אירופה זה כאן

פרשת רציחתו של פים פונטיין וזינוקה של מפלגתו נסקרה אצלנו בהרחבה, אם כי בלי סערת נפש, ואילו התחזקותה של המפלגה הלאומנית האנטישמית בהונגריה הזעיקה רק מעטים. עליית הימין הקיצוני באוסטריה קוממה אותנו מאוד ולכן החזרנו את השגריר מווינה, ואילו תופעת לה פן הסעירה אותנו פי כמה וכמה. אנו מגיבים בעוצמות שונות לתופעות דומות בגלל סיבות שונות, ובכללן מידת האהדה שאנו רוחשים למדינה הרלבנטית. האוסטרים חברו לנאצים במובהק ואילו ההולנדים "נחמדים" משום מה. הונגריה היא מדינה לא חשובה ואילו צרפת היא מעצמה ומתגוררים בה יהודים רבים. אבל כל התופעות האלה מצטברות יחדיו לטייפון דמוגרפי הטורף במהירות עצומה את עולמנו.

מקורו בכך שאירופה מתרוקנת מאירופים. שיעור הילודה בה נופל מהנדרש לייצוב גודל אוכלוסייתה ובו בזמן מתרבים הבריות ברוב חלקי העולם האחרים. מספר השנים הנדרש להכפלת מספר התושבים באפריקה הוא 24. באירופה – 266. במקומות אחרים בעולם, "זמן ההכפלה" קרוב לערך האפריקני: 37 באסיה; 33 באמריקה הדרומית; 57 באוקייניה . בתחילת המאה ה-20 היו האירופים 27 אחוז מאוכלוסיית העולם. כיום – 13 אחוז. בעוד מאה שנה – 7 אחוז. רק שתי אוכלוסיות ביבשת צומחות בקצב מהיר: טורקיה ואלבניה, שרוב תושביהן מוסלמים. כיום יש 57 מיליון טורקים ובעוד פחות מרבע מאה יהיו 92 מיליון. כך תוצב טורקיה במקום השני באירופה מבחינת גודל האוכלוסייה, לאחר רוסיה האירופית שתמנה 153 מיליון. אי אפשר להפריז בחשיבותם הפוליטית של הנתונים האלה.

הגירעון הדמוגרפי מגדיל בהתמדה את שיעור הקשישים באירופה. שיעור בני 65 ויותר 14 אחוז באירופה, 3 אחוז באפריקה ו-5 אחוז באסיה ובאמריקה הדרומית. האירופים הצעירים מתקשים לכלכל את ציבור הגמלאים הגדול ולכן זקוק המשק האירופי לייבוא של הרבה מוחות רעננים וידיים חסונות. גרמני ממוצע, נזכיר, עשיר פי 10 משכנו הפולני, אך האיטלקים והספרדים עשירים עשרות מונים מתושבי צפון אפריקה, המתגוררים במרחק שעות הפלגה אחדות. שלא במפתיע, העניים זורמים למחוזות העשירים.

לו היו הרגשות מצייתים רק לדרישות הכלכלה, לא היו תנועות הימין באירופה מתחזקות. אבל לא זה המצב. ב-150 השנים האחרונות עוצבו הגבולות באירופה כך שבכל מדינה נמנה הרוב המכריע של האזרחים עם קבוצה אתנית אחת, דוברת שפה אחת, צופנת זיכרון היסטורי אחד ומקיימת אורח חיים שדפוסיו דומים. אחרי מלחמת העולם השנייה היגרו ליבשת מיליונים מהמושבות לשעבר של האימפריות הקולוניאליות, ורובם אימצו את דרכה. הגירת מוסלמים העמידה בפניה אתגר חדש, בגלל מספרם העצום וגם בגלל האופי המסתגר של התרבות המוסלמית. מהגר מן האיים האנטיליים שואף להתערות בהולנד, כמות שהיא, ואילו מהגר ממרוקו משמר את ייחודו התרבותי.

לה פן ודומיו דוגלים בבלימת ההגירה ובאכיפת התבוללות. אי אפשר לעשות זאת ללא הפעלת אמצעים שישנו את אופי המשטרים. פתרון אחר, שהצליח בשוויץ ונכשל ביוגוסלביה, הוא מבנה פדרטיבי, המותנה בריכוז הקבוצות האתניות באזורים נפרדים. כך אפשר לכונן מדינה מרובת תרבויות במקומה של מדינת הלאום (כמו בארה"ב) אבל ספק אם אירופה תעמוד בכך. אזכיר רק קושי אחד מרבים: במדינה מרובת תרבויות הרוב נתבע לא רק לוותר על הזכות הבלבדית לעצב את אופי החברה כרוחו, אלא גם נדרש לממן בהון רב תרבויות מיעוטים. האם יסכים הגרמני לממן אוניברסיטה טורקית?

הדיון הזה אינו נוגע בעתיד וביבשת רחוקה. הוא גם עיסוק בעניינים שלנו.