כוכב בודד

מתנת פרידה: "קישון", ערוץ 2, 22:20

אורי ענבר, במאי "קישון", יצא לצלם סרט תיעודי על האיש מהמקום המשעמם ביותר בעולם: כמעריץ. הוא הגיע אל קישון כמי שמגיע אל סיפור גמור; לא נותר בדמותו של קישון עוד הרבה מה לפענח, הכל כבר סופר ונאמר: אובססיית השליטה, המיזנטרופיה, העבר הרודף, ההווה הנרדף, התיסכול, ההתנשאות, כישרון האדירים, הישראליות במשרה חלקית.

אבל דווקא מתוך החומרים הצפויים האלה – ו"קישון", בחלקו הראשון, צפוי ומפוזר למדי, מין הירהור לא מחייב ולא מחדש על מהות הקישוניות – עולה לפתע סרט חודר וקודר, סרט שמביא לך קישון בלתי נשכח. קישון כמאחז עיניים. קישון כגבר בודד בערוב ימיו, לעיתים עד כדי חמלה ממשית על דמותו.

סצינות המפתח כאן הן אלו המצולמות בביתו של קישון בכפר השוויצרי הפסטורלי. קישון מהתל בענבר (ובצופה) פעמיים: פעם אחת כשהוא עושה את עצמו מנגן בווירטואוזיות על פסנתר אוטומטי, ופעם נוספת כשהוא מראה לענבר תמונות ישנות של "משפחתו", ואז חושף כי מדובר בצילומים מזויפים של זרים מוחלטים, שקנה פה ושם. יש לקישון משפחה אמיתית, כמובן, בישראל, אבל את תמונותיה הוא לא מחזיק על השידה. לא; הוא מעדיף להניח שם תמונות מזויפות.

הנה לכם דיוקן קר – גם אם ענבר מלא בסנטימנט כלפי האיש – של ישראלי גולה מרצון; קישון חי בבדידות נפשית – בידוד, כדבריו – מתמסר לשלל צעצועים חשמליים מטופשים, ושומר, במכוון, על מרחק גדול מעברו, מישראליותו, מילדיו. זה קישון מנותק מאוד, זר מאוד, קישון שהתרחק מאיתנו מרחק עצום במסעו הנפשי והפיזי ומצוי כעת בחורף של חייו. מתחת למעטה הציני הרגיל, מתחת לדמות המוכרת והצהרותיה על אושר, בריאות ועוצמה, נחשף כאן קישון האמיתי של ימיו האחרונים; גבר הולך לאיבוד. בהכרה ומרצון.

סיומו של הסרט – מפגשו המחודש של קישון עם תרבות הרייטינג הישראלית הנוכחית דרך השתתתפותו בתוכנית של יאיר לפיד – ייצר התנגשות עולמות אפקטיבית, שהבהירה מחדש כי קישון היה מסוג כשרונות הענק שפשוט כבר אין להשיג כאן. אזל מהמלאי, אין כרגע איך להזמין עוד. ענבר עוד ניסה, שלא לצורך, להפוך את זה לקינה מפורשת מדי על התרבות הישראלית העכשווית, אבל גם כך, היה "קישון" סרט הפרידה היפה, האמיתי והיעיל ביותר שיכולנו לקוות לו – מזכרת מקישון שקישון עצמו היה, מן הסתם, חותם עליה. כפי שהבטיח ענבר בפתיחת הסרט: באהבה וללא רחמים.

נפרדים מאפרים קישון - פרויקט מיוחד