עדיין עובד על הספר
סופרי מגירה נפגשים לקרוא פרקים מיצירתם שבכתובים. לזה קוראים תמיכה
צרפת, 1021: "... השמועה שהשיעורים הפרטיים שהתיאלוג והפילוסוף הנודע פיטר אבלאר, מעניק לתלמידתו בת השבע עשרה, אלואיז, אינם אלא פרקים בתענוגות הבשר, פשטה במהרה ברחבי פריז, והגיעה עד אוזניו של דודה פלוברט, בכיר הכנסיה. זועם ונעלב, פלוברט גירש את המחנך הסורר, ונעל את אחייניתו בביתו למשמרת. אבלאר, אכול געגועים, עשה את הצעד היחיד שנראה לו הגיוני בזמנו: באישון הלילה טיפס על חומות משכנו של קנון הכנסיה, חטף את אלואיז והחביא אותה בביתו הקטן בבריטני, שם חיו יחד בחטא, והתכוננו לגדל את פרי אהבתם. אך אבלאר חשש מהשערוריה הציבורית, והחליט לתקן את המעוות: ביקש מפלוברט לשאת את אחייניתו כדת וכדין. למרבה הפלא, פלוברט הסכים, אך במהרה התגלה שהנישואים לא מוצאים חן בעיני אלואיז. 'הלא יטב שאראה עצמי כמאהבת רחוקה ולא כאשתך? מטלות הנישואים ובכי תינוקות אינם הולמים את הלימודים הרוחניים', כתבה לו. זה היה נכון – מאז שהתחתנו, אבלאר הפסיק לכתוב. באי רצון, הוא נעתר ושלח את אשתו הטריה ובנו לחיות במנזר. אבל כששמע על כך הדוד, הניח שהפילוסוף נטש את אחייניתו, וכנקמה, שלח שני בריונים, שפרצו לביתו באישון הלילה וסירסו אותו. אז אתם רואים", סיכם אנדרו שפר, מרים את עיניו מהדף ממנו הקריא, "עד כמה שהסיפור שלכם כואב, היה יכול להיות גרוע יותר. ולנטיין שמח!"
"עד כמה שהסיפור שלכם כואב, היה יכול להיות גרוע יותר". אנדרו שפר
את הקטע הזה מתוך ספרו, "פילוסופים גדולים שכשלו שאהבה", הקריא אנדרו מעל הבמה המאולתרת במרתף חנות הספרים העצמאית WORD שבברוקלין, ביום שישי שעבר. מתוך 30 המאזינים בחדר, אנדרו, אורח הכבוד הערב בסדרת המפגשים החודשית "עדיין עובד על הספר שלי", הוא הסופר היחיד בחדר שכבר זכה לראות את ספרו מתפרסם. "הסדרה היא מעין 'מקרופון פתוח' לסופרי מגרה, הזדמנות לחשיפה גם לאלו שעוד לא סיימו את היצירה שלהם", הסביר מארגן הערב, ראס מארשאלק, שבמשך היום מנהל את המדיה החברתית של המדריך האינטרנטי flavorpill.com, ובלילה מתייגע בכתיבת הרומן שלו. "מי כמוני יודע שלכתוב ספר זה עניין ארוך ומייגע, שנמשך לפעמים שנים. הרבה מתיאשים בדרך. האפשרות לעמוד מול קהל עמיתים ולהקריא קטע מהספר, גם אם הוא עוד לא גמור, היא זריקת מוטיבציה חזקה".
לכל מפגש יש נושא: החודש, בשל קירבתו לחג האהבה, המפגש מוקדש לשברון לב. "אני מתכוון לכאב הזה שיביא אתכם בארבע לפנות בוקר לאכול סיר שלם של מקרוני וגבינה, שישב במקרר מאז חד ההודיה", הבהיר ראס, שדיבר מניסיון. "כל משתתף מקבל עשר דקות להקריא מפרי עטו. מחבר הקטע המגלם באופן מוחשי ביותר כאב, אובדן ורחמים עצמיים, יזכה בבקבוק יין ו... ולנטיין-דייט עם הסופר הצעיר והנאה אנדרו שפר!" צהל ראס. זאת הייתה הפתעה גם לאנדרו: הוא סקר בבהלה את החדר, והתנחם בכך שלפחות כל המשתתפים הן בעצם משתתפות.
"...ואז ראיתי אותם, את הזוג שפגשנו בחוף הים בצרפת, ושאיתם בילינו שלושה ימים באותו חדר מלון, באותה מיטה, ושאני ובעלי עשינו אהבה עם שניהם פעם אחר פעם, ושאני, לפחות, עדיין מדמיינת בעיניים עצומות בכל פעם שבעלי נוגע בי – שם הם עמדו, בבית הכנסת שלנו באפר-ווסט סייד, שרים 'מה נשתנה' בערב פסח. והיא אפילו לא יהודיה! 'מה הם עושים פה?' לחשתי לבעלי, שמשך בכתפיו והמשיך לשיר. 'אני מקווה שהם לא דיברו עם אף אחד – אלוהים, מה הרבי יגיד?!'"
הקטע שהקריאה, הסבירה מרלי מגזינר, הוא סיפור אמיתי, שמבוסס על ראיונות שערכה עם זוגות מקהילת הסווינגרס העניפה בעיר. מרלי, בלונדינית דקיקה וארוכת רגליים, עובדת בשעות היום כמתאמת ספרותית בחברת הוצרה לאור. סדרת הראיונות הזו אמורה להתפתח יום אחד לספר. בינתיים זה זז לאט, אמרה כמתנצלת, ואנדרו שלח לעברה חיוך מעודד.
"...היא רצה במעלה המדרגות ועזבה את הבית, וכשהדלת נטרקה מאחוריה ידעה שליבה נסגר, ושלא תאהב שוב באותה הדרך לעולם", סיכמה קאתי בקדרות. הסיפור של הקשישה כבדת המשקל היה עצוב להדאיג, אבל הוא לא השתווה לזה של אסטריד קוק, שפתחה את הקטע שלה במשפט: "ההחלטה לשנה החדשה הייתה מאד פשוטה: השנה יהיה לי סקס", וסיימה אותו ב:"הבעיה שאת אף פעם לא יודעת מתי הפעם האחרונה שתשכבי עם מישהו. אם הייתי יודעת אז, בדצמבר 2007, שזו תהיה הפעם האחרונה בה אשכב עם בעלי – שאשכב עם מישהו בכלל – אולי הייתי מדליקה נר".
דממה דקה השתררה בחדר. היה ברור לכל שאסטריד, אשה שמנמנה בגיל העמידה, היא הזוכה.
"אה...", כיחכח אורח הכבוד בגרונו, "הייתי רוצה להודות לכל הקוראים, שפרשו בפנינו את שיברון הלב האינטימי שלהם באופן שאני, ובכן, לא הייתי מסוגל לעשות". קולו של אנדרו נדם, מבטו החרד נתלה באסטריד. כולנו הסתכלנו בהם בציפיה. "כבר היה לי סקס מאז", העירה אסטריד. "הו!" נאנח אנדרו, כל גופו מתרווח בהקלה, "תודה לאל".
ב-15 באפריל ימלאו לתוכנית "עדיין עובד על הספר שלי" שנתיים. חבר השופטים באירוע יורכב מהסאטיריקן זאקרי סטיל, הסופרת אמילי מנדל, והמוציא לאור ריצ'רד נאש.
איפה:
Word Bookstore, 126 Franklin St., Brooklyn
www.wordbrooklyn.com
להשתתפות שילחו את יצירתכם ל: russ@russcomm.net
