דיבת המתנחלים
האחים ב. מיכאל וח"כ רוני בריזון ניזונים משנאה ומפחד שאין להם שיעור – זה מהמתנחלים והשני מחובשי כיפות - ומזינים את הציבור בדעות קדומות ובהסתה
"יידרשו שנים רבות עד שבני הדור הזה, דור מתנחלי הכיבוש, ישובו ויהיו כאחד האדם, ישובו ויהיו ראויים למגורי אדם" (ב. מיכאל, "ידיעות אחרונות" 24.6.03).
עוד לא יבש הדיו ממכתבו של שר התשתיות פריצקי אל מחוזות הנגב והגליל, וכבר קמו מרבצם כל השנאות, הדעות הקדומות, הפחדים וההסתות הפרועות. ובין העוסקים במלאכת הרשע הזו שני האחים לבית ב. האחד, ח"כ ימני במצוות אדונו השר פריצקי, שהפקידו על ביצוע החזון. השני, פובליציסט שמאלני במצוות עיוורונו, שהובילו להוציא דיבת המתנחלים רעה. אבל הקורא בין השורות יודע שהמשותף בין שני האחים עולה על המפריד ביניהם. שניהם ניזונים משנאה ופחד שאין להם שיעור, ומזינים את הציבור בהפחדה אקטיבית ובהשנאה גורפת. האחד נשען על סלידתו מכל מה שהוא חובש כיפה ותרבותו כוללת שמירה קפדנית של תורה ומצוות, והאחר רואה במתנחלים את שורש הרע. הראשון, בדברי נועם וחלקות מסביר ש"צריך להיערך לקראת פינוי מאתיים-אלף איש שיצטרכו בתי-כנסת...", והשני מחרף ומגדף.
"...ילדונת זבת חוטם... כרס בין שיניה... מצווחת במיומנות... ולצידה היפי מצויץ ומדובלל, שההתבהמות על הגבעות היא לו תחליף-עם-הכשר לפורקנים אחרים... והוא משחרר את הורמוניו על אמא-אדמה בזעקות ובהתפתלויות...", כפי שכתב ב. מיכאל.
המאמר הנורא הזה הוא מעבר לכל השקפה פוליטית ומוסרית, והרחק מכל חילוקי דעות לגיטימיים על הפתרונות הראויים למכלול הבעיות שעל הפרק. ואולי בכלל הגיע הזמן שמישהו כבר יגיד לב. מיכאל שיש הבדל בין "המתנחלים" לבין "הכובשים". את הכיבוש ביצעה ומתחזקת מדינת ישראל, המתנחלים הם דיירים ברשות. ואם אתה אזרח המדינה, משרת במילואים ומשלם מסים, הרי שאתה שותף למפעל הכיבוש הזה.
ולשני האחים ראוי שייאמר:
אם וכאשר יגיע הזמן (ואני מאמינה באמונה שלמה שאף על-פי שיתמהמה, בוא יבוא) של פינוי המתנחלים אל מחוזות אחרים, כדאי שתהיו מוכנים נפשית ותשתיתית לכך שקבוצת האיכות האנושית, ברמה הגבוהה ביותר האפשרית, תמצא את ביתה ממש על ידכם.
אז נכון, כדאי להתחיל לבנות בתי-ספר, גני ילדים, מעונות יום, בתי כנסת ומקוואות בסביבת מגוריכם, ולהכין את עצמכם לכך שפתאום ימלאו את רחובות הערים אלפי אנשים שמתלבשים אחרת, מדברים אחרת ומתנהגים אחרת.
"אם חפץ השר פריצקי לסייע למתנחלים בתהליך התירבות, המישמוע והנירמול, כדאי מאוד שהמתפנים יגורו כולם עמוק בתוככי גוש דן..." (הוא, שם)
אלא שהשר פריצקי ושליחו ב. רוני, לא מעונינים בכלל לבדוק מי יתרבת, ימשמע וינרמל את מי. לפני שבכלל מתעוררת האפשרות של השפעה תרבותית הדדית, פלורליסטית, הם חפצים לשלוח את צרכני התשתיות הדתיות הלאומיות אל קצווי ארץ שלאף חילוני מתורבת, ממושמע ונורמלי אין חפץ בהם.
הפחד מהאפשרות שאיזשהו תהליך יצליח פה בסופו של דבר, הוא לא רק פחדם המובן של המתנחלים. גם הציבור האחר פוחד מהמשמעות של הטרנספר היהודי, ובצדק. תקוותו של ב. מיכאל ש"תצונן קמעה אש הקודש" אין לה על מה להסתמך. אש הקודש הזו תוסיף ותבער אך תנתב את עצמה למסלולים אחרים, של עם ישראל ותרבות ישראל. ובניגוד גמור לדעתם של האחים ב. על האופציה התרבותית הזאת, דעתי מאוד נוחה מכך.