כולנו בניו של הרב עובדיה

הרב עובדיה נאבק על חייו, והמוני החרדים-הספרדים שהתרגלו לראות בו אבא גדול, זה שניתן להישען עליו מעשית ומטפורית, חשים חרדה איומה. כבר שבוע שאנו בוכים ומתפללים, רק שאיני יודע אם עליו אנחנו בוכים - או על עצמנו

הדיווחים על מצבו של הרב עובדיה יוסף באתרי החדשות וברשתות התקשורת לא מפסיקים לזרום. רבים עוקבים אחרי עדכוני הרפאים ומנסים לפענח את מה שמעבר לטקסט היבש. אלא שבציבור החרדי לא מדובר רק בסיפור שמעניין לעקוב אחריו, או בכזה המעורר אמפטיה - כי אם בטלטלה נפשית המעוררת חרדה איומה.

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>

 

• יוזמה חרדית: תורמים חיים לרב עובדיה 

 

לפני שבוע ימים התאשפז הרב שוב בבית החולים, והארוע המצער הפך קולקטיבי. במהלך הימים האחרונים, נפתחה כל שיחת טלפון ברחוב החרדי במשפטים הבאים: "מה קורה עם הרב עובדיה?" "מה אומרים הרופאים?" "המצב באמת חמור או שהם מגזימים?" בחלוף הזמן, כשהתבררה חומרת המצב, התחלפה ההתעניינות באימה טהורה: "האם יכול להיות שהרב עובדיה חס וחלילה...?"

 

הילדים ששמעו את קריאות הרמקולים ברחובות, המבקשות מן הציבור בקול בוכים להעתיר בתפילה למען מנהיגם של ישראל, ניגשו להוריהם ושאלו אותם בחשש: מה יקרה לרב עובדיה, וההמונים מיהרו אל בתי הכנסת ולכותל המערבי כדי לקרוא פרקי תהילים בדמעות. לא מעט מבני המגזר נותרו צמודים למקלטי הרדיו ולאתרי החדשות החרדיים, כשהם מקווים לדלות כל רמז המעיד על שיפור קל במצב.

 

מצביעים לש"ס רק בשביל החיוך של מרן

הרב עובדיה, מסתבר, נוגע בלבו של כל פרט בציבור החרדי. רבים מצעירי החרדים לא פגשו בו מעולם, אך הם חשים כי הוא משמש כ'אביהם הגדול'. בשתי מערכות הבחירות האחרונות, שמעתי מעשרות צעירים ספרדים כי הם אינם אוהבים את תנועת ש"ס. "אבל בשביל החיוך של מרן במוצאי הבחירות, אני אצביע עבורם", אמרו.

 

ואכן, החיוך הקטן של הרב, זקיפות הקומה שלו, מנהיגותו הכריזמטית והבלתי מתפשרת הפכה את מאות-אלפי החרדים הספרדים למעריציו הגלויים, לבנים הלא-חורגים שלו.

 

עבור החרדים הספרדים, האיש הישיש ונמוך הקומה מהווה הוכחה ניצחת כי ניתן להיות אדם חרדי-ספרדי, מבלי להיכנע לתכתיבים מבחוץ, כמו אלה, למשל, של המגזר הליטאי, שלא נתן לגיטימיות להנהגה ספרדית עצמאית.

 

לא נותר אלא לבכות ולהתפלל

הרב עובדיה הוכיח כי קיימת הנהגה אלטרנטיבית שאינה בהכרח נחותת דרגה, והיא מסוגלת לקחת את גורל הציבור שלה בידיה, ולהחליט עבורו בעצמה. גדלותו הבלתי מעורערת בתורה, עמידתו האיתנה, והחום שנושב ממנו, הגדילו את מעגל בני התורה סמגזר הספרדי, ואת אלה שלא פסקו מלהקיף אותו, לדרוש בעצתו, להקים מוסדות בחסותו ולקבל ממנו טפיחות חיבה.

 

הם ביקשו להיות בניו, והוא נענה. הוא טיפח את בני עדתו הענקית כמו אב רחום, שכב למענם על הגדר, ספג בליסטראות מקבוצות חרדיות מחד וחילוניות מאידך ולא הותיר רגע דל לעצמו.

 

וכעת הוא נאבק על חייו, והמוני הצעירים והמבוגרים שהתרגלו לראות בו אבא גדול, חזק, שלא חת מפני איש, זה שניתן להישען עליו מטאפורית ומעשית - מבינים כי הוא נמצא בימים קריטיים. כמו שחוזרים ואומרים בניו הרבנים: לא נותר אלא לבכות ולהתפלל - וזה מה שכולנו עושים. רק שאיני יודע אם עליו אנחנו בוכים ומתפללים, או על עצמנו.