צלילי המוזיקה

היפ-הופ ומזרחי, רוקרים מתאחדים, פופ לצעירים - שוק המוזיקה הישראלי הציע השנה משהו כמעט לכל אחד. הסיכום

שנה שעברה, שנה באה, ובשוק המוזיקה הישראלית לא התחדש השנה יותר מדי. חברות התקליטים הגדולות המשיכו להיאבק על חייהן הכלכליים, אמנים המשיכו להסתגל למציאות החדשה שבה הופעות הן כלי הקידום המרכזי שלהם (בעיקר כאמצעי לעקוף את הפלייליסט של גלגלצ), והאינטרנט המשיך להגדיל את כוחו.

 

הטרנד של השנה היה שילובים בין היפ הופ למזרחי, כאלטנטיבה מקומית להיפ-סול, לצד האיחודים של להקות רוק שניצלו את הביקוש המחודש להופעות אנרגטיות ומכוסחות. שני הטרנדים צפויים להמשיך איתנו גם לשנה הבאה. הראשון בזכות חבורת "תאקט" בראשות סאבלימינל והצל שמרחיבה את פעילותה והשני בזכות ההבטחה של כמה מהמתאחדות ובראשן משינה להקליט חומרים חדשים.

 

מהצד האיכותי - האמנים הבולטים של השנה היו אהוד בנאי ו"הדג נחש" שהוכיחו כי ההשקעה לאורך זמן וצבירת קהל אוהד משתלמת לבסוף גם במכירות ("שירת הסטיקר" של הדג נחש נבחר לשיר השנה במצעד של ynet), וכן "אלג'יר" שהצליחו ליצור קונצנזוס נדיר בקרב המבקרים באשר לאיכותם. בצד המסחרי של העוגה בלטו השנה שי גבסו, מאיה בוסקילה, רוני, האחיות פיק ונינט טייב (שעתידה להוציא בחורף אלבום בכורה) שהשתלטו על שוק הפופ לצעירים, שהיה רדום במשך זמן רב, עם נוכחות מרשימה באמצעי התקשורת, מגובה במוזיקה מופקת ומעובדת היטב. 

 

המקדמת האמיתית של המוזיקה היתה ונשארה הטלוויזיה, ובעיקר "כוכב נולד", שהוכיחה שהמוזיקה העברית המקורית היתה ונשארה צורת אמנות פופולרית שמצליחה לגעת בכל אחד. יש מי שמעדיף את השירים השקטים הרגועים והיפים של פעם (והשנה נפרדו מכמה אגדות, כמו נעמי שמר, אריק לביא וצילה דגן), יש כאלה שאוהבים רוק פרוע, פופ רקיד, גרוב מקפיץ וכו' - בכל מקרה, שוק המוזיקה הישראלי עשיר דיו כדי לספק את צרכיו של כמעט כל אחד. 

 

לעתים אנו שוכחים כמה עשירה ופעילה סצינת המוזיקה הארץ, בין השאר בשל ערבוב הסגנונות שנוצר מקיבוץ הגלויות פה. אז נכון, יש שורה ארוכה של בעיות מוכרות שיש לטפל בהן, אבל היעדרה של מוזיקה טובה - אינו אחד מהם. והנה 10 ההוכחות שלי - השירים שהכי אהבתי השנה:     

 

1. בתוך הצינורות – אלג'יר

 

It is better to burn out than to fade away - אומרת אחת הססמאות המוכרות ביותר של הרוק'נרול, שכתב ניל יאנג ואימץ בחדוות מוות קורט קוביין. השיר הזה מציע אופציה שלישית. לא להתפוגג, לא להישרף - אלא לבעור, מבלי להיכלות.

 

גבריאל בלחסן מתעמת בשיר הזה, מתוך "מנועים קדימה"  עם ההיסטוריה האישית שלו, רצופת המשברים הנפשיים, וחושף אותה לעיני כל. הוא מציג את מכאובי הרגש כמות שהם. בלי הילה מזוייפת, בלי כתרים נוצצים. השירה המהוססת והמגומגמת בחציו הראשון של השיר מתכתבת עם הגיטרה החשמלית המופלאה שבחציו השני, והדיאלוג הזה לוכד בתוכו כמה מהמוטיבים הכוננים של הרוק: המחוייבות לאמת כערך עליון משמעותית הרבה יותר מניקיון ודיוק בשירה והשימוש בגיטרה החשמלית ככלי ביטוי מרכזי, שאומר את מה שמילים אינן יכולות.

 

2. מנועים קדימה – אלג'יר

 

הרעש המושלם. קקפוניית תופים מרהיבה, טקסט תוקפני ובועט וגיטרות דורסניות חוברות לשיר שלא מתפשר - ומצייר ישראל קשת עורף, אלימה ואכזרית.

 

3. ניצחת איתי הכל (מוסיקה) - עמיר בניון

 

האלבום האחרון של בניון אכזב במקצת, אבל שמר על המסורת של לפחות שיר אחד גדול בכל אלבום. כשהקול הנפלא של בניון פוגש את הלחן והעיבוד המתאימים, התוצאה היא קסם ייחודי מאוד, שקשה לעמוד בפני העוצמה שלו.

 

4. 2 3 4 ילדים טובים – יוסי בבליקי

 

הפנינה שב"גברת עם יהלומים". ממתק ערפילי, קסום ומלודי. מצד אחד, שיר שנשמע כל כך פשוט, מצד שני, לפעמים, ליצור מלודיה פשוטה וכובשת - זה הדבר הכי מורכב בעולם.

 

5. בלוז כנעני – אהוד בנאי

 

השיר המרגש ביותר ב"ענה לי". שיר שמטייל בין זכרונות גיאוגרפים ותרבותיים, וקושר את כל הקצוות המפוררים שלנו ביחד. הביצוע שלו בערב הזכרון למאיר אריאל במשמרות, היה, עבורי, הרגע המוזיקלי המרגש ביותר של השנה.

 

6. לזכר –אלי מגן

 

קול מן העבר ששב לבצבץ לרגע אחד בחיינו - והוכיח שיש דברים שלא נעלמים עם השנים. הגשה מופתית לשיר מצוין מתוך האלבום "סימנים".

 

7. כרישים – נעם רותם

 

מתוך אחד האלבומים המפתיעים של השנה, שיר שבו רותם בוחר לעצמו כיוון חדש לעצמו, הרחק מעולם הפופ הבריטי, ומתכתב עם המסורת הישראלית הישנה. התוצאה מעודכנת ומקסימה.

 

8. יודוך - אתי אנקרי

 

תפילה מזככת ומרגשת שנועלת את האלבום המקסים של אנקרי. רגע שמחבר בין העבר להווה, ועושה את זה בלי יומרנות מעיקה, ועם הרבה קסם טהור.

 

9. מה נעשה - הדג נחש

 

מצחיק, אמיתי, כובש. סאגת הסמים הקלים של הדג נחש מתוך "חומר מקומי" מציגה אותם במיטבם, כשהתוכן והצורה מתמזגים, והקצב והסאונד מתיישבים על המילים בדיוק במקום הנכון.

 

10. יה - מוש בן ארי

 

שאנטי-רגאיי ישראלי משובח, מקפיץ ומרשים. בן ארי בשיאו כמבצע כשהשיר נטול יומרות רוחניות מעיקות מדי, וזה הקטע הטוב ביותר באלבומו האחרון.