"בשביל מה הקמנו את המדינה?"
גם אם נסכים על כך ש'הקמנו' את המדינה למטרה מוגדרת - פתרון 'הבעיה היהודית', למה אסור לנו לשנות את אורחות התנהגותנו בהתאם לשינוי הנסיבות, ולשמוח על כך שלא-יהודים בוחרים להסתפח אלינו?
לפני כמה ימים הגיעו לישראל כמה מאות מהגרים, יותר מבכל יום אחר במהלך השנה. רובם באו מאודסה, בספינה שחכרו ארגונים נוצריים. לצד גילויי השמחה על מספרם הובעה מורת רוח ממקור המימון ומכך שרק מיעוט מקרב העולים מאוקראינה הם יהודים. עם הסוגיה הזאת רצוני להתמודד.
אנו מכנים את ההגירה לישראל "עלייה", מפני שהציונות העניקה למעשה הזה משמעות מוסרית, כביכול מתעלה היהודי שעוזב את הגולה ומתיישב בא"י – להבדיל מסתם מהגר. מובן שאין זו אמת: ברוב המקרים נובעות העלייה וההגירה מנסיבות דומות. גלי ההגירה ארצה מתחוללים רק כאשר מצבן של קהילות יהודיות בגולה מתערער, כאשר מצטברות שם מצוקות כלכליות ורדיפות גזעניות, וכאשר ארצות אחרות, נוחות יותר, נועלות את שעריהן. בשנים האחרונות מגיעים לכאן המוני מהגרים, יהודים ולא יהודים, בגלל משברים בארצות מוצאם ומפני שישראל היא מדינה משגשגת הפתוחה בפניהם. רצונם של אנשים לחיות במדינתנו צריך היה למלא את ליבנו גאווה, אבל הוא מקור למבוכה, לאור ההנחה הרווחת שלא הקמנו את המדינה בשביל הגויים.
ההנחה הזאת מוצגת בדרך כלל כשאלה רטורית ופוסחת הן על הצורך בהצדקתה והן על מידת הכורח לנהוג לפי הפרוגרמה ששרטטו קודמינו. קשה לפענח את המניעים שחוללו מהלכים היסטוריים ויצרו אמונות ומנהגים. תכופות אנו מחליטים שהמניעים הולמים את השקפת עולמנו הנוכחית וכך אנו מחזקים את ביטחוננו בצדקתנו. אם מוסכם כביכול על הכל ש"הקמנו את המדינה" למען מטרה שבה מאמין הדובר, אות הוא שעלינו להתמיד ללכת בדרכים שיבטיחו את הגשמת המטרה הזאת.
אבל הרי אפשר שמיזם יוקם למען מטרה אחת, וברבות השנים יחליטו השותפים בו לרענן את מטרותיו ואפילו לשנותן לגמרי. גם אם נסכים על כך ש"הקמנו" את המדינה למטרה מוגדרת, למה אסור לנו לחרוג מהמטרה שהציבו לעצמם קודמינו ולשנות את אורחות התנהגותנו בהתאם לשינוי הנסיבות? למה אסור לנו להתנהג כאנשים אוטונומיים, ממש כפי שעשו אבות הציונות?
ולגופה של הסוגיה השנויה במחלוקת: מכונני המדינה ביקשו לפתור את מה שמכונה בקצרה "הבעיה היהודית". הבעיה לא נפתרה, אבל כיום אין לרדוף יהודים בלי להסתכן בתגמול. זה הישג עצום, החובר לעוד הישג: תחיית השפה העברית והצמחתה של תרבות עברית ילידית. לעומת זאת, ישראל היא המדינה היחידה בעולם ששכניה הקרובים והרחוקים שואפים להשמיד אותה ואת תושביה. השאלה הקיומית הזאת מאפסת את הסוגיה ההיסטורית "בשביל מה הקמנו". אכן, לא למען הגויים. אבל אם בואם מחזק אותנו, למה לא נשמח על כך?
לכן השאלה הנכונה היא אם הגירתם של לא-יהודים מעצימה או מחלישה אותנו. יש מי שחושב כי היא מרופפת את הלכידות הלאומית המושתתת על זיכרון היסטורי משותף, ויש מי שחושב כי התרבות העברית יכולה לבולל את הבאים, להשתיל בהם את הזיכרון הקולקטיבי ולהכניסם אל מתחת כנפי האומה הישראלית. מובן שמהגרים בעלי הכרה יהודית מלכתחילה משתלבים במהירות רבה יותר, אבל היהודים האלה כמעט אזלו ושאריתם מסרבת לאופציה הציונית.
כדי להשתמש כהלכה ברצונם של לא יהודים להסתפח אלינו, יש לבחון לא את הזהות האתנית של הורי הוריהם אלא את כישוריהם ונכונותם לקבל על עצמם אזרחות נאמנה במלואה. אם נאמץ את אורח המחשבה השולט בכל מדינות ההגירה, ניפטר מהשאלה המיותרת "בשביל מה הקמנו" ונצעד קדימה.
