכול וגם להיות מעורבת וללכת ל'נוער העובד והלומד' ולצאת לטיול השנתי. אף אחד לא ידע איך לשכנע אותה שתישאר, והמפיק של ההצגה החליט לפנות אליה ואמר לה בפאתוס את המשפט 'שניתי אנחנו מוכרחים'. מאז זה נתפס, והפך לסוג של מוטו".

להיות חברה של מיס עולם

ההבדל בין חברות של ילדות לבין כאלה שמצטרפות בשלב מאוחר יותר ניכר לעתים אך ורק במספר השנים יחד. ללינור אברג'יל, שבימים אלה עובדת על סרט דוקומנטרי העוסק בנשים נפגעות אונס ברחבי העולם, יש מישהי שתמיד מחכה לשמוע על המתרחש בחייה, מהשנייה הראשונה שבה נקשרו זו לזו. במהלך שבע השנים האחרונות צמודה אליה דורית חלפון, מעצבת גבות ובעלת מכון יופי שהפכה לאחד מהאנשים הקרובים ביותר למיס יוניברס לשעבר, וכשמתאפשר מקפידה לפגוש אותה יום־יום: "לינור היא בן אדם פשוט ונעים, היא נוהגת בטבעיות עם כולם ולא רק עם החברות שלה", מעידה חלפון. "אנחנו כל הזמן ביחד, אז אנחנו לא צריכות לספר אחת לשנייה מה קורה. אנחנו משתדלות לא ללכת למקומות מתוקשרים, ואוהבות ללכת יחד לים, לשיעורי תורה ולעשות שופינג".

"אנחנו כל הזמן ביחד". לינור אברג'יל והחברה הטובה דורית  

הכרת אותה כשהיא כבר הייתה מפורסמת, את חושבת שיש יתרונות לחברות מהסוג הזה?

"אני לא רואה את הדברים בצורה כזו, אין יתרון בכך שאת נמצאת בקשר עם אדם שהוא מפורסם ומצליח. מקסימום אם נצא לבר אולי לא נחכה הרבה זמן בתור, אבל לא יותר מזה. יש אנשים שאתה חבר שלהם שנה־שנתיים, ואז כאילו לא היה ביניכם כלום. במקרה הזה, זו חברות שלא תלויה בכלום".

מה את אוהבת בה ובקשר שביניכן?

"היא אדם מאוד חזק, מתמידה בכל דבר שהיא עושה ובעלת אמונה. יש לה אינטואיציות והחלטות משלה. חשוב לי לעמוד לצדה ולהיות שם גם כשטוב וגם כשרע, וכל אחת יודעת להרים את השנייה כשצריך. היא הייתה שם בשבילי בכל דבר שקרה לי, למשל כשפתחתי את העסק היא עזרה ודרבנה אותי. אנחנו מאוד דומות, אין מחלוקות או דברים שאנחנו לא מסכימות עליהם. יש לנו אותו הטעם החל מבגדים וכלה במחשבות, ולכן היא חברה טובה כל כך".

"הייתי יושבת ובוכה מרוב געגועים"

רגע ההפסד בגמר "הישרדות 2" יכול היה להיות קשה הרבה יותר עבור מירית וקנין, שהגיעה למקום השני והסתפקה בתואר "אהובת הקהל הבלתי מעורערת" (וגם קטפה קמפיין ל"מכללה לקוסמטיקה רפואית"), אילולא חברתה הטובה ביותר הייתה שם איתה לאחר ההכרזה וקפצה על מיטתה למחרת בבוקר, כשפקחה את העיניים. הקשר הצמוד הוא פועל יוצא מכך שמדובר באחותה הגדולה רוזי. השתיים מגדירות את החיבור שלהן כקרוב מאוד כבר מילדות, כשנפש האחת קשורה בזו של השנייה: "אחותי היא נכס מבחינתי. זה הפרגון הכי עצום שאני יכולה לקבל מחברה", מעידה מירית. "רוזי היא בשר ודם שלי, תמיד תאמר את האמת, תמיד תפרגן מכל הלב והנשמה. לחברות יש לעתים קנאה סמויה אבל אצל אחיות הכול אמיתי, בייחוד אצלנו כי אנחנו באות ממשפחה מאוד תומכת ואוהבת. כשהיינו קטנות הייתי מסוג האחיות שהולכות אחריה למסיבות כיתה. כיום אנחנו נותנות זו לזו את העצות הכי טובות שיש, כי מה שרואים מכאן לא רואים משם". "מגיל צעיר היינו ישנות באותו חדר", מצטרפת רוזי לדבריה, "היינו מספרות הכול אחת לשנייה, חולקות את אותם הבגדים, הנעליים והאיפור עד שהתחתנתי".

"אחותי היחידה והחברה האולטימטיבית". מירית וקנין ואחותה הגדולה רוזי  

הקשר העמוק מתבטא גם בהתלבטות שהפכה בסופו של דבר את מירית ל"מאמי הלאומית" כשהצטרפה לקאסט של מתמודדי איי הפנינה. "רוזי הייתה הראשונה שידעה על האודישן שלי ל'הישרדות', ונתנה לי את הפוש והאנרגיות. ההחלטה לנסות להתקבל הייתה אצלה בבית, כשראינו יחד את הגמר של 'הישרדות 1'. אמרתי לה שאני רוצה להיות שם, היא דחפה אותי ואמרה לי 'לכי על זה, את מסוגלת'. יום למחרת הגמר של 'הישרדות 2' היא לא הלכה לעבודה והגיעה לעודד אותי עם הילדים, כי היא יודעת שהאחיינים שלי מעלים בי חיוך. אחרי שהכינה לי ארוחת בוקר, היא סיפרה איזה שאגות היו בקהל ולא נתנה לי לחשוב על ההפסד לשנייה".

רוזי, כמה מוזר לך היום לחלוק פתאום את מירית עם הציבור?

"לא מוזר לי כמו שאני מעריצה אותה על זה. אני מאוד מפרגנת לה על כך שהיא הגיעה לאן שהיא הגיעה. ידעתי שהיא תגיע לגדולות, ואני מאושרת מזה. תמיד יש לי אצלה פינה משלי ולה יש אצלי, ולא כולם יודעים על מירית מה שאני יודעת. כשרע לי אני מיד באה אליה וההפך. ללכת איתה עכשיו ברחוב זו גאווה לאומית, כיף לי עם זה. אולי הילדים שלי, האחיינים של מירית, היו רוצים שהיא תישאר שלהם ורק שלהם, אבל אני לא. גם אם לפעמים אני מרגישה קצת קנאה - זה בסדר, זו קנאה טובה. היה לי מאוד קשה בלעדיה כשהיא הייתה באי, הייתי יושבת ובוכה לבד מרוב געגועים, כי השתוקקתי לראות אותה כבר. כמה אחיות יש לי? היא אחותי היחידה והחברה האולטימטיבית".

איך היא מתמודדת עם השלכות הפרסום הפתאומי?

"בהתחלה זה היה הלם גם בשבילה וגם בשבילנו, אבל היא הוכיחה את עצמה לטובה. הפרסום לא שינה אותה, אפילו עשה לה יותר טוב כי היא קיבלה כזה פרגון מהעם שאין לתאר. כשאנשים מדברים עליה דברים רעים אני מתעצבנת ומתקוממת. זה דורש ממך לפתח עור של פיל. אנשים שלא מכירים אותה טענו שהיא צבועה ושהיא עושה את עצמה, אבל זה לא נכון. זו מירית - טובה, ישרה וצנועה שתמיד תיתן מילה טובה. לפעמים כשעוברים את הגבול אני כותבת טוקבקים חזרה. אבל לפעמים לא, כי אני מבינה שזה סתם מקנאה".

חברות על עקבים גבוהים

במפגש בין שתי חברות לא פעם יד המקרה היא זו שמנווטת את הקשר. לפני יותר מ־12 שנה הצטלמה מיה קרמר, כיום פליטת "המירוץ למיליון", להפקת אופנה בישראל. על הסט בסטודיו סייעה דלית לאומי - סטייליסטית צעירה דאז, היום בעלת רשת החנויות "דליתי" הקרויה על שמה. כעבור שנתיים הן נתקלו זו בזו בוושינגטון סקוור, והחליטו להפוך את התקשורת ליזומה. עם עלייתה של קרמר לארץ הן ערכו מפגש איחוד, וחתמו אותו בידיעה משותפת כי אחריו יבואו עוד רבים. "כמה שאנחנו דומות בכך ששתינו חצי אמריקאיות ובעלות אותה שפה וסלנג, יש בינינו הבדל ואנחנו לומדות מתוך השוני שלנו", מסבירה קרמר. "דלית הרבה יותר רגועה ומאורגנת ממני. כשאני נכנסת ללחץ היא יודעת להרגיע ולהחזיר אותי לקרקע. כשיש לי לפעמים ריבים או ויכוחים עם עמיחי, היא החברה שאני פונה אליה. זה מאוד בריא שיש מישהו מחוץ ליחסים שאפשר לדבר איתו על זה".

"אני מעריצה מספר אחת". מיה קרמר ודלית  

ההדדיות מתבטאת גם בדבריה של דלית: "בשבילי מיה היא קודם ה'שופינג באדי' הכי כיפית שיש. כיף לי לבלות איתה, לדבר, לצחוק, לבכות. עברתי נישואים וגירושים, ומיה הייתה איתי בכל התהליך. היו רגעים שחשבתי שאני נופלת, והיא הייתה שם להרים אותי. אני מודה על זה שהיא בחיי. שתינו גדלנו בחו"ל להורים ישראלים ושתינו עשינו עלייה, זה לא פשוט. אין לנו חברים מהילדות, מהצבא או מהאוניברסיטה, אבל ההיכרות הזו היא הפיצוי. אמנם זו חברות של כמה שנים, אבל אני מרגישה שהכרתי אותה מאז ומעולם".

מה דעתך על הדמות הטלוויזיונית שלה?

"אני המעריצה מספר אחת. מאוד מתאים לה ולאופי שלה להיות מול מצלמה. אמנם היא רוצה שאהיה איתה בספוט־לייט הזה, אבל אני מסתפקת בלהיות החברה הכי טובה שמלווה אותה בכל דבר שתחליט לעשות. הייתי מאוד גאה בה בתחרות, זה היה תפור עליה. אני לא יודעת אם אני הייתי מסוגלת לעשות את זה. כמה שהיא נראית עדינה יפה ושברירית, היא ג'אברית. יש בה לא רק יופי אלא גם שכל, מבחינתי היא ועמיחי זכו".

ומה בנוגע לתקופות קשות ולמשברים? השתיים מעידות שתמיד ידעו להחליק ביניהן את הכעסים: "אלה מריבות של חמש דקות, ואז אנחנו צוחקות אחת על השנייה", מצהירה לאומי, "אנחנו חברות שיכולות להגיד הכול אחת לשנייה מול הפרצוף. זה כמו נישואים". "בכל השנים האלה היה לנו ריב אחד, ועברנו את זה מהר מאוד", מאשרת מיה, "בניגוד לריב בין בני זוג, בריב בין חברות את לא מנסה לשנות אלא מקבלת אותה איך שהיא".

"גם עמיחי איכשהו יהיה בתמונה". מיה ועמיחי במרוץ (צילום: אייל אלקבץ)

יש חברות שניתקו איתך את הקשר בעקבות הפרסום?

"היו חברות שפתאום הפסיקו לסמס, להתקשר או ליצור קשר כי לא נעים להן להפריע. אחרי הפרק הראשון היו לי מלא הודעות SMS ואז זה נפסק, כי כולם חשבו שכולם מתקשרים ומסמסים. בסופו של דבר נוצר מצב שאף אחד לא מסמס".

איך את מדמיינת אותך ואת דלית בעוד 30 שנה?

"אנחנו נהיה עקרות בית נואשות - הילדים כבר יגדלו, גם עמיחי איכשהו יהיה בתמונה, ונשתה כל היום מרטיני בעקבים גבוהים".