כבר ניסינו הכל

הנה לפניכם סוד מוחלט בהחלט, מאותם סודות שאין לספר בפומבי, גם לא בין ידידים. בניגוד לפרסומים הרבים על תוכנית כזו ותוכנית אחרת של אריאל שרון, דומה כי לראש הממשלה אין תוכנית. לא תוכנית ביטחונית צבאית ולא תוכנית מדינית, ויש אומרים – ואפשר שזה נכון – שלא צריך תוכנית שכזו. לא כל ראש ממשלה נושא תוכנית בצקלונו, וכבר היו אצלנו ראשי ממשלות שראשיהם היו מלאים בתוכניות – ומה יצא לנו מזה?

יש בישראל מי שגורסים כי גם אין זו תכלית הציונות, המציאות המרה סביב כפתה על כולנו מדיניות של רווח זמן: כל יום שעובר, מאז חזרו ראשוני הראשונים לתקוע יתד בארץ האבות, כל שבוע שחולף, כל חודש, הוא בבחינת הישג לתנועה הציונית מול הסובבים אותנו. בזמן זה בונים עוד בית, נוטעים עוד עץ.

הגורסים כך, פניהם אל מול העם היהודי בלבד, מול אזרחי מדינת ישראל. כיוון שלדעתם אין פתרון מתקבל על הדעת, הרי שהפתרון נעוץ בזמן החולף ובעובדות שנקבעות בשטח. הנה עוד יום חלף.

ואפשר שאין תוכנית משום שכבר מיצינו את כל התוכניות. יש אומרים שלאזהרותיהם של שרון, פרס ופואד, אין כיסוי, משום שגם הם יודעים שאחרי כל הישג במלחמה נגד הטרור מחכה מכת הטרור הבאה. בתחום המלחמה בטרור אין שיטה, אין דרך, אין תכסיס שלא בוצע או נוסה, ובמקרים רבים הצליח כהלכה: כבר כבשנו כל מקום, כבר פוצצנו טלפונים סלולריים בראשי מחבלים, הפתענו אותם בלבוש אשה במרחק מאות קילומטרים מהבית, הסתערנו על בסיסים, הזרקנו רעל – מה לא.

ראש הממשלה יכול לומר עוד ועוד "חכו ותראו". למעשה אין למה לחכות. שוב ירחפו המסוקים מעל הגגות ברמאללה? ואם נצליח במתקפה אחת ענקית להדוף את הטרור, לבלום אותו (כמעט) לחסל אותו – כמה זמן יחלוף עד שיחזרו הימים האדומים של הפרעות והדמים? נניח שנה, ואז מה?

תזכורת למי ששכח: בוקר אחד של קורת רוח שלנו, כאשר מסוקים חיסלו מנהיג מחבלים בלבנון, עבאס מוסאווי, נמחק כעבור ימים אחדים, כאשר עלו השמיימה בשתי פעולות נפרדות בית הקהילה היהודית ובניין שגרירות ישראל בארגנטינה. עשרות נהרגו.

וכאשר "המהנדס" יחיא עייאש, התעקש לדבר בטלפון סלולרי, כמה אוטובוסים בתל-אביב ובירושלים התפוצצו כעבור זמן מה?

שרון מאמין באפשרות לחסל כמעט לחלוטין את הטרור? התנהגותו מאז נכנס למשרד ברחוב קפלן 3 בירושלים מעידה כי השנים עשו את שלהן, גם הוא מבין, כך יש להניח, את מגבלות הכוח.

לשרון אין גם כנראה תוכנית מדינית, ולא יכולה להיות. התוכנית המדינית רחבת ההיקף ביותר בתולדות הציונות היתה זו של אהוד ברק. אחריה יכולה להיות רק תוכנית שתסיים את תוחלת חייה של מדינת ישראל. ברק הלך הכי רחוק ונענה בשלילה על-ידי יאסר ערפאת. מה יכול אפוא להציע לו שרון? יותר מברק אי אפשר, פחות מברק, אין קליינט ופרטנר בצד השני.

אם כך, אם אין תוכנית ביטחונית צבאית ואין תוכנית מדינית, מה יהיה? כמו עשרות שנים קודם לכן, אנחנו נחיה כנראה בתקופה הקרובה על אותו רווח זמן שקידם בין השאר את התנועה הציונית להישגיה הגדולים. נקום בבוקר לפעולת טרור פלסטיני, נלך לישון עם תגובה צבאית ישראלית. יישפך דם נקיים – ועד יום יעבור, ועוד שנה תחלוף.