היפ הופ ציוני

המראה של הראפר (Westside Gravy) עשוי להטעות: צבע עורו מעיד על מוצאו האפריקני, אבל על ידו הימנית מקועקע בעברית המשפט "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני". כשמתחילים לצלול לתוך סיפורו הלא־ייאמן, כל הסתירות האלה מתיישבות. גרייבי (22), שנולד בשם נח שופוטינסקי לאם אפרו־אמריקאית בעלת שורשים יהודיים ולאב רוסי ממשפחה יהודית, הוא אמן היפ־הופ וראפר אמריקאי, שבמהלך כל הקריירה שלו מצא את עצמו נלחם באנטישמיות ובתנועת ה־BDS. עכשיו הוא מנהל את הקרבות כאן, בישראל, לאחר שבשבוע שעבר עשה עלייה מארצות הברית היישר לגבעת אולגה שבחדרה.

בשנים שבהן חי בארצות־הברית, הוא תיפקד כשגריר של ישראל מעבר לים. בשירים שלו הוא מפגין ציונות וגאווה בשורשיו היהודיים. הוא שר משפטים כמו "מלמדים את ההיסטוריה מדור לדור — לא יהיה לנו עתיד אם לא נזכור"; "אני חלק גאה מהתפוצות, בליבי אני מחזיק את ירושלים ואפריקה"; "עם ישראל חי עדיין אחרי כמה אלפי שנות שנאה — עברנו הרבה"; וגם "תמשיכו לירות רקטות — שום דבר לא יעצור אותנו".

נגד המוסר הכפול

ווסטסייד גרייבי נולד לפני 22 שנה בשם נח שופוטינסקי לברנדי, אפרו־אמריקאית בעלת שורשים יהודיים־ספרדיים, ואנטון, שנולד בברית המועצות לשעבר למשפחה יהודית. לשופוטינסקי עוד שני אחים ואחות — דימיטרי (26), שלאחרונה סיים שירות קרבי בגבעתי כחייל בודד, וזכארי בן ה־13 וחנה בת התשע שחיים בארה"ב עם ההורים. לאחרונה סיים תואר ראשון בלימודי יהדות והיסטוריה. הוא מדבר מעט עברית.

ווסטסייד גרייבי בטקס סיום לימודיו בארה"ב

ווסטסייד גרייבי, שחי רוב חייו בסן דייגו, קליפורניה, הוציא עד היום מעל ל־100 שירים מקוריים שאפשר למצוא בעמוד היוטיוב שלו ובשירותי הסטרימינג השונים. לשירו Hands Up High, למשל, יש 900 אלף השמעות בספוטיפיי. הוא חימם בהופעות שני ראפרים מוכרים בסצינת ההיפ־הופ האמריקאית — Rich The Kid בפילדלפיה ו־King Lil G בפילדלפיה וסן דייגו. הוא גם לקח חלק בסיבוב ההופעות של הראפר החרדי ניסים בלאק.

הוא מרבה לשלב עברית, ערבית, רוסית וספרדית בשיריו, שכוללים מחאה חריפה נגד תנועת ה־BDS, האנטישמיות והמוסר הכפול כלפי מדינת ישראל. לעתים הוא מופיע עם כאפייה בצבעי כחול לבן עם מגן דוד.

למה בעצם החלטת לעלות לארץ?

"יש משהו בעובדה שאתה נמצא פה שהוא מעין 'סטייטמנט' לעתיד שלך ושל כולנו כיהודים. ישראל היא מדינת העם היהודי ואין מקום אחר שאני רוצה להיות בו. כאן אני רוצה לחיות את החיים שלי, לבנות קריירה ולהקים משפחה. יש גם משהו בלהיות כאן שמאפשר לך לחקור לעומק את היהדות והחיבור שלך אליה, שלא באמת קיים בשום מקום אחר בעולם. זה משהו מאוד ייחודי לישראל. גם אם תסתכל החוצה, ברוב הארץ יש יהודים שהגיעו לפה מכל רחבי העולם והקימו פה בית. אני רוצה להיות חלק מהסיפור הזה.

"ברמה היותר אישית, ישראל מרגישה לי יותר משפחתית. היו פעמים באמריקה ששאלו אותי בבית כנסת בצורה מאוד חשדנית: מה אתה עושה פה? כי לא רגילים לראות צעירים שחורים שם. בישראל, כששואלים אותי על זה, זה מגיע ממקום יותר מסוקרן וכשאני מספר להם את הרקע שלי, אנשים אומרים לי 'וואו איזה מדהים!' אתה מרגיש איך אנשים מקבלים ומחבקים אותך פה וזו הרגשה מדהימה ומחממת את הלב".

לארץ עלה בסיוע ארגון נפש, שמציין 20 שנה להיווסדו, ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל וקק"ל ארה"ב (JNF-USA). הוא הגיע במטוס אל על שעליו קבוצה של 48 עולים חדשים מרחבי צפון אמריקה.

את ההחלטה להתגורר דווקא בגבעת אולגה שבחדרה הוא מסביר במילים: "זו הייתה אהבה מביקור ראשון". ביקורו הראשון בישראל היה ב־2017 עם "תגלית", ומאז דאג לבקר בישראל בערך פעמיים בשנה. "בקיץ 2020 הגעתי לראשונה לגבעת אולגה שבחדרה, שם גם אחי דימיטרי גר, ופשוט התאהבתי במקום ובאותו הרגע החלטתי עם עצמי שכאן אני הולך לגור כשאעלה לישראל. את השיר Locations, כתבתי בקיץ שעבר בביקור האחרון שלי שם שמספר על החוויה שלי בארץ, ובחדרה בכללי, ועל הרצון לקבוע פה שורשים".

בדיחות על יהודים

כבר מגיל צעיר היה לו חיבור למוזיקה. בתקופת התיכון כבר החל להופיע במועדונים ואירועים. "רוב השירים שלי מספרים את הסיפור שלי – הזהות היהודית, החיבור לישראל, ההתמודדות עם האנטישמיות ועוד". דרך שיתופי פעולה עם אמנים ישראלים מקומיים, ווסטסייד מקווה "לשבור סטיגמות וסטראוטיפים בדרך שלי".

חלק מהקליפים שלו הוא צילם באתרים ידועים בישראל, בהם הכותל המערבי, שוק מחנה יהודה והעיר העתיקה בירושלים. בקליפים ניתן למצוא הרבה דגלי ישראל וגם משקאות כמו ערק וקוואס (משקה מחיטה ושעורה שפופולרי מאוד בקרב העולים מברה"מ לשעבר).

בין מקורות ההשראה שלו טופאק, בוב מארלי וגם אמנים ישראלים כמו עפרה חזה, חיים משה, עדן דרסו והרכב האחיות התימניות A-WA שווסטסייד פשוט מעריץ. "היפ־הופ זה ז'אנר שמאז ומעולם נותן קול למאבקים חברתיים, ואני משתמש בזה גם כדי להעביר את המסרים שלי נגד אנטישמיות אבל גם כדי לחגוג את התרבות היהודית שלי".

סבלת מאנטישמיות במהלך חייך?

"כן, הרבה. זה משהו שחוויתי כל חיי. ההורים שלי ידעו שאצטרך להתמודד עם זה והכינו אותי ואת האחים שלי לזה מגיל צעיר. כשהייתי בגן לא הוזמנתי לימי הולדת בגלל שאני יהודי. בתיכון ובקולג' הייתי שומע הרבה הערות ובדיחות על יהודים, וגם הייתי צריך להתמודד עם הרבה דעות שליליות על ישראל מכל מיני סטודנטים. כשאני שומע את הדברים האלה אני תמיד אומר משהו בחזרה, אבל לא במטרה שזה ישנה את הדעה של אותו אדם, כי זה תהליך קצת יותר מורכב מזה, אלא יותר כדי שאותם אנשים יידעו שאם הם אומרים משהו אנטישמי — תהיה לזה תגובה. לא ניתן לאף אחד לגרום לנו להתבייש ביהדות שלנו ובמי שאנחנו".

אתה מגדיר את עצמך אמן מחאה?

"לא הייתי ממש מגדיר את עצמי כאמן או זמר בעל אג'נדה פוליטית כזאת או אחרת. אני משתמש במוזיקה ממקום שאני יכול לתת יותר ייצוג לסיפור האישי שלי ולאנשים שחולקים איתי את אותה התרבות. אני חושב שכיהודי וכשחור זה חשוב שיהיה לאנשים שבאים מרקע זהה מישהו שהם יכולים להזדהות איתו".

אתה מזכיר בשירים את בני העדה האתיופית. אתה רואה דמיון בינם לאפרו־אמריקאים?

"אני מחשיב את עצמי אדם שחור וגאה ואני שמח לראות אחדות בין אנשים שהגיעו מיבשת אפריקה, לא משנה איפה בעולם. אנו צריכים להכיר בשונות ובגיוון בינינו וגם לראות את הקשר בינינו כאנשים שחורים שצריכים להיות גאים במי שאנחנו, באיפה שהגענו ובמורשת שלנו".

"אני מחשיב את עצמי אדם שחור וגאה". ווסטסייד גרייבי | צילום: אלכס קולומויסקי

עם איזה זמר ישראלי היית רוצה לשיר?

"הייתי מאוד לשתף פעולה עם בר צברי. הוא זמר ואמן מדהים והוא גם מחדרה. אני מאוד מתחבר לסגנון מוזיקה שלו ואשמח לשתף איתו פעולה בעתיד בדרך כלשהי".

מה התוכניות והחלומות שלך לעתיד פה בישראל?

"מלבד קריירת המוזיקה שלי שאני מפתח פה בארץ, החלום שלי זה להמשיך לפעול וליצור בחלל התרבותי במטרה לבנות גשר בין יהודים בישראל ליהודי התפוצות ולפעול למען ההסברה הישראלית בשיתוף ארגונים ציוניים שונים. זו חלק מהסיבה שעליתי לישראל ובאתי לפה. אני חושב שזה סופר־חשוב שהאומה שלנו תישאר מאוחדת ואנחנו צריכים למצוא את הדרך לחזק את הקשר עם יהודי אמריקה ועם התרבויות השונות אחת של השנייה כדי שיהודי ארה"ב ירגישו חיבור עמוק יותר למולדת שלהם".

ויש לו עוד תוכנית מגירה שהוא בודק להמשך: שירות בצה"ל. "אחי הגדול, דימיטרי, היה לוחם בגבעתי ששירת בצה"ל כחייל בודד, והוא מתאר את זה כחוויה מאוד מעצימה שתרמה לו המון כבן אדם. זה משהו שאני לגמרי פתוח אליו ואני כרגע בודק את האפשרויות שלי כדי לראות איך גם בגיל שלי, אני יכול לתרום חזרה למדינת ישראל דרך שירות צבאי".

הרב יהושע פס, מייסד ומנכ"ל נפש בנפש: "במהלך שני העשורים האחרונים ארגוננו העלה ארצה מעל ל-75 אלף עולים מצפון אמריקה, תוך יצירת ופיתוח יוזמות שונות ומגוונות לשילובם המיטבי בחברה הישראלית. מרגש לקבל אל חיק המדינה עולה צעיר שפועל רבות לחיזוק הזהות היהודית בקרב יהודי התפוצות וישראלים כאחד, באמצעות כוחה המאחד של המוזיקה. אנו צופים כי הקיץ הקרוב יביא מעל ל־2,000 עולים חדשים ארצה, במטרה להקים כאן את ביתם ולחזק את מדינת ישראל ואת עתידה כביתו של העם היהודי".