קאקה כאן. למכונה של דונגה יש סופסוף מנהיג
דווקא אחרי ההרחקה, מספר 10 של הסלסאו נראה לפתע נחוש וחד, בעצם כמו כל ברזיל שחושבת רק על דבר אחד - גביע עולמי שישי, גם אם יש כאלה שהיא מזכירה להם את מוריניו או את נבחרת גרמניה. ביילסה שוב נפרד עם מחמאות בלבד
מאז 1998 חיכתה צ'ילה לשקם את שמה. אז, עם מרסלו סאלאס וחבורה מלהיבה שלצידו, היא הושפלה בידי ברזיל וחזרה הביתה אחרי 4:1. מאז חלפו 12 שנה והנה הגיעה שעת הנקמה, רק שבמקום נקמה מצאה עצמה צ'ילה שוב יורדת כואבת ומאוכזבת. ברזיל כנראה, פשוט טובה יותר ממנה. שלא תטעו, לדונגה יש מכונה למרות שבדר"כ קשה להגיד את זה על קבוצות ונבחרות ברזילאיות.
דונגה אולי מעצבן לא מעט ברזילאים, אבל הנבחרת שלו יעילה בצורה שהזכירה לי את המנצחת הגדולה של יום ראשון - גרמניה. ברזיל הפכה למכונה בידיו של דונגה, בה כל שחקן יודע את מקומו. במכונה של דונגה, דני אלבס ומייקון, שני המגינים הימניים הטובים בעולם, משחקים ביחד בצורה מושלמת ומחפים אחד על השני כל הזמן. במכונה של דונגה יש חטייאר כמו ג'ילברטו סילבה, שלא מפסיק לעבוד ומעלים את העצלות ההגנתית של רוביניו ולואיס פביאנו.
במכונה של דונגה יש מנהיג אחד - קאקה - שאחרי פתיחה מהוססת וכרטיס אדום מיותר בשלב הבתים, נראה סופסוף כמו קאקה האמיתי שכולנו רצינו לראות. מספר 10 היה נחוש, חד וממוקד מטרה ולמרות כרטיס צהוב מיותר נוסף, ידע הפעם לשמור על עצביו והנהיג את חבריו לניצחון, תוך כדי יציאה חכמה ומהירה למתפרצות, מסירות מדוייקות והרבה שקט ורוגע.
למי שחשב אחרת, גם האוהדים ממוקדים
בדרך לאיצטדיון הצלחתי להבין סופסוף מהו קרנבל ברזילאי אמיתי של גביע עולמי. אוהדים צבעוניים שהגיעו מכל רחבי ארץ הסמבה מילאו את הרחובות שמסביב לאליס פארק. תוך כדי שיחות קצרות פה ושם, הבנתי שהם אוהבים את הנבחרת הזו של דונגה, אבל היו רוצים לראות קצת יותר מהלכים יצירתיים של הסלסאו, קצת יותר פדלאדות, קצת יותר סומבררוס, קצת יותר ז'וגה בוניטו.
אבל ברזיל השתנתה לנו מול העיניים, כחלק מתהליך ארוך ומתמשך וזה מה יש. "מבחינתי עדיף שישחקו קצת פחות יפה, אבל שיביאו גביע", אמר לי ג'ילברטו, אוהד מסאו פאולו. "אני רק לא מבין איך אין עוד שחקנים יצירתיים בסגל למקרה שנתקעים. דונגה עשה טעות כשזימן שחקן כמו קלברסון, שאפילו לא פותח בהכב של פלאמנגו, כשבקלות אפשר היה להזמין את פאטו, דייגו או כל מישהו אחר. אבל זו ברזיל שלנו ואנחנו אוהבים אותה".
"אף אחד לא ייקח מאיתנו את הגביע הזה ובעוד ארבע שנים נניף עוד אחד", אמרה אחת האוהדות. אתם מבינים? אפילו הקהל ממוקד מטרה. לא משנה שעיתונאי ארגנטינאי שישב לידי, עזב בדקה ה-70 כשהחליט שהוא ראה מספיק. עיתונאי איטלקי אחר, קבע שברזיל של הדקות האחרונות הזכירה לו את אינטר של ז'וזה מוריניו.
אחד שחזר לעצמו ואחד שבדרך למלכות השערים. רוביניו ופביאנו (רויטרס)
צ'ילה - עוד משוכה קטנה בדרך
מילה טובה חייבים לתת גם לשלושת המצטיינים האחרים לדעתי - מישל באסטוס, רוביניו ולואיס פביאנו. מהפתיחה אפשר היה לראות עד כמה באסטוס נהנה לשחק כשמאחוריו צמד בלמים מצויין כלוסיו וז'ואן, ששיחקו ביחד עוד בתחילת העשור בלברקוזן הגדולה. באסטוס לא רק סגר מצויין את האגף שלו, אלא עשה מה שהוא רוצה, כולל סומבררוס והעברת כדורים בין רגלי היריב. לא ברור איך הוא עדיין בליון ולא עבר למועדון גדול יותר
רוביניו, שחזר למולדתו מהגלות במנצ'סטר סיטי, לא רק כדי להחזיר לעצמו דקות משחק יקרות, אלא בעיקר כדי להחזיר לעצמו את שמחת החיים, שוב יכול היה לחייך. על לואיס פביאנו דיברנו כבר מספיק במונדיאל הזה ונראה שהוא בדרך הבטוחה למלכות השערים, אם רק ימשיך להגיע לאותה כמות מצבים. והוא יגיע למצבים, כי הוא פשוט לא מפסיק לפתוח לקשרים בצורה חכמה, תוך כדי תנועה בלתי פוסקת ללא כדור.
למעשה, ברזיל נראית כל כך ממוקדת לזכייה שישית בגביע, שקשה להאמין שמישהו יוכל לעצור אותה. 55 אלף הצופים שהגיעו לאליס פארק, נהנו לא רק משערים יפים, אלא גם מבי"ס לסגירה נכונה, למשמעת טקטית ולחוכמת משחק. למרות שהולנד הרשימה באופן יחסי עד כה, קשה לראות אפילו את נבחרת האורנג' יוצאת בשלום מהמפגש המסקרן ברבע הגמר.
צ'ילה הנאיבית, נראתה כמו עוד משוכה בדרך. היא ניסתה, השקיעה ובכל זאת הגיעה לחצאי מצבים בלבד. חבל שאנחנו נפרדים ממרסלו ביילסה, אחד המאמנים הכי התקפיים בטורניר הזה, שגם במצב של 3:0 לא חשב על התפרקות והכניס קשר קדמי כרודריגו מיאר במקום מאוריסיו איסלה. במסיבת העיתונאים הוא שוב נתן את המבט הנוגה כלפי מטה (מתוך ביישנות, אבל זה כבר סיפור אחר), אבל סביר להניח שבצ'ילה ימשיכו לעשות לו כבוד.
