ניו יורק: כך נראו רגעי האימה

"ניו יורק בוכה". כך תיאר טיירון דקס, שוטר ניו יורקי, את המראות שראה ברחובות, כשהוא עצמו חנוק מדמעות. דקס סייע לכוחות החילוץ באזור הסחר העולמי בהובלת ציוד רפואי מבית החולים וינסנט. "זה כמו סיוט שם. לא שמעתי צעקות, רק אפילת מוות, דממה".

תושבי ניו יורק מתקשים להירגע מהסיוט שפקד אותם אתמול (יום ג'). מכל עבר נשמעות עדויות ראייה מצמררות של אנשים שחלקם היו בדרך לעבודה בעת ששני מטוסי נוסעים התרסקו אל תוך מגדלי התאומים והפרו, כנראה לתמיד, את תחושת הביטחון של אזרחי המעצמה הגדולה בעולם.

"רגע אחד כולם התהלכו בנחת, ואז היה נחשול ענק"

פועל הבניין כריס יונק, בן 25, ראה את התרסקות המטוסים מאתר בנייה מעבר לנהר ההדסון, בניו ג'רזי. "הגעתי לאזור הפיגוע ביאכטה. רציתי לעזור. עובדים אחרים הצטרפו אלי. אני פועל פלדה, אם מישהו יכול לחפור בין ההריסות, זה אני". שמונה שעות שהה יונק באזור. "אני שואל את הממשלה האמריקנית - איך אפשרתם למטוס השני להתרסק? איך תסבירו את זה למתים?".

"רגע אחד כולם התהלכו בנחת, ורגע אחר כך היה נחשול ענק", סיפר מרק ד'אנדראה, מנהל השקעות בבנק העובד בבניין סמוך למגדלי התאומים. "משהו שנראה כמו 10,000 איש החלו רצים לעברנו, כמו עדר צבאים, צורחים, 'תברחו, תברחו'. זה היה לא מציאותי. אנשים קפצו מהבניינים. זה היה מזוויע".

ד'אנדראה ניסה להתקשר לאשתו אבל הטלפון הסלולרי לא עבד. לכן הצטרף ל"עדר" והחל לרוץ לעבר המעבורות המובילות לניו ג'רזי. "ברציף 11 הספינות התמלאו באנשים, מעמיסות את כולם. אנשים שלא הצליחו להידחק אליהן איימו לקפוץ למים". לבסוף ניתקה הספינה העמוסה מדי אליה הגיע ד'אנדראה מהרציף. "זה היה מפחיד. כולנו בהינו אל הבניינים, ואז, כשחצינו את קצה העיר, הם פשוט נעלמו משם".

"אנשים עדיין קפצו וקפצו מהחלונות"

סטיבן אוונס, המתאם העסקי בצפון אמריקה מטעם ה-BBC, היה בקומת הקרקע של המגדל בעת שהמטוס הראשון התרסק לתוכו. "היה בום אדיר והבניין רעד. אחר כך נשמעו עוד שלושה פיצוצים, והבניין שוב רעד. אנשים לא תפסו מה שקרה. שמעת את הרעד בקולותיהם".

עדי ראייה אחרים היו קרובים יותר להתרחשות. "הייתי בקומה הראשונה. היה פיצוץ גדול, ואיש אחד רץ לקראתנו, והעור שלו היה מקולף לגמרי. אנשים קפצו מהחלונות. זה היה מזוויע", סיפר עד ראייה. "אחרי דקות, הבניין השני פשוט התפוצץ. אנשים המשיכו לקפוץ ולקפוץ ולקפוץ מהחלונות. כולם היו עדיין בחיים".

בוריס אוזרסקי, עובד בחברת מחשבים, מספר כי הוא היה בקומה ה-70 בבניין הראשון. הוא רץ למטה במדרגות ויצא מהבניין. "ניסינו לברוח, אבל הועפתי לרצפה. ניסיתי לעזור לאשה אחת אבל לא מצאתי אותה בחושך".

דנסטן פריאל, מנהל בסוכנות אי.פי, סיפר כי שמע קול שאיבה שניות לפני שהמגדל קרס. "החלונות התנפצו. אנשים צרחו וניסו לתפוס מחסה. אנשים התהלכו כמו רוחות רפאים, מכוסים באבק, בוכים ומסתובבים המומים".

מיומנו של כתב: "איש לא יודע מה לעשות ולאן ללכת"

קורי גודלמן, כתב ה-ABC שנשלח לדווח מהשטח לאחר התרסקות המטוס הראשון, תיעד את מה שראה ביומן אירועים. "כאשר יצאתי ממנהרת הסאבווי, שני המגדלים כבר היו מחוררים. התקדמתי לכיוון אזור הסחר העולמי ונתקלתי במה שנראה כמנוע של מטוס הנשען על עמוד תאורה בפינת הרחובות ברודווי וצ'רץ'. בניינים רבים ניזוקו. שוטרים, כבאים ואנשי FBI האיצו בכולם להתקדם צפונה. ניסיתי להתקשר לדסק החדשות שלי אבל הטלפון הסלולרי לא פעל. ניסיתי טלפון ציבורי. איש FBI הזהיר אותי שגם שם עלולה להיות מוטמנת פצצה.

"לפתע מרעיד רעש עצום את האזור, כמו רעידת אדמה. כמו בהילוך איטי, בניין אחד קורס. אני עומד באמצע רחוב ברודווי וגל אדיר של עשן ואבק מכסה את הרחוב. אנשים רצים. אנשים צורחים. אנשים בוכים. אני מתקדם לרחוב פרנקלין. אנשים עדיין רצים. נשים רצות יחפות לאחר שאיבדו את נעליהן. אנשים מחבקים זה את זה, מנחמים זה את זה. איש אינו מסוגל לדבר, לאיש אין מה לומר. איש לא יודע מה לעשות ולאן ללכת.

"נכנסתי לדיינר כדי ליצור קשר עם הדסק שלי. בעודי מדבר, קרס הבניין השני. צרחה קולקטיבית אחת הדהדה מהרחוב. רצתי החוצה לרעש מחריש האוזניים של בטון, פלדה ואלוהים יודע מה עוד, מתרסקים אל הקרקע. ואז, דממה מפחידה נופלת על הרחובות. אנשים מחזיקים את ידיהם על פיותיהם באימה. הם לא מאמינים למה שזה עתה ראו. בדרכי צפונה אני רואה אנשים נכנסים לפניקה: יש להם חברים וקרובי משפחה שעובדים במגדלים.

"אני מגיע לרחוב קנאל. מלבד רכבי משטרה וכיבוי אש, אין כל תנועה ברחובות. אנשים מתגודדים בצידי הכבישים, מקשיבים לדיווחי הרדיו, מחזיקים את ראשיהם בידיהם. לבסוף הצלחתי להגיע ברגל לדירתי, כדי לקחת את האופניים שלי, שהם הדרך היחידה שלי להגיע לדסק. בדרך חציתי את סנטרל פארק, שם ראיתי חבורת אנשים מחזיקה ידיים בשקט.

"לצד האירועים שלא ייאמנו שהתרחשו היום בניו יורק, היו גם רגעים רבים של כבוד והגינות אנושית פשוטה, המתעלה מעל לפגיעת הרשע: מעגל אנשים מתפלל לשלומה של אחותו של אדם זר, בעלי חנויות שהרשו לאנשים להיכנס להתקשר משם ליקיריהם, נהגי מוניות שהציעו הסעה חינם אל מחוץ לאזור הפגוע, גבר שהחזיק אשה בזרועותיו ולקח אותה לבית החולים לאחר ששברה את קרסולה, אלפי אנשי כוחות ביטחון ששמרו על קור רוח וככל הנראה הצילו אלפי אנשים בפינוי המהיר".