הקרב על ההנקה
"הקרב על זכות ההנקה" לא קשור כלל לטובת התינוק, וודאי לא לוועדה לקידום מעמד האשה בראשות גילה גמליאל, אלא לכוחניות של האם
אמצע אוגוסט. ההודנה קורסת, מאהל האמהות החד-הוריות מתפרק, אבא של גלעד שרון ממצמץ בכל הגוף, וההורים סופרים את החופש הגדול לאחור. אבל בוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת יודעים מה באמת חשוב.
על-פי הפרסום אתמול ב"ידיעות אחרונות", אירחה הוועדה הנ"ל את "הלובי למען הנקה חופשית", לדיון באחד הנושאים הכי בוערים במדינה היום: "הקרב על זכות ההנקה".
וכאילו לא די בביזאריות של עצם קיום הלובי הזה ובכך שוועדה מוועדות הכנסת מארחת אותו לדיון בנושא, נוספה על אלה רשימת תביעות שהציגו נשות הלובי לוועדה. השורה התחתונה של כל הדרישות היא: תנו לנו להיניק בכל מקום, בכל מצב. בעבודה, בבית-קפה, בחניון (ואם ממש אין ברירה – גם בבית). כדי להמחיש את רצינות העניין בעיניהן, שלפה אחת מנשות הלובי את מפעלה הפרטי והיניקה את דוגמת התינוק שהביאה אתה.
התיזה הרעיונית של הלובי ההיסטרי הזה היא ש"אי אפשר להפריד בין האם לתינוקה בשנת חייו הראשונה, וצריך לאפשר לה, למשל, להגיע לעבודה צמודה לתינוק". באופן מעשי הן דורשות "לאפשר לכל אם שעת הנקה יומית בעבודה, גם אם מדובר במשרד עמוס מאוד". הן מעוניינות גם לחנך את הציבור, שלא יביט בהן או יעיר להן הערות. אולם במקום להציע ללובי מוכה ההורמונים סיוע נפשי קבוצתי, הבטיחה להן יו"ר הוועדה, גילה גמליאל, חקיקה תומכת, על-פי דרישותיהן.
קוראת את הידיעה הקוראת התמימה (אני) - ואינה מאמינה. אין זאת אלא שהנשים הישראליות יוצאות מדעתן. לצורך הדיון הממוקד בהנקה אני מוכנה להתעלם לרגע קט מהעניינים החשובים והאמיתיים, שראוי היה שהוועדה לקידום גילה גמליאל תתעסק בהם, ולהודות בכך שאני לא שותפה נלהבת לטרנד של אמהות-הקנגורו.
לעומת זאת, אני מטיפה נלהבת לזכותו של התינוק לינקות רגועה בלי טלטולים. מקומו של התינוק, באופן שגרתי, בשנת חייו הראשונה ובכלל - בבית. לא בעבודה של אמא (או של אבא), לא בבית קפה, לא בפאב, לא בקניון הומה אדם ולא בים. ולמרות "תיאוריית הרצף" – גם לא תלוי על בלימה. לכלל הזה יש, באופן טבעי, יוצאים מהכלל. אבל לא הפוך!
לכן, כשנשים צעירות רוצות להתאים את סדר היום של התינוק לחייהן הבוגרים, הן עושות את ההפך ממה שהן אמורות לעשות.
אבל אותי הן לא מצליחות לבלבל: לא מדובר פה בכלל על הזכות להיניק בכל מקום, אלא על הפינוק שהן לא יכולות לוותר עליו – להכתיב לעולם את האג'נדה שלהן. החיים שלהן השתנו עכשיו, ואת כל הוויתורים יעשה היקום: התינוק, הבוס, יושבי בית הקפה. ההנקה היא בסך הכל עוד כלי שהנשים משתמשות בו עכשיו לניגוח. "הקרב על זכות ההנקה" לא קשור בכלל לטובת התינוק ולרווחתו, אלא לכוחניות של אמא שלו.
אז אולי התינוק מרוויח את ההנקה, אבל הוא מפסיד את אמא שלו לכל שאר העיסוקים שלה. הנקתו היא רק אגב משהו אחר, לא בתשומת הלב הראויה. והאמהות? צר עולמן כעולם נמלה. הנקה זו סיבה להקים לובי? לצאת לקרב? זה יקדם את מעמד האשה? לגילה גמליאל הפתרונים.
יעל משאלי, אמא לשבעה יונקים, עוסקת בייעוץ משפחתי ומנחה קבוצות הורים
מומלצים
