ירוק בנשמה

ראובן עטר, מהכדורגלנים הטובים ביותר בישראל בכל הזמנים, סיים אמנם את הקריירה שלו כשחקן במדי מכבי נתניה, אך בתודעה הוא מזוהה לנצח עם מכבי חיפה. את הסרט על מסעה האירופי של קבוצתו לשעבר, "חלום בירוק" (ערוץ 2, יום ג' 21.00), יראה עטר כשהוא מתפקד כעוזר מאמן במכבי נתניה. "מגיע לחיפה מלוא הכבוד", אומר השחקן, שלא זכה עד כה לטקס פרידה רשמי מחיפה. "התרשמתי מאוד מהיכולת הגבוהה של הקבוצה ומהעובדה שהיא שיחקה ללא שום רגשי נחיתות מול אריות כדורגל כמו לברקוזן, פנתנאיקוס ומנצ'סטר. חיפה הציגה יכולת גבוהה מאוד וייצגה את הכדורגל בצורה מאוד מכובדת".

עטר, 34, ששערו המתולתל הפך מזמן לסמלו המסחרי, כבש לא מכבר את השער היחיד לזכות קבוצתו הנתנייתית מול הפועל כפר סבא, והיום כבר ידוע כי השער היפהפה היה גם האחרון בקריירה של השחקן, שמאחוריו 17 עונות בבוגרים, הכוללות: 416 הופעות בליגה הראשונה, 124 שערים (מקום 17 בכל הזמנים), 33 הופעות ושלושה שערים במדי הנבחרת הלאומית.

עטר, שנחשב לחביב הקהל בזכות משחקו היצירתי ושליטתו המצוינת בכדור, השלים מהר עם ניטרולו כשחקן בעקבות פציעתו ונענה להצעת מאמן נתניה, גילי לנדאו, לשמש כעוזרו. "סגנון המשחק שלי מאוד יצירתי", מעיד עטר, "ובסגנון כזה אתה צריך לעשות תוך כדי משחק דברים שיצליחו. זה בא מבפנים, ואצלי זה מצליח רק כשאני נהנה. אני חייב שתהיה לי שמחת משחק, לא רק באותו משחק, אלא בכל השנה. בתקופות הטובות בהן נהניתי לשחק, יכולתי באה לידי ביטוי באופן הטוב ביותר".

- אומרים עליך שבגלל האופי היצירתי שלך, לא יכולת לשחק אצל מאמנים עם שיטה מסודרת.

"אני חושב שזו טעות גדולה. אני אחד השחקנים המעטים בארץ שזכה בכל כך הרבה אליפויות ותארים, ולרובם תרמתי תרומה מכרעת. שחקנים בסגנון שלי הם הדומיננטיים בקבוצה, לטוב ולרע, ובלעדיהם קבוצה בדרך כלל לא יכולה לזכות בתואר. מה גם שצריך להבדיל בין שיטת משחק 2-4-4 או 1-4-5 לסגנון משחק שתמיד משתנה. יכול להיות שאני לא מתאים לסגנון משחק של קבוצות מסוימות, אבל זה לא נכון לומר שאינני מתאים לשחק בשיטה מסודרת".

- אתה מופתע ששרדת כל כך הרבה זמן והתברגת למקום ה-17 ברשימת המבקיעים הכי גדולים?

"לתפקיד שלי כקשר התקפי זה ממוצע ענק. בארץ אין הרבה קשרים בסגנון שלי, שדומה לזה של חיים רביבו וברוך דגו. ישבתי עם כמה אנשי מקצוע, והם אומרים שאני אחד הישראלים האחרונים שכובשים שערים בתדירות כזאת. זה משהו שלא עבדו עליו במחלקות הנוער בשנים האחרונות, ובכלל, המשחק השתנה המון מאז שעליתי מהנוער. לדעתי, התפיסה של מחלקות הנוער משתנה כל שנתיים. לפני חמש שנים, למשל, התפיסה היתה לטפח שחקנים גבוהים וחסונים כמו באירופה, ואת הקטנים והמוכשרים הזיזו הצידה. אחר כך שינו את הגישה ואסרו על שחקנים לגעת יותר מפעמיים בכדור, כדי שהכדור יטוס מהר. עקב כך כל היכולת האישית נכחדה. היום הגיעו למסקנה שהעבודה צריכה להיות בנויה בעיקר על יכולת אישית, בלי קשר למבנה השחקן. זאת הגישה הכי נכונה, כי השחקנים הכי טובים באו מהשכונה והם מאוד יצירתיים, כפי שניתן לראות בארגנטינה ובברזיל".

- עם מי מהשחקנים והמאמנים נהנית לשחק, ומי היה מודל חיקוי עבורך?

"אני לא רוצה לפגוע באף אחד, ולכן אני לא נוהג להשיב על שאלות כאלה. התאמנתי אצל המאמנים הכי גדולים בארץ ומכולם למדתי. כילד, השחקן שהכי הערצתי ואהבתי היה אורי מלמיליאן. יצא לי לשחק איתו בנבחרת, ומאוד שמחתי שהוא התקשר אלי בשבוע האחרון. בעולם, השחקן הכי אהוב עלי, ויש לנו תכונות דומות גם במשחק וגם מחוץ למשחק, הוא רוברטו באג'יו האיטלקי".

- איזה טיפוס אתה מחוץ למגרש?

"אני איש של בית, יוצא לאימון או למשחק וחוזר הביתה. כשאני לא נמצא בבית, הילדים שלי בדרך כלל בבית הספר, ולכן הם אף פעם לא מרגישים שאבא חסר. בזמני הפנוי אני נהנה לגדל יונים ונפגש הרבה עם יונאים".

- התחלת בקריירה חדשה, כעוזר מאמן מכבי נתניה. האם בכוונתך לטפח את הדור הבא של הקבוצה?

"זה בהחלט יהווה חלק נכבד מהעבודה שלי שם. אני רוצה להיות מעורב במה שקורה במחלקת הנוער ולתרום מנסיוני הרב. אני שואף לשנות את האווירה השוררת כיום בקבוצות הילדים, וחשוב לי לשים את הדגש על הנאה. מרגיז אותי בכל פעם מחדש, לראות עד כמה ההורים מעורבים במשחקי הילדים ומכתיבים להם מתי לישון ומה לאכול, כאילו מדובר בשחקנים בוגרים. ילדים יכולים גם לצאת לבלות לפני משחק, וצריך לתת להם לעשות מה שבא להם. אותם הורים גורמים לילדיהם להרגיש שכדורגל זאת עבודה. הם באים למשחקים עם מצלמות וידאו, ובבית מתקנים לילדים את השגיאות שלהם. זו טעות, כי כדורגל זה הנאה ומי שלא נהנה מהמשחק, לא יצליח. זה קורה לצערי בכל הקבוצות, לא רק בנתניה, וצריך לעקור את התופעה הזאת. צריך לתת לילד לזרום. לי אף אחד לא תיקן בבית ולא עמד על הראש, ולכן התפתחתי ככה, כי נהניתי לשחק בלי שום הגבלה".

- אתה מסתכל היום אחורה וחושב לעצמך ש...?

"אחרי השבועות האחרונים, אני מסתכל אחורה מה זה מסופק, מה זה מבסוט. היה שווה הכל".

כרטיס מקצועי

ראובן עטר נולד בטירת הכרמל והחל את הקריירה בגיל 8 במכבי חיפה. בעונת 86'-87' עלה לבוגרים וערך את הופעת הבכורה. עטר, ששיחק בשורות הירוקים שמונה עונות רצופות, היה בורג מרכזי בתור הזהב של חיפה שכלל שלוש אליפויות, שני גביעים, גביע הטוטו והעפלה לשמינית גמר גביע המחזיקות באירופה. בעונת 94'-95' חצה את הכביש ועבר להפועל חיפה, וכעבור שלוש עונות נדד לבית"ר ירושלים, שם נפצע בברך כבר אחרי משחק אחד, פציעה שהשביתה אותו לכל העונה. בעונת 99-98' הוא קימבק יפה במדי הפועל פתח תקווה וכעבור שנה חזר להפועל חיפה, עבר במהלך העונה לבית"ר וסיים את העונה בקבוצת נעוריו. במשך שנתיים בילה עטר דקות ארוכות על ספסל הירוקים, בעוד יוסי בניון מלהטט על הדשא, אבל היה שותף לשתי זכיות באליפות ולהעפלה לגמר גביע אחד עם הירוקים. בעולם הכדורגל ציפו ממנו לתלות את הנעליים בראשית העונה הנוכחית, אבל עטר רצה להוכיח שכוחו עוד במותניו ועבר לנתניה. "בתוכי ידעתי שאני מסוגל לשחק יותר מעשרים-שלושים דקות למשחק שקיבלתי בחיפה, ולכן עברתי לנתניה. היה לי עדיין רעב למשחק וברק בעיניים, והמאמן גילי לנדאו ראה את זה במחנה האימונים והבין שיש לי מה לתת. לא הייתי עושה את המהלך הזה, אם לא הייתי מרגיש שאני יכול לחזור בגדול".

עטר, טיפוס ביישן ומופנם שמעדיף להתבטא על המגרש, הופתע מאוד לנוכח מבול המתקשרים וגילויי האהדה שהורעפו עליו מאז פרישתו. "בכל מקום שבו שיחקתי זכיתי תמיד לאהבה ואהדה, אבל מה שקיבלתי מאז ההודעה על הפרישה היה הרבה מעל לציפיות שלי. התקשרו אלי מאמנים, שחקנים, מנהלים, אוהדים ואפילו שופטים".