חיבוק צרפתי מראש עיריית מרסי

חמישה ימים תר ז'אן קלוד גודאן, ראש עיריית מרסיי ומספר 2 במפלגתו של הנשיא ז'אק שיראק, את ארץ הקודש. כדרכם של אורחים פקד את נקודות הציון המתחייבות - העיר העתיקה, יד ושם, משכן הכנסת - ונפגש עם הנשיא משה קצב, השר מאיר שטרית וח"כ שמעון פרס. הוא אפילו הספיק להגיח לביקור נימוסים בחיפה, העיר התאומה. אבל לרמאללה סירב לנסוע.

גודאן, אשר מכהן כראש העיר השנייה בגודלה בצרפת, עיר שבה האוכלוסייה המוסלמית הגדולה במדינה, הפתיע את מארחיו הישראלים בדברי תמיכה בלתי מסוייגים במדיניות הישראלית לצד גינוי תקיף של הטרור הפלשתיני. "לא תיכננתי להיפגש עם יאסר ערפאת או עם הפלשתינים", הסביר, "וזאת גם הסיבה שלא הגעתי לרמאללה".

גודאן בן ה-64 עומד בראש עיריית מרסיי משנת 95'. הוא נבחר למקום השני במפלגת הימין הצרפתית של ז'אק שיראק. הוא מציג את עצמו כתומך נלהב של ישראל, ולפני 20 שנה אפילו סייר ברמת-הגולן. "הייתי רוצה שחברי הפרלמנט הצרפתי יסיירו בגולן", הוא אומר, "ואז גם הם יבינו שישראל זקוקה לגבול הטוב והבטוח ביותר עם הסורים".

"ערפאת לא מסוגל לרסן"

בעוד אמצעי התקשורת הצרפתיים מתקיפים את ישראל, ממשיכים אורחים מצרפת לפקוד אותה. ראש עיריית פאריז, ברטראן דלנואה, הגיע לביקור הזדהות לפני כשלושה חודשים. חודש קודם לכן היתה כאן משלחת של שישה חברי פרלמנט צרפתים, בראשות רודי סאל, יו"ר ועדת החוץ והביטחון בפרלמנט הצרפתי ויו"ר קבוצת הידידות ישראל-צרפת בפרלמנט. פרנסואה לאוטר, שר ההגנה לשעבר, השתתף בשמו של הנשיא שיראק בחגיגות ה-80 של שמעון פרס.

ועכשיו הגיע תורו של ז'אן קלוד גודאן. עבורו, הביקור בישראל הוא חלק מתמיכה רבת שנים בה. זהו הביקור החמישי בארץ הקודש, והוא גאה לספר כי הוזמן לכאן על-ידי שלושה ראשי-ממשלה לשעבר: מנחם בגין, יצחק שמיר ובנימין נתניהו. "צרפת תמיד העריכה את אומץ ליבה של מדינת ישראל, בעיקר במאבקה בטרור", הוא אומר. "ישראל הוכיחה כי היא עומדת במבחן מול הטרור, ובצרפת אנחנו מאוד מעריכים את העמדה הזאת".

בישראל רווחת הדעה כי צרפת דווקא מגלה מדיניות בלתי מאוזנת ולעיתים בלתי הוגנת בסכסוך הישראלי-פלשתיני.

"אני לא שותף לדעה הזאת. צרפת היא בעלת ברית נאמנה לישראל. הנשיא שיראק מעולם לא סטה מתמיכתו בישראל. צרפת לא שוכחת את התקפות הטרור על ישראל. הפיגועים האלה הם מעשים של מעטים, אבל לצערי ערפאת לא מסוגל לרסן אותם.

"צריך לזכור, שצרפת היא ידידה של ישראל, אבל היא היתה רוצה לראות הסכם שלום כן ואמיתי עם הפלשתינים. אנחנו יודעים שזה קשה, בין היתר אחרי ששומעים את השייח' יאסין, שאינו חדל להצהיר על רצונו בהיעלמות ישראל. מובן מאליו שזה מסבך את תהליך השלום. אני חושב במלוא הכנות, שלישראל יש רצון אמיתי להגיע לשלום".

מדוע את הדברים האלה אנחנו לא שומעים גם מדוברים רשמיים בצרפת?

"אני הייתי חבר פרלמנט, הייתי שר, כרגע אני ראש-עירייה, ומאחר ואינני בממשלה אני יכול להתבטא מבלי להתחשב בשפה הדיפלומטית. עובדה היא שגם לא נסעתי לרמאללה".

גם ראש עיריית מרסיי סבור, שהבעיה הישראלית היא בעיקר במערך ההסברה שלה. "כאישיות צרפתית וכאדם פוליטי אני חושב שידידי ישראל בצרפת ובאירופה חייבים להסביר טוב יותר את מה שקרה בהסכמי קמפ-דיוויד", הוא מציע. "ידידי ישראל צריכים לשוב ולומר לעולם מה הציע אהוד ברק לפלשתינים, ומן הראוי להזכיר לציבור את ההצעה הנדיבה של ברק לפלשתינים. לצערי, באירופה וברחבי העולם חושבים שישראל איננה מתאמצת מספיק להגיע לשלום".

"אסור להפגין שיוך דתי"

ז'אן קלוד גודאן מודע לפרסומים בישראל על מעשי האנטישמיות בצרפת ועל הרגישות בישראל לתקיפת יהודים ומוסדות יהודיים. הוא בעצמו תמך בהקמת בית-ספר יהודי במרסיי לאלף תלמידים יהודים, ואפילו דאג שהפרויקט יקבל את הערבות הכספית הנחוצה.

"בתקופה האחרונה היו התקפות אנטישמיות", מודה גודאן. "הנשיא שיראק וראש-הממשלה הוקיעו בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים פעולות אנטישמיות. נשיא הרפובליקה גם ביקש מהפרלמנט להחריף את העונשים נגד אנטישמיות, כדי להוקיע את התופעה".

הוא מסכים, כי האנטישמיות בצרפת קשורה לעיתים בחיבור שבין השמאל הקיצוני לגורמי איסלאם קיצוניים. לכן הוא תומך נלהב בחוק החדש, האוסר על מוסלמיות לעטות מטפחת על ראשן בבתי-ספר ציבוריים וממלכתיים. העמדה שלו בהחלט מעניינת בהתחשב בעובדה, שמתוך 800 אלף תושבי מרסיי כ-150 אלף הם מוסלמים. כ-80 אלף – יהודים.

"האנטישמיות היא אחת הסיבות שהרפובליקה הצרפתית חייבת לאשר מחדש את עמדתה לגבי החילוניות", אומר גודאן. "איננו רוצים עוד שהתלמידים יישאו סימנים בולטים של שיוכם הדתי בבתי-הספר הציבוריים והממלכתיים. אסור להפגין ולייחצן שיוך דתי".

אתה לא חושש מהתגובות של הקהילה המוסלמית הגדולה שחיה במרסיי?

"הם חייבים לקבל את החוקים של המדינה שלנו". למרות מורכבות החיים במרסיי, גודאן מתאר יחסים הרמוניים בין שלוש הדתות בעירו. הוא עומד בראש אירגון משותף לכל הדתות במרסיי, הנקרא "תקוות מרסיי".

"באירגון הזה חברים נכבדי כל הדתות: קתולים, פרוטסטנטים, יהודים, בודהיסטים ומוסלמים", הוא מספר. "כאשר מתרחש אירוע גדול בעולם, כמו מלחמה, פיגוע או תקרית בינלאומית, המכובדים מנסחים יחד קריאה אל הקהילות שלהם לשמור על כבוד הדדי, מתינות, סובלנות ולא לחפש שעיר לעזאזל.הרעיון כל-כך מוצלח, שגם ערים אחרות באירופה מנסות לחכות אותו".