"נישאר עד שנמצא את כל הישראלים הנעדרים"

הם יצאו לתאילנד מיד עם היוודע דבר האסון במזרח בתקווה לחלץ ניצולים ישראלים מבין ההריסות. אולם ככל שחולפים הימים ומימדי האסון הנורא מתבררים מאמציהם מתמקדים בעיקר באיתור גופותיהם של קורבנות הצונמי הקטלני. 

אייל נאור, חבר במשלחת החילוץ של חיליק מגנוס בקופיפי סיפר הבוקר (יום ו') ל-ynet על המלאכה הקשה שנעשית מסביב לשעון. "אנחנו פה כבר כמה ימים, לגמרי איבדתי את הספירה. עכשיו אני בשטח, מנסה לזהות עוד גופות. הבוקר זיהינו גופה נוספת. אנחנו עוברים מאחד לשני ומחפשים סימני זיהוי. יש פה הרס עצום, זה ממש קשה לקלוט".

"יש לנו נסיון בעניינים כאלה, אמנם לא בסדר גודל כזה, אבל אנחנו רגילים בחילוץ וגם לצערי בזיהוי גופות והבאתן ארצה. אי אפשר להגיד שמתרגלים לזה, אבל חיים עם זה. אנחנו נישאר כאן עד שנמצא את כולם. אנחנו ישראלים וחשוב לנו להביא אותם לארץ".

במהלך עבודת הזיהוי עומדים המחלצים בקשר עם בני המשפחות. "חלק מהעניין זה לעדכן ולעודד ולתמוך במשפחות שהגיעו לחפש. כשמזהים גופה ומודיעים למשפחה אנחנו משתדלים לדאוג להם, לוודא שמישהו מטפל בהם, כי הם אלה שסובלים באמת".

רון בהט, ראש משלחת החילוץ, אמר ל-ynet כי "עד עכשיו היה חילוץ ראשוני ועכשיו אנחנו בסבב מעמיק יותר. יש כאן באי לפחות 13 דחפורים ומשאיות שמפנים ערימות של גופות, וזה אי שלא היו עליו כלים כבדים מעולם. אנחנו מנסים לזהות כל גופה לפי הסימנים שקיבלנו לגבי הנעדרים.

"המראות מאוד קשים. אין לי זמן לחשוב על זה, אני רק עובד. פשוט אין זמן לחשוב. אתמול עברנו על כל התמונות עד 2 בלילה. יש לנו הרבה אינטראקציה עם הצוותים המקומיים והבינלאומיים, אנחנו עובדים בתיאום מלא עם התאילנדים ובשיתוף פעולה מצויין, כל הזמן מעדכנים ומתעדכנים".

חיליק מגנוס, מנהל יחידת יחידת החילוץ שכבר חזר לארץ, סיפר על הקושי בחילוץ הישראלים בקופיפי - "אי ללא דרכים וללא כבישים".

לדבריו, המחלצים עובדים במאמץ נפשי ופיסי שלא יתואר. "שלחנו לתאילנד את האנשים הכי טובים שלנו, זה לא משחק ילדים. אנו עובדים נגד כל הסיכויים ובסיכון לא קטן. שאלתי את אחד מראשי הצוותים שלי איך אתה, והוא השיב: אני מרגיש בגיהינום".