פרישת אולמרט: מה יהיה עם תקציב המדינה?

האם פרישתו של ראש הממשלה תתקע את התקציב? לא בטוח. ההיסטוריה מלמדת שגם כשברקע מלחמות ירושה וקואליציה רעועה, התקציב מוצא את דרכו לאישור. וגם: מה מריץ את זבולון אורלב לתואר שיאן הח"כים בהקמת ועדות חקירה ממלכתיות?

אולמרט הכביד על שר האוצר שלו בהודעת הפרישה. במשקפיים של האוצר, טובת המשק לא נשקלה בבחירת עיתוי "ההודעה הדרמטית". בשנה נורמלית באופן יחסי, זה הזמן שבו הממשלה סוגרת את תקציב המדינה הבא. גם הפעם, מאחורי הקלעים, המגעים בין משרדי ראש הממשלה והאוצר היו בהילוך גבוה. בשבוע הבא דיוני התקציב אמורים לעבור לממשלה. פרישת אולמרט עלולה לתקוע אותם. אבל אין מקום לדאגה. כבר היינו בסרט הזה ונשארנו בחיים.

 

בשנה שעברה התקציב היה מוכן להגשה לכנסת לפני החגים. הבטחה של השר הקודם, אברהם הירשזון, שהאוצר עמד בה אחרי התפטרותו. השנה המעוברת הנוכחית סיפקה לאוצר חודש נוסף אבל הפוליטיקה מנטרלת את היתרון. התקציב לא יגיע לכנסת לפני החגים, ועוד לא בטוח שיעבור קודם בממשלה, כשהפריימריס בקדימה יוכרעו סמוך לראש השנה.

 

בלוח הזמנים הידוע, החגים ימשכו את הניסיונות להרכיב ממשלה חדשה, עד אחרי פגרת הכנסת ופתיחת כנס החורף בסוף אוקטובר. זה גם המועד החוקי האחרון להנחת התקציב על שולחן הבית. אבל אם לא תקום ממשלה חלופית - על פי רוב ההערכות - הכנסת תתפזר עוד לפני כן והבחירות יוקדמו למרס 2009. הכנסת ה-18 תושבע סביב פסח וממשלה חדשה תקום סמוך ליום העצמאות. רק אז יתפנה מישהו לטפל גם בתקציב.

 

עתידו של בר-און אינו מובטח

בינתיים, בסערת מלחמת הירושה שמתפתחת בקדימה וקריסת חישוקי הקואליציה בכנסת, לכמה אנשים יהיה ראש לצרות התקציב של שר האוצר, כשהראש של השרים רחוק משולחן הממשלה וקרוב יותר לביטחון הכיסא שלהם. גם הראש של רוני בר-און איננו נקי מדאגות אישיות.

 

עתידו של בר-און באוצר איננו מובטח, ולרוע מזלו גם העבר הקרוב שלו היה בעייתי בענייני התקציב, מול משרד ראש הממשלה. בעניין הזה שני המשרדים כבר מזמן לא בראש אחד. המנכ"ל רענן דינור חלם על מהפכה שתוציא מהאוצר את התפקיד הכפול של בניית התקציב והפיקוח על ביצועו. הוא שאף להפרדת כוחות כדי להתיר את עניבת החנק של ריכוזיות האוצר ממשרדי הממשלה.

 

במשרד ראש הממשלה יתמקדו במאקרו של התקציב. האוצר יתמקד במיקרו של הביצוע וגיוס ההכנסות. כל זה היה ברקע ויצר מתיחות וסיוטי לילה באוצר. בעיקר כשהמנכ"ל דינור הגביר את מעורבותו בהתוויית מגמות התקציב וסדרי העדיפויות. הוא נעזר בצוות של מוחות בוגרים, מוסמכים ובעיקר מנוסים יותר מנערי החצר של שר האוצר.

 

אם הכלכלה היא יותר השקפת עולם וסדרי עדיפויות מאשר מתמטיקה, לשר יש מכבש דרכים ולא משקל נגד למועצה הכלכלית-חברתית בראשות הפרופ' מנואל טרכטנברג, אשר חסה על האנשים שמאחורי המספרים. הוויכוחים התנהלו על אש קטנה. דינור גבר בסיבוב הראשון. האוצר התקפל והשלים בניגוד לרצונו שמשרד ראש הממשלה קובע את מדיניות התקציב וסדרי העדיפויות, והאוצר את כל היתר.

 

אלא שבאוצר עדיין חוששים מעצם פריצת הדרך ומייחלים שהסיוט של דינור, איש אמונו של אולמרט, ייעלם יחד עם המנכ"ל בעקבות הבוס הגדול. מצד שני, הזרעים נטמנו ומי יודע אם הבוס הבא לא יטפח אותם? קל וחומר אם יהיה זה בנימין נתניהו, שהגה את ההפרדה בקדנציה הראשונה שלו בלשכת ראש הממשלה?

 

קרבות תרנגולים

אבל למה נקדים את המאוחר כשעל השולחן עדיין מונח תקציב לא סופי, כשלא הוכרעה המחלוקת עד כמה הגישה השמרנית של האוצר הולמת ומשיגה את יעדי מדיניות הממשלה. יש מומחים שלא מוצאים שם קשר גורדי. הויכוח מתבקש ונחוץ בממשלה כל עוד יש עם מי להתווכח. אבל כשאחד הצדדים בטוח שהחכמה היא פטנט רשום על שמו, קשה לקיים את הבירור הרעיוני כמבוא לאישור התקציב.

 

מה נשאר בלעדיו? דיון חפיף וחפוז סביב שולחן הממשלה, עתיר קרבות תרנגולים, שעלול לחזור גם השנה בשיטת תפוס ככל יכולתך מהעוגה. פקידי האוצר משריינים לאירוע שק של כסף - מאות מיליונים - כדי לסמם את השרים ולקנות את קולותיהם. פי כמה מהעלות הריאלית של החקיקה הפרטית בכנסת אשר לגביה מנסים שרי האוצר לדורותיהם להלך אימים על הציבור.

 

שר אוצר אחראי לא חייב להיגרר לסחרחורת הפוליטית המתעצמת שעלולה למנוע את אישור התקציב במועדו, אם לא בממשלה אז לפחות בכנסת. לפני שלוש שנים, תחת שר האוצר אולמרט בממשלת שרון, העניינים יצאו מכלל שליטה, הליכוד התפלג וכל השאר היסטוריה. הפעם התרחיש ידוע וגם הצטבר ניסיון. אפשר לנצל את דמדומי האלים כאליבי יזום לדחיית אישור התקציב לאחר כינון הממשלה או הכנסת הבאה, להיגרר אחר אילוצי הפוליטיקה ולשלם ביוקר על חשבוננו.

 

חובת האישור תעוגן כאחד התנאים בהסכמים הקואליציוניים, ובכך יתקצרו ההליכים ולא יעברו דרך השוק הפרסי של תן וקח. לפני כשנתיים התקציב הראשון של הממשלה היוצאת אושר בכנסת אחרי יום העצמאות, והשמים לא נפלו. גם לא השקל או הדולר. אפילו בסיעות האופוזיציה לא דוחים היום על הסף העברה מוסכמת ומהירה של התקציב כאחד החישוקים האפשריים להקמת ממשלה שלא בראשות קדימה.

 

בין דבר לחולירע

האם ההיסטוריה והשכל הישר לא ירפו קמעא את השרירים שעשה השבוע השר בר-און יממה לפני הלילה של אולמרט? שר האוצר התעקש בהופעה בכנסת לא רק על העברת התקציב ועוד בצמוד לחוק ההסדרים, גם אם לדבריו יהיה החוקה יהיה פחות עבה מקודמו אבל בלי התחייבות שלא יהיה דרקוני כמוהו. זאת לאחר שקודם נרמז מסביבת ראש הממשלה כי לחוק לא ייכנסו גזירות חברתיות. שם כבר שורר מצב רוח של ערב בחירות.

 

אבל השר בר-און, חרף דאגותיו האישיות לעתידו, נחוש להקרין עסקים כרגיל. הוא גילה אפילו את כוונתו לשתף לראשונה את שרי הממשלה באחריות לקיצוצים בתקציב, כשיביא להכרעתם שתי אופציות; רק שלא יטענו כי הוא אנס אותם לקבל את תכתיב האוצר. אבל גם בכפייה הזאת יש מידה של "ברירת השטן", כאילו נדרשו להכריע בין דבר לחולירע.

 

זו בעצם דמגוגיה אם לא עבודה קלה גם בעיניים. קחו לדוגמה את הברירה בין קיצוצים בביטחון לקיצוצים בחינוך. האם שר האוצר מוכן להישבע שקודם בדק היטב את תקציב הביטחון ומצא כי אין בו בזבוזים ושכבות שומן שניתן לקלף, וכי תקציב החינוך לא מממן פקידים במקום מורים מקצועיים שינצלו כל שקל להחזיר את עטרת עם הספר ליושנה?

 

אבל גם החיפזון הזה הוא מהשטן. ברירה כזאת גם לא תעבור היום חינם בהליכים החפוזים של אישור התקציב, שלא יהיה מנוס מהם ערב הפריימריס או כשהבחירות ברקע. אם שר האוצר יתעקש לנסות את מזלו ולגייס את תמיכת הממשלה והכנסת, בניגוד לכל הסיכויים, הוא עלול לגלות כי להימור הזה יש מחיר כבד.

 

כל השאר יעשו קודם חשבון אישי. בניגוד למקובל במכירות חיסול, המחיר עלול להיות כפול מהנדרש בשנים רגילות. עוד קצבאות ילדים לחרדים, סל בריאות מוגדל לעבודה ויותר קצבאות זקנה לגמלאים, רשימה חלקית. לא בטוח אם שר האוצר עצמו מעריך את יוקרתו במיליארד וחצי שקל שיעלו לו העברת התקציב בממשלה גוססת ובכנסת מסוכסכת.

 

ועדות בסיטונאות

ועדת וינוגרד עלתה למשלם המסים כ-7 מיליון שקל. ועדת דורנר שבדקה את מצב ניצולי השואה עלתה פחות מ-100 אלף שקל בגלל שישבה זמן קצר ביד ושם עם סגל קטן. שתי ועדות החקירה הממלכתיות החדשות שנוסדו השבוע, לבדיקת משברי המים ושיקום מפוני גוש קטיף, יעלו יותר לפי היקף וזמן עבודתן הצפוי.

 

אם היזם הסיטונאי של שלוש הוועדות האחרונות, יו"ר המפד"ל, ח"כ זבולון אורלב, היה צריך לשלם את מחירן - הוא לא היה מוליד אפילו אחת. אבל אורלב לא משקיע בהן פרוטה. הפרסום האישי שעושה לו התקשורת הוא הבונוס שלו בנוסף לשכרו הנדיב.

 

מה מריץ אותו לתואר שיאן הח"כים בהקמת ועדות חקירה ממלכתיות? אולי גזירת יו"ר הכנסת דליה איציק להפסיק את פרסום אליפויות הח"כים בחקיקה ובנאומים. אורלב היה מועמד לצמרת המחוקקים באולימפיאדה הפרלמנטרית אלמלא נקטעה, אולי מחשש שתאפיל על משחקי בייג'ינג.

 

אם תשאלו אותו, הוא יאמר שחריצותו מתחייבת מתפקידו כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה. אורלב אכן השקיע בתפקיד את נשמתו. אבל להספק חסר התקדים של שתי ועדות ממלכתיות בשבוע אחד, יכול להיות גם הסבר נוסף. זה היה השבוע האחרון שלו בראשות הוועדה שעוברת ברוטציה לח"כ מיכאל איתן (ליכוד).

 

אורלב יעבור לוועדת המדע הנידחת שלא עושה כותרות. אקורד הסיום מבטיח דיבידנדים פרסומיים מהרזומה שיפיץ בבחירות המתקרבות. הבעיה שלנו בהספק שלו איננה בגלל מחיר האליפות, אלא מהזילות של מוסד החקירה הממלכתיות כתוצאה מהייצור האינפלציוני ומהפיחות בתועלת הציבורית של הוועדות.

 

משבר המים נבדק לפני שנים בוועדת חקירה פרלמנטרית. עלו בה כל הטענות שחוזרות עד היום. הדו"ח שלה נשכח אחרי פרסומו. ועדה ממלכתית לא תחדש הרבה. אורלב נימק אותה בטענה שיש לה שיניים נגד האחראים. הוא התעלם מהלקח המתסכל של ועדת דורנר, הראשונה שהקים, וגודל אכזבת ניצולי השואה ממנה כגודל ציפיותיהם. הממשלה ממשיכה לצפצף עליהם, ועולם כמנהגו נוהג.

 

אורלב דבק בחקירה ממלכתית של משבר המים שמייצר כותרות כמו אמירתו שמדובר ב"מעשה ידי אדם ולא ידי שמים". האמנם? ואת מי תמליץ הוועדה לתלות בגלל עצירת הגשמים? אגב, אותו יום עסק אורלב בסכנות מידי אדם לחיי אדם כתוצאה מהליקויים בבטיחות התעופה האזרחית. ומה התרופה שפסק מנהיג המפד"ל? בדיקת מבקר המדינה ו"אמירת פרק תהילים נוסף בתפילה היומית"...