נדחו העתירות נגד העלאת תקרת הביטוח הלאומי
העליון דחה 3 עתירות שהוגשו בעקבות העלאת תקרת ההכנסה המירבית לצורך קביעת דמי ביטוח לפי 10 מהשכר הממוצע במשק. בעקבות ההעלאה, עצמאיים ושכירים שמרוויחים יותר מ-40 אלף שקל בחודש, משלמים יותר לביטוח לאומי. השופטים קבעו: "הביטחון הסוציאלי בארץ מבוסס על עזרה הדדית"
במסגרת התכנון לחוק נקבע כי בתקופה שבין 1.8.2009 ל-31.12.2010, תקרת ההכנסה המירבית לצורך קביעת דמי ביטוח משכירים ומעצמאיים תועלה לשיעור של פי 10 מהשכר הממוצע במשק. עד אז עמדה התקרה על פי 5 מהשכר.
בעקבות התיקון נדרשים עצמאיים ושכירים שהינם בעלי הכנסה של כ-40 אלף שקל לחודש ומעלה, לשאת בנטל דמי ביטוח גבוה מבעבר. לשכת עורכי הדין, לשכת ארגוני עצמאיים ועסקים בישראל ופורום חיילי המילואים הגישו עתירות, שטענו כי התיקון לחוק פוגע פגיעה בלתי חוקתית בזכויות היסוד לשוויון לקניין ולחופש העיסוק.
עיקר הטענות התבטא בפער שנוצר בין גובה דמי הביטוח המחושבים על פי תקרה של פי עשר מהשכר הממוצע במשק, לבין גובה הגמלאות המחליפות שכר המחושבות רק עד פי 5 מהשכר הממוצע.
שופטי העליון ובראשם הנשיאה דורית בייניש, דחו את העתירות וקבעו כי תפיסת הביטחון הסוציאלי בישראל מבוססת על עקרונות של סולידריות ועזרה הדדית וכי על יסודם של עקרונות אלו נקבעה שיטת המימון של הביטוח הלאומי. השופטים קבעו כי התיקון לחוק השתלב בתפיסה הבסיסית של שיטת קביעת דמי הביטוח ובאבחנות הקיימות בין סוגים שונים של מקורות הכנסה מבחינת הכללתם בגדר ההכנסה החייבת לצורך חישוב דמי הביטוח.
לבסוף קבעו השופטים כי מדיניות תשלומי הביטוח מקדמת את הרעיון הבסיסי עליו בנויה תורת הביטחון הסוציאלי וכי התיקון לחוק משתלב עם נורמות ראויות של הדין ושל מוסר חברתי ונשען על רעיונות של סולידריות ועזרה הדדית.
יהודה טלמון, נשיא להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים - אמר בתגובה כי "אין לנו אלא להצטער, כי בית המשפט העליון נתן את ידו להפרת האיזון העדין שהיה נהוג, לפיו גובה התשלום לביטוח לאומי מקביל לגובה הפיצוי. גם הפעם, ישלמו העובדים העצמאים יותר – ויקבלו פחות"
.
טלמון הוסיף ואמר עוד כי "בעצם ההחלטה הזו, בה אין שום זיקה בין גובה ההפרשה לגובה הפיצוי, משנה באופן סופי ההפרשה לביטוח הלאומי את ייעודה והופכת לנטל מס נוסף על כתפיו של העובד, עצמאי או שכיר. חבל כי הפגיעה היא באלו הנושאים בנטל יום יום, מתפרנסים ועובדים ואינם מבקשים טובות וחסדים מן המדינה".
עוד הוסיף טלמון כי "בית המשפט אינו מציין ולו ברמז, כי האוצר התחייב בעבר לאותו בית המשפט עצמו, כי הגבייה תהיה זמנית בלבד, לתקופה של 17 חודשים, עד סוף שנת 2010. אם מילה של האוצר אינה מילה והבג"צ מאפשר לאוצר לתעתע באזרחים ובו עצמו – מה יגידו אזובי הקיר?".
